רווקה תל-אביבית בת 35, הסטיגמה בהתגלמותה
לא מזמן הגעתי לגיל שבו אפשר להתחיל, לפחות לפי אחדים מהטוקבקיסטים, לקרוא לי "סחורה פגומה" ו/או "רווקה זקנה לחוצת חתונה וילדים". הגיל בו עלי להבין שנענשתי, ואם לא, אז אענש על התנהגותי הפוחזת, הבררנית והמתנשאת. בואו נבדוק יחד מה בדיוק מסתתר מאחורי הסטיגמה הזאת
בימינו משתמשים במונח באופן סמלי בלבד, אבל המטרה, ולפעמים גם התוצאה – זהות. מדובר בתיוג שלילי של אנשים הסוטים מציפיות החברה. אדם שדבקה בו סטיגמה נתפס כאדם רע, חלש, נכשל או מוגבל, ולכן הופך בעיני החברה לאדם פחות ערך ונחות, מפלים אותו לרעה ומצמצמים את הזדמנויות החיים שלו, בונים סביבו תיאוריה שכוללת את הסכנה שהוא עלול לגרום, מסבירים את הנחיתות שלו כביכול ומייחסים לו איפיונים שליליים נוספים.
הראשונים שסובלים מסטיגמה הם אנשים הסובלים מלקות מסויימת - נכים ואנשים בעלי הפרעות נפשיות. הבאים אחריהם הם בני מיעוטים, ונראה שהבאים אחריהם, או יותר נכון הבאות אחריהם, הן רווקות בנות 35 פלוס.
ברכות! לא מזמן הגעתי לגיל שבו אפשר להתחיל, לפחות לפי אחדים מהטוקבקיסטים, לקרוא לי "סחורה פגומה" ו/או "רווקה זקנה לחוצת חתונה וילדים". הגיל בו עלי לקבל את רוע הגזירה ולהבין שנענשתי, ואם לא, אז אענש בעתיד, על התנהגותי הפוחזת, הבררנית, הלא מתפשרת והמתנשאת. וכך יעשה לאשה אשר לא מצאה לנכון להיכנס תחת חופה וקידושין עד גיל מופלג זה - עליה להבין שהיא חתמה במו ידיה את גורלה ושמעתה והלאה תישאר לבד עד סוף חייה. עליה לחזור ולשנן שאף גבר לא ירצה בה יותר. למה לו? הרי יש נשים צעירות ויפות ממנה, וכמובן, הרבה פחות בררניות ממנה, אי לכך ובהתאם לזאת עליה לקחת את עצמה ואת הצלוליטיס המשתפך שלה, לקבוע תור לבנק הזרע ו'או להתחיל לגדל חתולים.
כן, כן, אני נושאת בגאווה בתואר רווקה, תל-אביבית, בת 35 (אבל בלי חתולים. הכלבה לא מרשה). ברשותכם, אני מוכרחה להגיד שדווקא נחמד לי להיות רווקה בת 35. מה שלא נחמד לי זה הסטיגמות על "הרווקה המזדקנת", ולכן אשמח לפרק את הסטיגמות האלה ולראות מה עומד מאחוריהן.
"סחורה פגומה"
פעם, לפני כמה מאות שנים, איזו מדינה אחת שכוחת אל נכנסה למלחמת אחים בין הצפון לדרום, בין היתר כדי להפסיק להתייחס לאנשים שנולדו בצבע אחר כאילו סחורה. הצד הצפוני בסופו של דבר ניצח, ונכתב איפשהו משהו שקשור לזכות האדם לגופו. אנשים הבינו שאין להתייחס לאנשים אחרים כאל חפץ עובר לסוחר, אלא כאל אדם שלם ומלא בפני עצמו, בעל רצונות, צרכים, רגשות וחופש בחירה. אבל כל זה כנראה חמק מעיניהם של כמה אנשים אחרים, שרואים בנשים סוג של סחורה שמטרתה היחידה היא להימכר, סליחה, להתחתן. ואם "הסחורה" לא הניבה את המבוקש ממנה עד הגעתה לתאריך התפוגה - משהו בה פגום, דפוק, מקולקל. איזה מזל שבדיוק הציבו כמה סחורות חדשות ומפתות על המדף.
האם מהותה של אשה נמדדת רק על-פי היותה אשת איש? ואם כן, אז מי כאן הדפוק בדיוק, האשה, או החברה שאומרת לה שרק על פי זה היא נמדדת?
"החטא ועונשו"
משום מה זה ברור וידוע לכל שאשה רווקה בת 35 פלוס הביאה זאת על עצמה. היא האשמה היחידה בסטטוס המחפיר שלה ובמצבה העגום וקורע הלב. היא הרי העבירה ברוב חוצפתה את כל שנות ה-20 ותחילת ה-30 של חייה בלזרוק גברים טובים, נהדרים והכי חשוב רציניים בכל רמ"ח איבריהם בזה אחר זה, כאילו היו גרביים סרוחים, רק בשביל הספורט והצחוקים עם החברות. היא בררנית בלתי נלאית, שום דבר או גבר לא מספיק טוב בשבילה, היא לא יודעת התפשרות מה היא, האף שלה ממוקם איפה שהוא מעל בנייני עזריאלי, שלא נדבר על כך שהיא "עשתה" את כל תל-אביב, הפריפריה וגם חלק מיהודה ושומרון. אה, כן, ופפילומה זה השם האמצעי שלה. זה שהיא נזכרת פתאום להתפשר כי היא מתה לילדים ולחתונה מכיוון שהשעון הביולוגי שלה צווח כמו אמבולנס המנסה לפלס את דרכו בשעות השיא זאת בעיה שלה. הרי עכשיו, בגילה המתקדם, אף אחד לא ירצה בה יותר - ומגיע לה! על כל החרא שהיא האכילה את כל הגברים המסכנים האלה שעברו מסכת עינויים קשים תחת ידיה. מגיע לה, למכשפה!
אם היינו לוקחים אפילו רק שלוש רווקות בנות 35 ומבקשים מהן לספר בקצרה את סיפור חייהן הרומנטיים, כל סיפור היה אחר. מלא עליות ומורדות, שברונות לב, אהבות, תקוות ואכזבות, מערכות יחסים קצרות או ארוכות שלא צלחו, משקעים, הבנות, הערות והארות. היינו גם מן הסתם פוגשים בנשים שונות זו מזו באופיין ובמראן, בטעמן האישי בגברים ואף בתוכניות שלהן לטווח הקצר או הארוך. ולא, לא כולן לחוצות חתונה ו/או ילדים. אולי גם נמצא בין הרווקות בגיל זה כמה מכשפות אמיתיות שליבן קר ומנוכר, למרות שלא נראה לי. הרי אלה בדרך כלל כבר נשואות (לפחות לפי מה שטוענים הבעלים שלהן...). מה שבטוח, האמת אינה חד-ממדית וה"אשמה", אם יש כזו, אינה נחה רק על כתפיהן של הנשים שלא צלחו במשימת החופה.
"בנק הזרע"
הידעתם? בנק הזרע אינו חלק משירותי הבריאות בארץ, מוסד רשמי הנותן לרווקות ולזוגות עקרים אפשרות להביא ילד לעולם. לא, בנק הזרע, לשיטתם של המקטרגים, הוא בעצם ממלכתו של השטן עלי אדמות. הוא בעצם נותן אפשרות לאותן "מכשפות", אלה שאף גבר בעל הגיון בסיסי לא הסכים לתת להן את זרעו הכשר והאיכותי, להיכנס להריון ולהביא צאצאים לעולם. צאצאים אלו ייכנסו לחיים אומללים ללא דמות אבהית, ולכן גם ימשיכו בוודאי את דרכיהן הנלוזות של אמותיהם הפגומות, שמבחינה אבולוציונית היו צריכות להיעלם מהעולם, ויפה שעה אחת קודם! הם גם יביאו בסופו של דבר למלחמת גוג ומגוג, בשל חינוכם הקלוקל הנובע מההתערבות וההתערבבות של נשות השטן האלה עם הזרע הזך והענוג של גברים הגונים. בחיי שהמכשפות הללו חוצפניות, קוראות תיגר על החוקים הבסיסיים של הטבע! הרי לשיטתם, מי שלא מצאה את עצמה בזוגיות אינה ראויה לגדל ילדים.
הפנייה לבנק הזרע היא בחירה נועזת ואמיצה. זה אומר שאותה אשה בחרה לגדל ילד לבד, אחרי שחישבה את כל ההשלכות בכל התחומים - נפשית, כלכלית וחברתית. אגואיסטית? אולי. יש האומרים שהצורך להביא ילדים הוא אגואיסטי, עם בן זוג או לא. אני לא מבינה מאיפה באה ההתנגדות העצומה לשימוש בבנק הזרע. בסך הכל הנשים שמשתמשות בשירותיו אינן מנצלות אף אחד. בנוסף, אין קשר בין היכולת להיכנס למערכת יחסים, שקשורה גם בהרבה במזל, במקום ובזמן, לבין היכולת לאהוב ולגדל ילד על הצד הטוב ביותר. אולי ההתנגדות לבנק הזרע נוצרת מתוך סוג של קנאה או אפילו פחד מערעור תפקידו של הגבר בכל העניין - הרי נשים שלא מצאו בן זוג יכולות ללכת לבנק הזרע ולהיכנס להריון מתורם לא ידוע, בעוד שגברים לא יכולים לעשות זאת. אגב, הילדים יוצאים בסדר. דמות אב אינה חייבת להיות דווקא אב ביולוגי, אלא גם חבר/ידיד/דוד/סבא. ובכלל, מסגרת של אבא-אמא-במבה לא מחייבת את כולם להיכנס אליה, ואין זה אומר שהיא הטובה ביותר מכלל האופציות.
"מיאו חתולה"
חתולים - אותם יצורים קטנים, פרוותיים שמגרגרים להנאתם עד שהם שולפים ציפורניים, הם החברים הכי טובים של המכשפות באגדות. יצורי השטן האלה הם כביכול בדיוק כמו בעלותיהן - ערמומיים, אגואיסטים, מתחנחנים רק כשהם רוצים ממך משהו ותוקפים אותך מיד לאחר שקיבלו את שרצו, אי אפשר לבטוח בהם, לכן עדיף ורצוי להשאיר אותם עם אותן מכשפות, הרי יש להם שפה משותפת. כמה חבל שאנחנו לא חיים בימי הביניים, אז גם היינו יכולים לתפוס אותם יחד ולהעלותם על המוקד...
אני לא יודעת ממתי גידול חיית מחמד הפך למשהו רע, אבל בכל מקרה, לפי מחקר שנעשה באחרונה, רוב הרווקות בוחרות לגדל דווקא כלבים, לא חתולים. ובכלל, לדעתי לקרוא לכל הרווקות באשר הן לגדל חתולים זו גזענות פוגענית נגד כלבים...
לא הייתי כותבת את הטור הזה אם הייתי חושבת שהחברה שלנו מסתכלת באופן שווה על רווקים ורווקות בני אותו הגיל. רווקים איכשהו מצליחים להיעלם מראדאר הסטיגמות וניתנים להם תירוצים שונים למצבם: יש להם זמן (אז זהו, שלא, גם להם יש שעון ביולוגי ואיכות הזרע יורדת פלאים עם הגיל, רק שעל זה לא שומעים כל כך הרבה...), הם עסוקים בקריירה שלהם (כי הרי אצל נשים הקריירה האמיתית היא הבאת משפחה), וכן הלאה.
לא להיכנע לתכתיבי החברה
אם יש אנשים החושבים שבאמצעות הסטיגמות האלה יצליחו להפחיד נשים מסוימות ולגרום להיכנע למירוץ תחת החופה, מכיוון שחייהן ייגמרו בגיל 35 אם יישארו לבד, הם טועים. דווקא נשים שהגיעו לגיל 35 ונשארו ברווקותן הן נשים שלמדו לא להיכנע לתכתיבי החברה, או לפחות לא להסתכל על כל מה שמציעים להן מבלי לבחון היטב את הדברים.ואם נפתח קצת את העיניים ונסתכל סביב נראה שמדובר בתהליך טבעי שקורה בכל העולם המערבי - גיל הבאת ילדים רק הולך ועולה, ומוסד הנישואים עצמו הולך ויורד מגדולתו. תהליכים של שינוי קורים, גם דברים שלא נראו הגיוניים או אפשריים בזמנם, כמו האינטגרציה בין לבנים לשחורים ומתן זכות הצבעה לנשים. אם תסתכלו על קבוצות שונות שסבלו מסטיגמות בעבר, תראו שהסטיגמות לא מנעו את השתלבותן בחברה, אלא רק האטו את התהליך. ואם היום עומד אדם שחור בראש ארצות הברית, נראה לי שאפילו לרווקות בנות ה-35 יש עוד סיכוי...
לפנייה לכתב/ת 
