מי באמת רץ הביתה כשהילד חולה?

לכבוד יום המשפחה, שאלנו אתכם מספר שאלות הנוגעות, אה כן... למשפחה. בשבוע האחרון מילאו בסביבות 6,000 גולשים את הסקר של ערוץ הורים, אשר בדק את חלוקת התפקידים בבית, מה אתם חושבים על גירושין, מאילו בילויים אתם הכי נהנים ביום שבת ועוד. זהו סקר פשוט, שצילם תמונת מצב עדכנית ובכל זאת, עולים כאן מספר נתונים מעניינים, המצביעים על ריחוק גובר והולך בתוך המשפחה ועל כך ששוויון בין בני הזוג רצוי, אבל לא תמיד מצוי.

האם אתם אוכלים ארוחת ערב משפחתית?

התשובות די מאכזבות, אם כי צפויות. 33% אמרו "בטח. בכל ערב". 50% אמרו "אולי פעם או פעמיים בשבוע" ו-17% אמרו "לא, לצערי זה לא קורה בדרך כלל".

שאלנו את דר' שרית סגל, ראש המרכז לפסיכולוגיה ויישומיה במכללת לוינסקי, מה זה אומר? "זוהי דוגמא נוספת של התרחקות מהמעגל החברתי המסורתי", אומרת סגל. "המשפחה מאבדת טריטוריה משותפת. פעם, ב-7 בערב, כל הילדים היו בבית, האב והאם כבר חזרו מעבודתם והמשפחה הייתה מתיישבת לאכול.

"כיום, הרבה פעמים הארוחות לא מסודרות. כל אחד אוכל מה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה, או שמכינים סנדביץ' וממשיכים הלאה. זהו אחד הסימפטומים לחוויה של ניכור שחווים ילדים בדור הזה. ההורה והילד חיים בעולם הולך ומתנכר. קידשנו את האינדיבידואליזם גם בתוך המשפחה. ההמלצה שלי היא שגם אם אחד מבני הזוג חוזר מאוחר, השני צריך לכנס את הילדים לארוחה משפחתית משותפת. זה הזמן לשיתוף ולעיבוד של החוויות שעברו כולם במהלך היום. הייתי שמחה לראות כאן מספרים אחרים לגמרי".

"הגישה שלנו טוענת שאיחוד משפחתי שבו יושבים כולם סביב השולחן, יש לו ערך מאוד חשוב ליצירת השייכות במשפחה", מוסיפה אירית מנשה-בכר, מנהלת המדרשה להנחיית קבוצות במכון אדלר. "חשוב שתהיה מודעות לכך שהתכנסות משפחתית סביב השולחן ולאו דווקא ארוחה, חשובה לבריאות הנפשית של המשפחה ולהרגשת השייכות. בכינוס יש נוכחות בחיי חברי המשפחה. רואים אחד את השני, שומעים אחד את השני. יש אפשרות לחלוק את מה שעבר במשך היום ויש אפשרות לשמוע".

הארוחה: זמן לשיתוף ועיבוד חוויות. צילום: index open

האם יש לילדים תפקידים בבית?

לשאלה זו ענו 17% "כן. לכל אחד מבני הבית יש מטלות, שהן התפקיד שלו". 67% ענו "הם עוזרים, אבל לא עם חוקים קבועים" ו-16% ענו "לא. אנחנו עושים הכול בבית".

"ילדים זקוקים לתפקידים ברורים ומוגדרים, כדי להרגיש תחושה של ערך ושייכות", אומרת סגל. "שייכות מרגישים על ידי נתינה וקבלה. כשמשחררים אותם מתפקדים קבועים, עושים נזק כי אומרים בעצם, 'אתם לא שווים מספיק כדי לתרום ולתת'. זאת לעומת התחושה של ילדים בעלי תפקידים: 'אני שותף פעיל ותורם בבית. אני לא פרזיט'. התחושה הזו הרבה יותר חשובה מהעזרה עצמה.

"אנחנו פוחדים לבקש מהילדים דברים העלולים להביא למאבקים. חלק מאוד חשוב בהורות, שהוא גם חלק מאוד לא נעים, הוא הצבת הגבולות. ההורה מרגיש בסיטואציה הזו שהוא בחלק שיפוטי וביקורתי, בעוד הוא נשבע שיאהב את הילד ללא תנאי, לכן רגע העימות לא נעים. אנחנו מתמלאים רגשי אשם כי בגללנו הילד ירגיש כעס. אנחנו עייפים וחוששים מהשאלה 'מה אני אעשה כשהוא יגיד לי לא והוא יהיה יותר חזק ממני'. כאן אנחנו מאבדים את הסמכות ההורית, שהיא מאוד חשובה". 

"הסיפור הקטן הזה, ממחיש היטב את מבנה המשפחות של פעם", אומרת בכר. "פעם הילד היה בא הביתה לאכול והיו אומרים לו 'זו הצלחת שלך'. בצלחת של אבא היה עוף ואצלו היה אוכל אחר, בלי העוף. אמא הייתה אומרת 'הצלחת הזו היא בשביל אבא'. היום אומרים לאבא 'הצלחת הזו היא בשביל הילד'. זה מאוד משקף את התהליך של העצמת הילד בתוך המשפחה. המקום של 'נולד לי ילד ואני רוצה שהוא יהיה מאושר. אני אתן לו הכול', מתפרש לא פעם בכך שלגרום לילד להיות מאושר, זה לאפשר לו לקבל מבלי לתת וזה גורם לו להיות spoiled (גם מפונק וגם מקולקל). זהו הפינוק ששם את הילד במרכז ונותן לו הרגשה שעל פיו יישק דבר".

spoiled - גם מפונק וגם מקולקל. צילום: index open 

אילו צורות בילוי עדיפות עליכם בימי שבת?

55% ענו טיולים, 40% ענו שהייה בבית ועוד אחוזים בודדים ציינו צורות בילוי אחרות. "השאלה היא מה עושים בבית", אומרת סגל. "בטיול יש משהו נפלא, מעבר לחוויות הטיול עצמו. הטיול הוא פעילות משותפת. במשפחות הדתיות למשל, נשארים בבית ביחד. אם כאשר נשארים בבית, כל אחד נמצא בטריטוריה של עצמו, זה מאוד עצוב, כי עדיף שהשבת תהיה יום משפחתי.

אני חוששת שהתשובה של להיות בבית היא אכן תשובה של כל אחד בטריטוריה שלו, בעומס שלו, במשימות שלו ובלבד שלו", מצד שני, אומרת בכר: "הורים בשבתות מחפשים הרבה פעמים איך להיות הלונה פארק של הילדים. כדאי שגם להורה באותה שבת יהיה זמן בשביל עצמו. הילד לומד לכבד את עצמו ואת ההורה, כשההורה מעביר צרכים שלו לילד, אבל לא לשכוח גם זמן איכות".

אז לא חייבים לטייל, אבל מומלץ בהחלט לנצל לפחות חלק מהזמן לבילוי משפחתי, היות ומרבית השבוע אנחנו רצים אחר מילוי מטלות ומחויבויות לעבודה, למטלות הבית ולסידורים אינסופיים, זה הזמן להקדיש למשפחה. כמו פעם, בעידן שבו העבודה לא פלשה אלינו הביתה באמצעים טכנולוגיים מתקדמים ובו לא נקטע כל בילוי, משחק או ביחד אחר בצלצול טורדני של הסלולרי.

 נצלו חלק מהזמן לבילוי משפחתי. צילום: ויז'ואל/פוטוס

האם אתם מכינים עם הילדים את שיעורי הבית?

25% ענו "כן, אנחנו יושבים איתם על כל מטלה". 22% ענו "רק כשהשיעורים קשים במיוחד". 50% ענו "אם יש להם שאלה אנחנו עוזרים" ואחוזים בודדים ענו "לא. שיעורי הבית הם של הילדים". בנושא זה, למעט ילדים עם ליקויי למידה, ההמלצות הן ברורות. השיעורים הם של הילד. לא שלכם.

חלוקת התפקידים בין בני הזוג

"ההורים שלנו היוו ריכוז של תרבויות שונות, כשכל אחד הביא איתו את התרבות של המדינה ממנה הגיע", אומרת מנשה-בכר. "המאפיין המשותף של רוב המשפחות היה מבנה אוטוקרטי. הכול היה מאוד ברור. האב היה שר החוץ. הנשים עבדו, אבל לרוב הקריירה החשובה הייתה של הבעל. הוא היה המפרנס העיקרי ולכן עיקר מטלות הבית והקשר עם הילדים נוהלו על ידי האם, שהייתה שרת הפנים.

הילדים ידעו בבירור את מקומם בתוך המערכת המשפחתית. האב היה במעמד על ויראו מפניו. הכללים בבתים היו ללא עוררין, היות ועבדו בצורה ברורה ולא מתפשרת. בשלטון אוטוקרטי קל יותר לקבל את החוקים. כיום, בעקבות השינויים שחלו בחברה בכלל, אנשים התחילו להתמקד בהתפתחות שלהם והחברה נתנה את התשתית לזה בלימודים, באופי של מקומות עבודה, בפתיחת אפשרויות גם לנשים והתחיל תהליך של תזוזה בתוך התפקידים. כמובן שהייתה השלכה גם על הבית. גם שם התפקידים החלו להיטשטש. החלו לחלק תפקידים ולעבוד בשיתוף פעולה".

 אמא עדיין נמצאת יותר בבית. צילום: index open 

מי חוזר הביתה מהעבודה כשהילד חולה?

כ-54% ציינו בסקר ש"בדרך כלל האם חוזרת", לעומת 42% שציינו כי "לפעמים האב ולפעמים האם, תלוי מי עסוק יותר". 4% אף ציינו כי "בדרך כלל האב". שיווין של ממש אין פה ובכל זאת, עברנו דרך. סביר להניח שלפני דור, המספרים היו הרבה יותר קוטביים.

"השינוי שאני רואה כאן הוא שינוי מאוד קטן", אומרת סגל. "המסר הסמוי פה הוא שבדרך כלל האם יותר פנויה. התפקיד האימהי נתפס עדיין יותר הורי. גם בימי הורים בבתי ספר או כשהמורה מזמינה הורה, לרוב תגיע האם. אני חושבת שישנה סתירה בין המסר הגלוי למסר הסמוי. בהכרזה אנחנו חברה שוויונית, אבל בפועל לא. הכוונה הטהורה של מרבית המשפחות בארץ היא אכן שזה יקרה, אבל אנחנו עדיין לא שם".

מי נמצא יותר עם הילדים במשך השבוע – האם או האב?

71% ענו שהאם, 25% מתחלקים שווה בשווה ו-4% האב. ההבדל בין שתי השאלות האחרונות הוא במצב מתוכנן (חלוקה של השבוע, למשל), מול מצב חירומי (ילד חולה). מעודד שישנה התייחסות לקריירה של האם במובן שהיא לא יכולה לעזוב הכול, כי גם לה יש קריירה. "מצד אחד, קיימת הכרזה שהולכים גם לכיוון של קריירה וגם לכיוון של הורות, מצד שני בני הזוג", אומרת סגל. "אך עדיין עיקר הנטל והאחריות למשפחה הוא על האישה. האישה רוצה להצליח בשני המישורים ואז כשנוצר קונפליקט בין שתי המטרות, התסכול הוא הרבה יותר גדול.

"אנחנו מוצאים כיום נשים יותר מתוסכלות מאשר בעבר. האמהות יותר נכשלות במבחן של עצמן כהורה. חווית הכישלון היא כמובן סובייקטיבית. גם כאן קושי נוסף הוא ההתרחקות מהמעגל המשפחתי המסורתי. לפני כן, היה ברור שהסבתא תתגייס לעזור בגידול הילדים, בזמן שהאם עובדת. כיום הסבתות עדין עובדות בעצמן או עסוקות בהגשמת החלומות שלהן, והאם מוצאת את עצמה בבדידות יותר גדולה מאשר בעבר".

 חופשת לידה: כמה שהמדינה מאפשרת וחוזרים להתפרנס. צילום: index open

כמה זמן אחרי הלידה היה התינוק בבית עם אחד ההורים?

20% ענו "בדיוק זמן חופשת הלידה", 35% ענו "3-6 חודשים", 24% ענו "6-12 חודשים", 13% ענו "מעל לשנה" (הם גרים בשוודיה?) ו-8% ענו "מעל לשנתיים". אם ניקח בחשבון שחופשת הלידה הממומנת על ידי ביטוח לאומי בארץ נמשכת 14 שבועות בלבד וכי לא ניתן להתעלם מאילוצי פרנסה ומהצורך לשמור על מקום העבודה, נבין את המספרים. אין ספק שמבחינת הילד ישנה חשיבות להארכת חופשת הלידה, אך את זאת מבינים יותר בנורבגיה, בה קיימת חופשת לידה במימון המדינה של שנה עם אפשרות להערכתה תוך מתן סיוע כספי ובשוודיה, בה חופשת הלידה נמשכת שנה וחצי.

האם גירושין הם אופציה עבורך?

22% ענו ש"לא. נישואים זה לכל החיים", 68% ענו ש"יעשו הכול על מנת שזה לא יקרה, אבל אם לא תהיה ברירה יתגרשו" ו-5% ענו ש"יתגרשו אם לא יהיה להם טוב".

"פעם, גירושין היו חריגים בנוף החברתי", אומרת מנשה–בכר. "זה היה סוד גדול ולא כל כך נתנו לגיטימציה לזה בחברה. משפחה הייתה ערך עליון. השינוי בתפיסה של מבנה המשפחה קשור גם לנושא של האינדיבידואליזם. עלתה המודעות לצרכים שלי ולמה שאני רוצה. ניתנה לגיטימציה חברתית שאומרת לא חייבים להיות שם ולסבול".

בריכוזי אוכלוסיה מסוימים, משפחות במבנה מסורתי – אמא, אבא ושלושה ילדים, מתחילות להיות חריגות בנוף המקומי. גם אם נתבונן באחוזי הגירושין הגבוהים, נבין כי בתשובות שקיבלנו כאן ישנה הטיה חברתית או במילים אחרות, עכשיו מול המחשב בעבודה אתם בטוחים שתעשו הכול על מנת למנוע גירושין, אבל המבחן האמיתי הוא בלב הסערה.

אז לסיכום, בסקר הבא נשמח לראות יותר ארוחות משפחתיות, יותר זמן איכות משפחתי בסופי שבוע, יותר תפקידי עזרה מוגדרים לילדים ויותר שוויון בין המינים – הרי כחלק מהצהרת כוונות זו, ויתרנו על יום האם לשם כך. חג משפחה שמח.