קצרין, מלבק ושרדונה: יינות ישראליים חדשים
שגיא קופר על קצרין 2004 של "יקבי רמת הגולן", השרדונה של "יקבי עמק האלה" ועל מלבק 2007 של "טפרברג 1870", שלושה יינות ישראליים חדשים שכדאי לשים אליהם לב
האטה, מיתון או קשיים כלכליים במשק, "יקבי רמת הגולן" השיקו השבוע את יין הדגל שלהם, הקצרין האדום החדש, בציר 2004. היין הזה, שמסמל אולי יותר מכל את דגל האיכות שמובילים יקבי רמת הגולן, יוצא לשוק יין פסימי שלא צופה גדולות ונצורות לשנה הקרובה. זה לא פשוט, להוציא יין שמחירו 330 שקלים לבקבוק, בזמן כזה, אבל מיתון או לא, רמת הגולן מניפים את הדגל שלהם, ועושים זאת היטב.
ויקטור שונפלד, והצוות שלו, הוציאו את הבלנד האדום של היקב, שנה שניה ברציפות. "זו הפעם הראשונה שאנחנו מוציאים 'קצרין אדום' שנה אחר שנה", אמרו השבוע ביקב, "מה שמעיד על איכות הבציר".
מסתמן ששנת 2004 היתה שנה טובה בישראל. היא נעדרת את הבומבסטיות של 2003, ולא גולשת לזאת של 2005. כמו פרוסת גבינה טובה, היא "יושבת" בכריך השנים הזה, אלגנטית מאוד, עדינה וקטיפתית. בטעימת ההשקה ההשוואתית שערכו אנשי יקבי רמת הגולן, קצרין 2000 היה בעל אף מורכב וטוב, אבל עתיר עץ. רשמי החבית ביין היו מאוד דומיננטיים. משהו על צד האפר, מצד אחד, ועץ כבד ולא צעיר, מצד שני. אפשר היה לחוש גם בטעמי תה, מעט הדרים וטיפה מתכתיות. אחריו, קצרין 2003 גם הוא הראה לא מעט "עץ", אבל זה היה משולב טוב יותר ולא כל כך אגרסיבי כמו זה של 2000.
ימשיך להתגבר ולהשתבח
ליין יש הרבה גווני פרי אדום וסגול כהה, מלווים בטיפה ירקרקות חמה. בפה הוא טאני - מאוד טאני - ובסיומת ניכרת מתיקות פרי ארוכה. יכול מאוד להיות שהוא בשלב שבו רצוי להניח לו, לראות לאן יתפתח. קצרין 2004 מתגלה כיין מצוין, כזה שעכשיו אפשר ליהנות ממנו אחרי חדרור ראוי. זה לא אומר שהוא בהכרח "רצוי לשתיה". הוא לא. כדאי לחכות איתו, כיוון שלמרות שהוא פתוח למדי, הוא ימשיך ויתבגר וישתבח, וייתן יותר בעוד שנתיים, לפחות.
הבלנד הזה, שיש בו 94% קברנה סוביניון ו-6% מרלו, מחלקים שונים של רמת הגולן, מאוד אלגנטי, יש בו פחות עץ, הכי פחות מכל השלושה, והרבה פרי סגול. שילוב יפה של עדינות ועוצמתיות פרי שמלווה אותו לאורך כל הדרך. למרות כל מה שאמרתי על תחושות הארומות באף, עיקר העוצמה של היין הזה היא בפה - טאניות מאוזנת ואלגנטית, למשל, ואנימליות טובה - העוצמה הזאת מבשרת דווקא טובות על היין ועושה אותו למשובח בהחלט.
יין נוסף של יקבי רמת הגולן, הוא הירדן מרלו 2004. 85-90 שקלים ליין מצוין. פרי טוב של ממש. יהיה מתקתק אולי לחלק, אבל טוב מאוד. השפעת העץ טובה, והוא משתלב יפה מאד. יין חלק, ש"יורד" יפה. בסיומת יש מעט אפר ואנימליות.
שרדונה ללא עץ
דורון רב הון, יינן "יקבי עמק האלה" הוציא יינות חדשים לפני כחודש. יינות שונים מכל מה שעשה בשנים האחרונות. אני שמח שהוציא את היינות האלה, כיוון שהם משקפים מאוד את איכות הכרמים והפרי של היקב, שלא מעט מהיינות הטובים של יקבי בוטיק ישראליים, נהנים מהם.
שרדונה Un-oaked 2007
רב-הון טעם הרבה מאוד יינות שרדונה ישראליים, שגרמו לו, כך הוא אומר, להוציא לראשונה בתולדות היקב, שרדונה "ללא עץ". באופן רגיל, רב-הון מיישן את השרדונה שלו כ-9 חודשים בחביות (לפחות בחלקו). כאן הוא הוציא לראשונה שרדונה ללא עץ, מבציר 2007. זהו יין מאוד כיפי, פירותי ועסיסי. יש בו הרבה משל השרדונה הטוב, כרגיל, של "עמק האלה", אבל הוא יותר, איך לומר, "מתפרץ", מהרגיל. כ-90 שקלים לצרכן, כמות של כמה אלפי בקבוקים.
רב-הון מגיש אותו כשהוא מעט פחות קר מהרגיל. אולי זה עניין של הרגל אישי שלו לטעמים מסויימים, אבל אם אתם לא מרגישים נוח לשתות יין לבן בטמפרטורה של "כמעט יין אדום", קררו אותו כרגיל, נסו אותו ונסו אותו שוב, כמה דקות אחר כך, בכוס.
סירה 2006
כאן מביא רב-הון לביטוי את הענבים המצוינים של יקבי עמק האלה. עם כ-5% קברנה סוביניון ו-5% מרלו, מתקבל כאן יין עשיר, קל ומורכב כאחד. זהו סירה שהוא סירה, ולא "שיראז" או "סיראז": יין עגול, פרחוני ומסוגנן, מאוד נעים וקל לשתיה. אחרי יישון של 16 חודשים בחביות קצת קשה שלא להתיחס כאן לעץ, אבל הוא עדין, והפרי מקבל אותו באהבה. למה הוא מתאים? סטייק טוב, ללא ספק, אדמדם כזה, חרוך בפסים עסיסיים מחוץ. המחיר: 118 שקלים.
טפרברג מול הארגנטינאים
יקב "טפרברג 1870" הוציא את מלבק 2007 - מלבק זני, לראשונה בישראל. זהו יין שיצטרך להתמודד מול יינות ארגנטינאים בעיקר, שכן ארגנטינה היא כיום ממלכת המלבק, יותר ממכורתו - צרפת. למה אני מציין את זה? כיוון שאם לא חשוב לכם עניין הכשרות, היינות הארגנטינאים נמכרים במחיר של 40-70 שקלים, ובאופן כללי עשויים היטב ונותנים תמורה טובה.
אין ממש משהו שהוא מאפיין של מלבק: הזן החל את דרכו בבורדו, עבר לדרום צרפת ומשם נדד לארגנטינה. לבוא ולומר שיש לו אופי מסוים זה עניין קצת בעייתי ולכן העדפתי להסתכל עליו פשוט כיין, לאו דווקא כ"מלבק". כתור שכזה, היין של טפרברג עשוי היטב. הוא היה 12 חודש בעץ, חלקו אמריקאי, ובזה אפשר להבחין בנקל. הוא גם בהחלט על הצד המתקתק. לא תמצאו כאן יין שרירי או משהו עם אמירה לדיון פילוסופי, אלא יין נעים לשתיה וחביב מאוד. המלבק של טפרברג יתאים את עצמו למגוון שלם של מאכלי בשר, אפשר מתובלים. בקבוק יין בהחלט טוב, ב-65 שקלים.
שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "
