מתייחסים להומור ברצינות

בתוך שלל הקונצרטים המעונבים שמציע השנה פסטיבל אילת הבינלאומי למוזיקה קאמרית, מתחבא מופע מוזיקלי קצת פחות שגרתי: "מוזיקת סיוטי לילה זעירה", של הכנר הרוסי אלכסיי איגודסמן והפסנתרן הקוריאני, ריצ'רד היונג קי-ג'ו, הוא מופע קומי שבועט במוסכמות, סוגר חשבון עם הסנוביזם והקומפלקסים של עולם המוזיקה הקלאסית, ועם זאת לא מוותר על איכויותיו האמנותיות. בעזרת אביזרים כמו שואבי אבק וסכינים מפלסטיק, וגירסאות ללהיטים כמו "I Will Survive" ופסקול "ריברדאנס", הם מפגינים את הוירטואוזיות שלהם בדרך לא קונבנציונלית.

רגע לפני שצמד המוזיקאים - שהכיר בבית הספר היוקרתי של הכנר, הויולן והמנצח המנוח, יהודי מנוחין - נוחת בישראל, מספר איגודסמן על שיתופי פעולה מוזיקליים עם נגנים גדולים כמו הכנרים גדעון קרמר ויוליאן רחלין, הצ'לן מישה מאיסקי והוירטואוז הווקאלי בובי מק'פרין, על הקשר בין מוזיקה להומור ועל הבחירה לשלב בין שני העולמות.

איגודסמן וג'וּ. קחו לדוגמה את בוראט (צילומים: Julia Wesely) 

"הרעיון נולד כבר בבית הספר של מנוחין באנגליה", אומר איגודסמן בשיחת טלפון מגרמניה, שם הוא מתגורר בשנים האחרונות. "רצינו ליצור מופע שדרכו נוכל לפתח שפה אמנותית שונה, מופע שישלב הומור, מוזיקה ותיאטרון. הרעיון היה לא רק להצחיק, שזה הבונוס, אלא להביא את המוזיקה לקהל בצורה אחרת ממה שהוא מכיר". בעקבות המופע הזה, שהוזמן והוצג בפסטיבלים רבים בעולם, קיבלו איגודסמן והיונג קי ג'ו, לפני כשנתיים, הזמנה להשתתף בפסטיבל של הכנר והמנצח גדעון קרמר.

המשותף לשני המופעים הוא ההתייחסות הרצינית מאוד של היוצרים להומור. "שני המופעים בנויים בכמה רמות של הומור. ברמה הבסיסית ביותר, הם פשוט מצחיקים, באופן שכל אחד יכול ליהנות מהם. ברמה השנייה, במופעים האלה שזורות בדיחות פנימיות, שמדברות על ולמוזיקאים. ברמה השלישית, יש כמובן את המוזיקה עצמה, שאי אפשר שלא ליהנות ממנה או להעריך אותה".

מדוע מוזיקאים פעילים שכמותכם, שמנגנים עם תזמורות מובילות, חתומים בלייבלים מובילים ויוצרים, בוחרים בדרך הזו שהיא לא בדיוק קונבנציונלית? זה סוג של מרד?

"במובן מסוים כן, אבל לא רק. אנחנו אוהבים מוזיקה ולא אכפת לנו מקונבנציות. זה לא שאנחנו מנסים לשבור את המערכת, אלא לפתוח אותה. אנחנו זוכים להרבה הערכה מקולגות בתחום המוזיקה הקלאסית, שמאוד תומכים ואוהבים את המופע. הם מבינים שלהשתעשע על חשבון ההתנהגויות שקיימות בעולם המוזיקה הקלאסית, זה בריא. זה מביא לעולם הזה קהל צעיר. למוזיקה הקלאסית יש דימוי אקסקלוסיבי ואליטיסטי, למרות שבשנים האחרונות מרגישים שינוי, ולמרות מה שנהוג לומר גם צעירים מגיעים לאולמות. ובכל זאת, אני משער שיש אנשים שהיו רוצים לשמר את הדימוי הזה כי הוא גורם להם תחושת עליונות. את זה בהחלט שווה לשבור. אני מאמין שמוזיקה היא מוזיקה ושהניסיון לקטלג ולהגדיר את התחומים ואת הקהלים הוא מטופש".

אלכסיי איגודסמן. מטופש לנסות ולקטלג

השאלה מה לדעתו יהודי מנוחין הגדול היה אומר על המופע, מעציבה את איגודסמן. "מאוד מצער שהמופע הזה נוצר אחרי שהוא נפטר", הוא אומר. "מנוחין היה איש פתוח ורב-גוני. מהיכרותי את מידת הפתיחות שלו, אני משוכנע שהוא היה אוהב את המופע, אשר הושפע מאוד מהלך הרוח בבית הספר. אני זוכר איך בכל בוקר מנוחין היה עומד על הראש. הוא אמר שזה חלק משגרת היוגה שלו. הוא היה איש כזה, מלא ברעיונות חדשניים.

"גם המורים בבית הספר היו פתוחים לרעיונות חדשים. המורה שלי לקומפוזיציה, למשל, לימד אותנו באך אבל באותה הנשימה גם את "Bohemian Rhapsody" של קווין. אולי בגלל זה אנחנו רוצים לגעת בכל העולמות. שנינו מלחינים. אני כותב הרבה וחתום ב'יוניברסל', והמופע מורכב מהרבה מאוד סגנונות: מטנגו דרך כלייזמר ועד מוזיקה של סרטי אימה. אנחנו מערבבים בפנים קומפוזיציות שלנו, שיש בהן הומור אבל הן בפירוש יצירות ראויות".

הופעתם עם כוכבי פופ ורוק כמו שינייד או'קונור, הבי-ג'יז ובילי ג'ואל. זו חוויה אחרת?

"לקחנו חלק בפרויקט שבו השתתפו גם אנשים מעולם הפופ. כאמור, אנחנו לא אוהבים גבולות ומאמינים גדולים בשוויון בכלל וגם בתחום המוזיקה. שמנו לעצמנו מטרה לחבר אנשים, וביניהם מוזיקאים קלאסיים, לפופ ורוק. היינו בסיבוב הופעות במסגרת פרויקט שנקרא "Night Of The Proms". זה מופע ענק עם תזמורת סימפונית גדולה וסולנים מתחלפים. הופיעו בו, לצד השמות שציינת, גם קים וויילד ולהקת Simple Minds, שאיתם הופענו. זה היה נפלא. באותה ההזדמנות לקחתי את קים וויילד לקונצרט הקלאסי הראשון שלה, והיא התרגשה עד דמעות. בבלוג שלה היא כתבה על הקונצרט. אני מאמין שהכל משפיע על הכל. פופ מושפע מסגנונות שונים של מוזיקה שקדמו לו, ובהם ממוזיקה קלאסית".

איגודסמן. לקח את קים וויילד לקונצרט הקלאסי הראשון שלה

החיבור בין כנר יהודי ממוצא רוסי לפסנתרן קוריאני, מעניק לצמד תבלון מיוחד. "אנחנו תמיד צוחקים בינינו על השמות שלנו", אומר איגודסמן. "אני מניח שהשם שלי הוא גלגול של יהודיסמן, וג'וּ הוא כנראה היהודי הקוריאני הראשון. הומור בריא מתחיל ביכולת שלך לצחוק על עצמך, או לפחות לא לקחת את עצמך ברצינות גמורה. קחי לדוגמא את בוראט, אנשים כעסו על ההומור בסרט וטענו שהוא מעליב. עלבון זה לא דבר רע, ההיפך, הוא גורם לך לחשוב".

היו התלבטויות מבחינתכם אם להגיע לישראל?

"לא. מעולם לא הופענו בישראל, כך שזו הזדמנות נפלאה. מעבר לכך, יש הרבה חברים שמופיעים בו, כמו יוליאן רחלין ומקסים ונגרוב. אני בא ממשפחה יהודית, כך שישראל היא כמובן מקום שמאוד מסקרן אותי. אני חושב שדווקא במקומות שבהם יש קונפליקטים ומלחמות זו החובה שלנו, כיוצרים ומוזיקאים, להופיע. לא להופיע פה, זו פחדנות. אחרי הכל, המקצוע שלנו די בטוח, ודווקא בגלל זה המחויבות המוסרית שלנו היא לאפשר לאנשים שהחיים שלהם פחות בטוחים רגעים של יופי".

אני משערת ששמעתם לא מעט על הקהל הישראלי. יש לכם ציפיות ממנו?

"הבטיחו לי שיש לכם נשים יפות. זה הדבר היחיד שאני מצפה לו. אם להיות רציני לרגע, זו הזדמנות משמחת להיפגש עם הקהל הישראלי, עם מוזיקאים צעירים להם אנחנו מתכוננים להעביר סדנאות. גם המפגש עם יוליאן רחלין, אותו אני מכיר מגיל 6, מאוד משמח אותי. גם מקסים ונגרוב הוא חבר טוב, ואת סר רוג'ר מור אנחנו מכירים שנים והוא תמיד מקסים. יש למה לצפות".