ילדי עובדי "פרי הגליל" חיים בפחד מהמחר

מערכת החינוך והמסחר בחצור הגלילית יושבתו היום (ג') לאות הזדהות עם עובדי מפעל "פרי הגליל", שמצפים לדיון המשפטי על גורל מפעלם. לדברי ראש המועצה, שמעון סויסה, "קיבלנו את ההחלטה במשותף. נחסום את הכניסה ליישוב מכביש 90, נקיים משמרת מחאה ותושבים ילוו את העובדים לבית המשפט בחיפה".

מאתמול בבוקר התבצרו כ-300 העובדים בפתח המפעל, שם שרפו צמיגים ונעלו את שערי הכניסה, לקראת הדיון בבקשת הבנקים למנות למפעל כונס נכסים. הם חוששים שצעד זה יוביל לסגירת המפעל ולפיטוריהם.

העובדים המוחים לא מודאגים רק מגורלם האישי - מאחוריהם עומדות משפחות שלמות. מי שנותרו בצל המחאה המתוקשרת הם ילדי העובדים, שעומדים בפני תקופה לא פשוטה. חלק מילדי העובדים הבטיחו ללוות את הוריהם בדיון בבית המשפט המחוזי, אחרים יישארו ביישוב ובסמוך לשערי המפעל בהמתנה להחלטה.

המפעל הסגור והפגנת העובדים, הבוקר (צילום: אביהו שפירא)

א' (14), שכמו חבריה לא תלך בבוקר לבית הספר, חוששת ממה שיקרה. אמה עובדת במפעל 30 שנה, המפרנסת היחידה לארבעת הילדים - האחרים בני 25, 23 ו-20 - לאחר שבעלה נפטר בנסיבות טרגיות.

 "אנחנו חיים בלחץ ובפחד לעתיד שלנו", אמרה א' ל-ynet, "הסיכוי של אמא שלי למצוא בגילה עבודה חדשה הוא אפסי".

לדברי בתה של העובדת, שנאלצת להתמצא בסוגיות הפיננסיות הבוערות, "חשוב שכולם יידעו שיש מי שרוצה לקנות את המפעל אבל הבנק מתנגד כי הוא רוצה ערבויות מהמדינה, וכשאף אחד לא מתגמש העובדים הם אלה שנפגעים. אני מקווה שהשופט יקבל החלטה להמשיך ולהפעיל את המפעל כי אם סוגרים את פרי הגליל לא תהיה משפחה בחצור שהאבטלה לא תגיע אליה".

א' ורבים מחבריה מדברים בימים האחרונים על כך שאם המצב יחמיר - למרות גילם הצעיר, ייתכן שייאלצו למצוא עבודה לאחר שעות הלימודים כדי לעזור בפרנסת המשפחות. "לא רק אנשי חצור ייפגעו אלא גם החקלאים בגליל, שלא יהיה מי שיקנה מהם את הגידולים שהיום עוברים תהליך קירור והקפאה במפעל - ואז הרבה ילדים כמונו ירגישו מקרוב את האבטלה ואת הקושי להתקיים", היא מסבירה.

"אמא תכננה לעזור לילדים, הכל נקטע"

אביחי אסוס (21) חייל בחופשת שחרור, הוא בנה של מימי, עובדת המפעל ב-25 השנים האחרונות: "יש למצב השפעה ישירה עליי ועל כל המשפחה", סיפר ל-ynet.

 "אמא שלי היתה אשה אנרגטית אבל בתקופה האחרונה אין לה מצב רוח לכלום. היא תכננה לעזור לילדים ופתאום הכל נקטע".

אביחי גם מוחה: "אם זה היה מפעל ברעננה, הרצליה או תל-אביב אני מבטיח לך שהבעיה הייתה נפתרת מיד. אבל מה לעשות, מדובר בחצור, ואני פוגש אנשים רבים שלא יודעים אפילו איפה היא נמצאת על המפה. זה מפעל משגשג ולא אחד שפוגע בכלכלה. אפשר להבין את הבעיה ולפתור אותה בסיוע משרדי הממשלה".

ר', בן 18, סיפר גם הוא שחש אכזבה מחוסר הדאגה של המדינה לעובדים, בהם אמו, שמועסקת ב"פרי הגליל" כבר 22 שנה:

 "המדינה יכולה לעזור אבל נראה לי שהיא פשוט לא רוצה. אני מבקש מהשופט שיחשוב  היטב לפני הפסיקה. אם האבטלה בחצור תעלה ל-30 אחוז, זה יגרום גם לעלייה בפשיעה ולפגיעה בתעשייה ובחינוך".

ר' אמר גם ש"אני בן הזקונים ואני רואה חבר'ה כמוני, שהיו עובדים לפני הצבא במפעל ובמהלך החופשות מבינים שלא יהיה להם מקום שבו יוכלו לעבוד, אפילו לתקופה קצרה. גם חברים שלי שמשתחררים מבינים שלאור המצב אין עתיד בחצור - כמו בהרבה יישובים בפריפריה. בזה אשמה רק ממשלת ישראל".