הורים, מספיק להיות לקוחות שבויים!
לפסיכולוג גיל ונטורה יש חלום. הוא רוצה לראות את הורי כל המדינה מתאחדים לארגון אחד - שיגרום ליצרנים שונים להפסיק לסחוט מאתנו סכומי כסף לא הגיוניים. הוא רוצה שהם יהיו בידיים שלנו - ולא להיפך
עכשיו, לא תגידו שזאת איזו משחקיה מדונדשת עם שלל מגלשות ומתנפחים. כולה חדר גדול עם שטיחים, מיני בריכת כדורים וכמה כריות ג'ימבורי ספוגיות. 40 שקל? ההיא עוד אומרת לי בחיוך שכולו רוחניות שאפשר לקנות כרטיסיה של עשר כניסות וזה "קצת מוזיל". בחיי שהייתי יכול באותו רגע...
טוב, חכו שניה עם ההתחרעות. אני חייב לכם את הסיפור מההתחלה.
דלת הזכוכית לארץ המובטחת
באמצע השבוע הולכת צאצאית א' לחוג המפתח את יכולתה הפיזית בצורה מרשימה. בזמן שהיא מתקדמת בצעדי ענק אל מייקל פלפס, אני צריך לשרוף 45 דקות עם צאצא ב'. האספרסו שלי והארטיק שלו מקצרים את טבלת היאוש ב-10 דקות. כל המתחם די מבודד חוץ מהחנות הזאת ששייכת לרשת ההיא. יש שם שני חדרים. בראשון יש דברים לילדים שנולדו להורים עם תקציב של מבוגרים, והשני הוא חדר הפעלות שמדי פעם מתקיימים בו חוגים. מסביב שדה נטוש ועוד דברים נטושים. זהו.
אז הגיע אותו יום רביעי. צירוף נסיבות עקלקל כנראה הוביל לכך שחוג מסוים הסתיים מחד, ומראה החדר הריק עורר ככל הנראה בבעלים את השדון "גידי-גרידי" מאידך. בשורה התחתונה – עלמה ענוגה ניצבה בדלת הזכוכית, תוחמת בנועם את הגבול בין עוללי לבין הארץ המובטחת ובישרה לי בטון מלא תודעת שירות שהיום נאלץ לנטוש אצלם 40 שקלים מההון החוזר שלי.
כדי להיות ממש קטנוני ומתמסכן, כל בר דעת בעסק ההוא יודע שהשהות של כל עולל לא תעלה על חצי שעה-40 דקות, עד שאחיו הבכור יסיים את הכשרתו הספורטיבית.
40 שקלים?!
"הראיתי להם מה זה"
ודווקא בסוגיה הלא-חשובה הזאת פקע בי משהו. אמרתי לזאתי ש"לא תודה, לא היום", ולולא כללי הנימוס שאיכשהו קלטתי במהלך 41 שנותי הייתי מוסיף שנסראללה עוד ינגן שירי מולדת באריאל, לפני שאני אשכיב להם סכום חצוף כזה.
העולל מחה, אבל אני לא ראיתי בעיניים. היישרתי אליו מבט ובלי פקפוק אמרתי לו בקול של דתיה בן דור: "חמוד שלי, למרות שהקפיטליזם הינו כנראה המתודה הכלכלית היציבה וההגיונית ביותר, לא אחת אנו נתקלים ביישומים מופרזים של עקרונות השוק החופשי" (אני נשבע שככה אמרתי לו).
הקטן נעץ בי מבט מלא תדהמה אינפנטילית. נאלצתי להוציא אותו משם מצווח. נאלצתי לקחת אותו אל השדה שבחוץ. נאלצתי לרוץ ולשחק איתו מחבואים. נאלצתי לטפס איתו על רכב נטוש ולגלות את צפונותיו. נאלצתי לעשות איתו כיף של החיים. הראיתי להם מה זה.
כמה שעות אחרי זה נרגעתי, בבית, אחרי המקלחת של הקטנים. הבנתי כמה אני מגוחך. צודק, אבל מגוחך. רציתי לשגר מסר קטן, בקשה פשוטה, לכל אותם יצרנים, קונצרנים, מעצבי קמפיינים ומזריקי מותגים – "תראו, אני יודע שאני אידיוט. אני יודע שאני מוציא מאות שקלים מיותרים על דרעק שטוף בנצנצים. אני יודע שפעמים רבות אני עייף מכדי לעשות את הדבר הנכון, ולהציב את הגבול הנאות. אני מודע לגמרי לכך שההבטחות שלכם לתועלת התפתחותית שכרוכה במקסמי הבד/עץ/פלסטיק שלכם הן חרטא-ברטא שלא תעמודנה בשום מחקר אורך רציני, הפנמתי כבר שאני דביל חסר חוט שידרה, רק תעשו לי טובה – אל תחגגו על זה, אל תנפנפו לי את זה בשלט ענק מול העיניים. זה מסוג הדברים שבהחלט הייתי מעדיף להדחיק באופן הכי פרוידיאני".
להפסיק להגיב ולהתחיל לנשוך
אחת המנטרות שאני אוהב לשנן לעצמי ברגעי קריזה היא שהישועה שלנו תבוא מהקהילה. לעתים אני מפליג בדמיוני למציאות כלכלית אחרת. בחזוני אני רואה התארגנות צרכנית המונית של הורים, קהילות בעלות כוח פיננסי ורטורי, שמורידות את תעשיית העוללים על ברכיה.
רגע לפני שאני זוכה לתואר "המנותק הנבחר מן המציאות לשנת 2009", תדמיינו, רק תדמיינו, מכתב שנשלח ליצרנים של דגני בוקר, חתום על ידי גוף בעל שיניים שמייצג חצי מיליון הורים, ומאיים שהיה ולא יעופו כל דמויות המותגים וכוכבני המרקע מהקורנפלקסים, יקחו כל ההורים החתומים מטה את ממונם וישקיעו אותו אחר כבוד במוצרים של חברה מתחרה.
תארו לכם אתר רשמי של אותה קהילה אימתנית, שמפרסם אחת לשבוע את רשימת "מלכודות ההורים העדכניות", שמצ'פר חנויות, גופים ונותני שירותים שמתייחסים לקהל מגדלי הצאצאים בכבוד, כמגדלי דור ההמשך של הפלנטה, ולא כמחלבה שופעת שיש להתלבש בזריזות על ילדיה/עטיניה.
אנחנו רגילים להצניע את הזהות שלנו כהורים. הסולידריות שלנו מוענקת קודם כל למפעל, לזרם האידיאולוגי, לקבוצת הכדורגל. אנחנו ממסמסים את העוצמה האדירה שיש בידינו, שמתודלקת ע"י השפה האוניברסאלית החדשה – כסף. כל אדם שמשכיב את ילדיו לישון בלילה חולק המון מן המשותף עם שכנתו אי שם בעיר אחרת, שאף היא צונחת על מיטתה רק אחרי שהמלאכים שלה עצמו עין.
אנחנו צריכים להפסיק להגיב. אנחנו צריכים להתחיל לנשוך.
גיל ונטורה הוא אבא לשניים, פסיכולוג, מעביר קורסים והרצאות בנושאי הורות ובנושא החשיבה היצירתית, יועץ קריירה ומאמן חשיבה, מרצה לפסיכולוגיה התפתחותית ואחראי ארצי על קורס אינטליגנציה אנושית באוניברסיטה הפתוחה.
