מדוע זורקים לפח תמונות נסראללה בקהיר?

שישה שבועות חלפו מתום מבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה, ובישראל כבר מזמן מדברים על נושאים אחרים. אך במקומות אחרים במזרח התיכון, הותירה המלחמה כמה משקעים שלא יישכחו במהרה. אולי יותר מכל, תיזכר קריאתו הפומבית ויוצאת הדופן של מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, לאזרחי מצרים למרוד נגד שלטונו של הנשיא חוסני מובארק, שאותו האשים בבגידה וב"שותפות בפשע ובאסון".

עבד אל-פתאח ממשיך משם ולועג גם לפטרוניו של נסראללה בסוריה ובאיראן. "האין לסוריה אדמה כבושה בגולן? יתר על כן, בכל יום אנחנו שומעים על תוקפנות ישראלית על אדמת סוריה ומתקניה, אולם סוריה הגיבה רק באמצעות גינוי ותלונות למועצת הביטחון. מדוע? האם לסוריה יש את 'החישובים שלה'? כן, כמובן ואנחנו מבינים זאת. האין איראן מאוימת על-ידי ישראל שעשויה לתקוף את מתקני הגרעין האזרחיים שלה? האין ישראל מאיימת להכות את תשתיתה? והרי איראן היא המסייעת הגדולה ביותר לחמאס, ולפלגים האחרים. ומה עשתה איראן? האם היא עשתה דבר משמעותי שישפיע על מהלך העניינים שלא עשתה מצרים? התשובה היא כלל וכלל לא. האם לאיראן יש את שיקוליה המיוחדים? כמובן שכן - ואנו מבינים זאת".

"אנו מבינים את סוריה ואיראן", הוא מסכם, "אבל אם להם יש את החישובים שלהם בהתייחסות לבעיה הזאת, אז מדוע אסור למצרים מה שלאחרים מותר?".

ההודעה אמנם מבטיחה "הפתעה כבדת משקל בקרב השיעים במצרים נגד נסראללה", אך בסופו של דבר, מדובר בקוריוז. במצרים מעל ל- 90% מוסלמים סונים וכ-9% נוצרים קופטים, ושיעור השיעים האוכלוסייה זניח למדי. אמנם בשנים האחרונות, במיוחד מאז מלחמת לבנון השנייה, רבו הדיווחים על סונים שעוברים לשיעה ברחבי המזרח התיכון ובכלל זה במצרים, בגלל הפופולריות הגואה של נסראללה ואיראן, אבל מספרם עדיין מבוטל. ובכל זאת, גם הפלטפורמה הזו מנוצלת על ידי מצרים כדי לנגח את נסראללה.

תומכי נסראללה ברחובות ביירות, בחודש שעבר (צילום: AFP)

אם כך, האם קריאתו של נסראללה נגד המשטר המצרי פגעה בפופולריות שלו, לפחות בתוך מצרים? מאז נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000 הפופולריות של מזכ"ל חיזבאללה נסקה, ובעקבות מלחמת לבנון השנייה היא הרקיעה שחקים בכל רחבי העולם הערבי. אך אם הדיווחים נכונים, בהחלט ייתכן שהתשובה לכך חיובית. כך למשל, העיתון "א-שרק אל-אווסט" היוצא לאור בלונדון דיווח לפני שבועיים על תופעה מעניינת למדי: תמונותיו של נסראללה אותרו במזבלות ובאתרי ריכוז הפסולת של רובע העוני "דאר א-סלאם" בדרום קהיר. והוא לא היה לבד במזבלה: יחד איתו "כיכבו" גם ראש ממשלת חמאס, איסמאעיל הנייה, וראש ארגון אל-קאעידה, אוסאמה בן לאדן.

כשמפנים אשפה, זורקים תמונות של נסראללה 

לתופעה זו ישנם שני הסברים: האחד הוא המאמץ הגדול שעושים שלטונות מצרים לשקם את הרובע, שהחל כבנייה בלתי חוקית ומאכלס כיום כשלושה מיליון בני אדם, והשני הוא השתלחותו של נסראללה בשלטונו של מובארק. יש לציין כי המודל של רובע שכזה, המכונה במצרים "מקום אקראי", על שום הבנייה האקראית והבלתי מתוכננת שבו, הולך ומתפשט. במצרים יש כאלף אזורים כאלה בערים הגדולות, ושהשלטונות מנסים כעת לטפל בהם מחשש לזעם ותסכול של ההמונים, שינותבו להגברת כוחן של תנועות האופוזיציה, ובראשן האחים המוסלמים, שבבחירות האחרונות זכו בהישג הגדול בתולדותיהם - כחמישית מהמושבים בפרלמנט.

הקשר פוליטי ברור - שנה לפני הבחירות לפרלמנט ושנתיים לפני הבחירות לנשיאות. לכן החלו הרשויות לפנות אשפה, לרצף ולסלול את הדרכים הראשיות, להקים גדרות, לשתול עצים בין הבתים ולטפל בתשתיות, ואגב כך גם לפרוש את שליטתן על המסגדים במקום, כדי לפקח על הנאמר בהם. זאת, במיוחד לאחר שבעשור האחרון החלו גורמים רדיקליים להשמיע דעות נחרצות ברובעים אלה על המצב הכלכלי-חברתי והפוליטי הקשה. במקביל, הפכו תמונותיהם של נסראללה, הנייה, בן לאדן ואפילו של נשיא עיראק שהופל, סדאם חוסיין, לסחורה מבוקשת בכל סלון.

עד מהרה דיווחו עובדי הניקיון באזור כי ערימות של תמונות המנהיגים הללו החלו להיערם בחודשים האחרונים באשפה. חלק מהתמונות היו אפילו בשחור-לבן שהודפסו מהאינטרנט ומוסגרו במסגרת עץ כדי לפאר את הבית. "האנשים החלו בתקופה האחרונה להתלכד סביב עבודות הפיתוח כאן", מספרת נעימה ראדי, עובדת המחוז העובדת ברובע. "הם מרגישים שהצבעתם למועמד מטעם האחים המוסלמים לא שיפרה במאום את רשת הביוב וזרם המים החלש ברובע. אני מרגישה שבן לאדן הוא פיקציה ושנסראללה הוא רק דיבורים ולא יותר".

במצרים מציינים בסיפוק כי בתקופה האחרונה כבר אין משמיעים ברמקולים את הרטוריקה מבית מדרשם של נסראללה, בן לאדן והאחרים. האם זה יסייע למעמדו של המשטר? ייתכן. האם זה יפגע במעמדו של נסראללה? במצרים מקווים מאד שכן.