רייפמן: "הבנקים הרגו אותי, שלי נרקיס תמך בי"
מייסד אמבלייז, אלי רייפמן, טוען שהוא פשוט נקלע למצוקה תזרימית כמו טייקונים אחרים במשק, שהבנקים שהרוויחו ממנו מיליונים חונקים אותו ושמי שתמך בו תמיד הוא שלי נרקיס, שלו הוא חייב 20 מיליון דולר. ראיון
האורות בקומה השמינית של בניין אמבלייז באזור התעשיה רעננה היו היחידים שפעלו ברחובות השוממים בשעות הערב המוקדמות של יום שישי האחרון. כמו בכל יום שישי בשנה האחרונה, אלי רייפמן, שייסד את החברה לפני 16 שנה, ונותר נאמן לחלום שהיא מנסה להגשים, מסיים את שיעור הקבלה שהוא מעביר עד 15:00, ואחר כך נוסע למשרדי אמבלייז. אלא שבמקום לעסוק בפיתוחה של החברה, חלק גדול מזמנו מוקדש להיערכות לקראת קרב חייו.
בעוד כשבועיים, ב־18 במרץ, תתכנס האסיפה הכללית של בעלי המניות באמבלייז כדי להכריע מי יעמוד בראשה בשנים הבאות: דור המייסדים, רייפמן (15%) נפתלי שני (14% ) וקרן פורטיסימו שגויסה למאבק השליטה או צמד הפיננסיירים איתן אלדר ורועי גיל, הנתמכים בידי המיליארדר האמריקאי דונלד סטרום (9%) וקרן שרודר הבריטית, המחזיקה בכ־15%.
גיל ואלדר, המחזיקים בשליטה בקבוצת גבור ספורט, ניצלו את הסתבכותו של רייפמן, שצבר חובות של 20 מיליון דולר לשלי נרקיס, מלך השוק האפור שלא הצליח לשלמם, החליטו לקחת את החוב על עצמם תמורת מניותיו (כ־15%) באמבלייז. המטרה: להשתלט באמצעות מניות אלו ואחרות על דירקטוריון החברה ועל קופת המזומנים שלה ושל קבוצת התוכנה פורמולה שבשליטת אמבלייז. אלא שההסכם לנטילת החוב על שני הפיננסיירים מותנה בקבלת שליטה באמבלייז, ולפחות כרגע שליטה זו אינה מונחת בכיסם.
רייפמן מצדו טוען שפג ההסכם שחתם עם גיל ואלדר פג ושהמפתחות להחלטה כיצד יצביעו המניות הרשומות על שמו ושמשועבדות לנרקיס מצויות בידיו של נרקיס עצמו בלבד. "המניות שלי משועבדות לשלי נרקיס. יש אדם אחד שמחליט בקטע הזה והוא, למיטב ידיעתי, עדיין לא החליט דבר", אומר רייפמן בראיון ל"כלכליסט".
"נרקיס מלך"
ככל שחלף הזמן ומימוש החלום התעכב, הלך רייפמן והסתבך בניסיון להגדיל או לפחות לשמור על חלקו בחברה. הוא היה הראשון שהנפיק איגרות חוב אישיות בישראל, הלווה כספים בבנקים ולבסוף נאלץ ללוות כספים גם בשוק האפור - שלו הוא חב היום עשרות מיליוני דולרים.
איך הכרת את שלי נרקיס, מלך השוק האפור?
"איתן אלדר הכיר לי אותו. ביקשתי ממנו להפגיש אותי איתו. כמו שחיפשתי הלוואות בבנקים לרכישת מניות, ככה חיפשתי במקומות אחרים. ידעתי עליו מה שכולם יודעים, שהוא מלווה בשוק האפור, אבל נוכחתי לדעת שאין דבר רחוק יותר מן האמת מההגדרה הזו. הסטיגמה שהדביקו לו עושה לו עוול. הוא הורשע בהלבנת הון, שילם את חובו לחברה והיום הוא עסק לגיטימי וחוקי.
"פגשתי אותו בבית קפה. איש נחמד, מארח למופת. הוא מסתכל גם על האדם שמולו. שאל אותי מה האמונות שלי, ולמה אני להוט אחרי פיתוח הטלפון הזה של אמבלייז. אתה יודע שהוא הכניס סעיף בהסכם שמאשר לו להמיר חלק מהחוב לאופציות באמבלייז? הוא הרבה יותר מעוניין באפסייד של המניה מאשר בכסף. הוא נהג בי בהגינות של בן משפחה. כבר לפני חצי שנה הוא יכול היה, לפי ההסכם, לקחת ממני את המניות אבל הוא לא לוקח, כי הוא יודע שזה החלום שלי. הוא יודע על מאמציי למכור נכסים. הוא יושב בסבלנות ותומך בי. לקחתי 40 מיליון דולר, גם מבנקים, גם מחברים, גם ממשפחה וגם מגופים מוסדיים חוץ־בנקאיים. ולא, אין לי הלוואות בשוק האפור".
שלי נרקיס לא מהשוק האפור?
"מה עושה את שלי נרקיס לשוק אפור?"
ריביות, למשל.
"ואם אוכיח לך במסמכים שהריביות שלו נמוכות יותר מהריביות שקיבלתי בבנקים הגדולים בישראל? יש גופים בנקאיים ומוסדיים אחרים שלקחו ממני ריבית של 20% ל־90 יום עבור רכישת מניות. למה הסכמתי לשלם? כי זה שווה את זה בעיניי. אני מאמין שכבר ברגע הקנייה כל מניה שווה פי שניים־שלושה מהכסף, ולכן שווה לי לשלם 20 אגורות על כל שקל ריבית. שלי נרקיס לקח ממני בהלוואה ל־90 יום ריבית דריבית של 3.5% לחודש, שזה יוצא משהו כמו 15% ל־90 יום".
כמה אתה חייב היום לנרקיס?
"20 מיליון דולר כולל ריביות. לבנקים אני חייב 1.5 מיליון דולר ו־5.5 מיליון אני חייב למשפחה ולחברים".
איך לוקחים הלוואה בשוק אפור?
"שוב, שלי נרקיס זה לא שוק אפור. שוק אפור זה העלמות מס, כספים שעוברים בלי דיווח. רוב הפעילות בשוק האפור איננה חוקית והכספים עוברים במזומן, במזוודות ולכן גם כשלא משלמים יש בעיה, כי אי אפשר להפעיל אמצעים חוקיים לגביית הכסף. אצל שלי זה כמו בבנק. הלוואות שלקחתי משלי נרקיס מדווחות במס הכנסה ובמע"מ. נרקיס הוא בנקאי לכל דבר ועניין. כל עסקה שלו נעשית אצל עורכי דין מהטובים בארץ, עם חשבוניות וקבלות. זה הבנק הכי טוב במדינה. בלי ועדות אשראי ובלי דירקטוריונים. יש אדם אחד שמחליט מהר. כל הכספים מועברים בהעברה בנקאית. אין כאן כסף שחור. שלי הוא אדם מסודר מאוד שרגיש לסדר".
"יותר מזה, כשהגיעה הנפילה הכלכלית והתחלתי לפגר בתשלומים לכמה גופים בו זמנית, כולם התחילו ללחוץ עליי לממש מניות, למכור. שלי, להבדיל, קרא לי לביתו, ישב איתי בסבלנות יותר מארבע שעות ועבר איתי על התוכנית העסקית שלי להסדר פריסה מחודש. הוא תמך ותומך בי, ולא רק שלא לחץ לקבל כספים, נהפוך הוא. שלי הוסיף כספים בהלוואה. אתה לא יודע איזה בן אדם הוא. הוא מתנהג כשותף אמיתי בזמן שהבנקים שגלגלתי אצלם מאות מיליונים בחשבון אישי, רדפו אחריי, ביטלו לי כרטיסי אשראי, סגרו לי אשראים, אפילו שלחו עיקול לבית שאני גר בו בשכירות. אותם בנקים שהרוויחו עליי מיליוני שקלים חונקים והורגים אותי.
"אחרי שהכל ייגמר, ובעזרת השם אחזור לנזילות ולעוצמה הכלכלית שהיתה לי קודם, אעדיף לעשות עסקים עם שלי כבנקאי. זה לאין ערוך טוב יותר מכל בנק אחר. סתם מנסים להשחיר אותו בסטיגמה שאיננה קשורה אליו. הוא היה אחד מעשרת האורחים בברית המילה של בני . שלי יושב הרבה עם אמא שלי. היא מתה עליו. הוא גבר. מילה זו מילה וזמן זה זמן. הוא לא מלך השוק האפור, הוא מלך".
עם כל הכבוד, ריבית דריבית של 3.5% בחודש זה יותר מ-50% בשנה. זו לא ריבית נורמלית. כמה כסף לווית?
"ארבע הלוואות: 6 מיליון דולר לפני שנתיים וחצי, אחר כך 5 מיליון דולר ועוד 4 מיליון דולר, ואת כל ההלוואות האלה החזרתי. ההלוואה הנוכחית, של 16 מיליון דולר ואחר כך עוד מיליון דולר, נלקחה לפני שנה. הייתי אמור להחזיר אותה כעבור חצי שנה, אבל לא החזרתי, כי לא היה לי. הוא ממתין כבר חצי שנה לכסף. יש שעבוד צף על המניות שלי באמבלייז ברשם המשכונות לטובת שלמה נרקיס, לך תבדוק, ולטובת חברה קפריסאית שבבעלותו של שלי, בשם אינויקטה".
יש אמות מידה פיננסיות בהלוואה מנרקיס?
"לא".
יש נגדך תביעות: CCM, קרן ההון הגידור האמריקאית, מבקשת להכריז עליך פושט רגל בשל חוב של 5.1 מיליון ליש"ט. רוקמור טוענת לחוב של 2 מיליון דולר. פלדום תובעת מיליון דולר. לאומי 2.8 מיליון שקל. ואתה טוען שאם יכריזו עליך פושט רגל, 5,000 איש באמבלייז ובפורמולה יילכו הביתה - זו דמגוגיה
"אלה שתובעים אותי מצמידים לי אקדח לרקה. אני רחוק מלהיות פושט רגל. אני מחזיר חובות כל הזמן. לא מתחמק, לא מסנן שיחות, לא מחליף מספר טלפון. אבל שימוש ציני ולא תקין בהליך המשפטי נעשה כחלק ממאבק השליטה ובניסיון לפגוע בי באמצעות מינוי כונס זמני. זה אוטומטית ימנע ממני מלהישאר בחברה ולהחזיר את חובתי, ואז תיפול החברה בידיים עוינות כמו סטרום, שכוונתו במוצהר היא לפרק את החברה. הוא לא יפטר את כל העובדים אבל בוודאי חצי מהם. מבחינת התביעות, היחידה שמוצדקת היא זו של פלדום. רוקמור רצו לרכוב על הגל ולמכור לי מניות שבכלל לא היו להם ולעשות עליי סיבוב. ללאומי נשאר חוב של 1.5 מיליון שקל. את היתר החזרתי".
איך נכנס איתן אלדר לתמונת המאבק על אמבלייז?
"הוא מודע לחוזה שלי עם שלי, ניגש לשלי והציע לו להביא לו את החוב, ולקבל את המניות. שלי שאל אותי אם זה בסדר מבחינתי ותשובתי היתה - אם יש מישהו שיכול להחזיר לך את הכסף אחרי כל התמיכה שלך בי - אני איתך. איתן חבר שלי, אבל הוא מאמין שאני כבר לא רלבנטי ושהוא יכול לקנות את החברה".
"אני לא נלחם באיתן. הוא אחד האנשים המוכשרים ביותר במדינה מבחינה פיננסית. בן אדם זהב שעזר לי המון ומכל הלב, הן בגיוס האג"ח והן במציאת מימון לרכישת המניות. אבל עד עכשיו שלי מסתובב ואומר שהוא מעדיף שהמניות ישארו אצל רייפמן".
שלי חתם עם איתן על הסכם?
"הוא לא חתם. אני חתמתי על הסכם עם איתן שתוקפו פג מזמן, שאם הוא מביא 17.5 מיליון דולר לשלי, וסוגר את החוב, הוא מקבל את המניות".
אחרי כל הטלטלות שעברת בחייך יש משהו שאתה מצטער עליו?
"אפילו לא על דבר אחד. כל החיים זה למידה וכל צער על דברים שעשית בעבר הוא חסר משמעות ופוגע ביכולת שלך לתפקד. אני לומד מטעויות עבר, לא חוזר עליהן ועושה טעויות חדשות".
אולי על כך שלא ביצעת אקזיט מלא כשהמניה היתה בשיאה, ואמבלייז היתה שווה 8 מיליארד דולר?
"אני לא מצטער על שום דבר שקשור בכסף. זה בסך הכל כסף, וכסף אף פעם לא היה מרכז חיי".
אבל הכסף מעמיד אותך בפינה.
"למה בפינה? אם אדם הולך לקנות את בית חלומותיו, נוטל משכנתה ומשעבד נכסים, זה אומר שהוא מסובך? לוויתי כספים במטרה אחת - להגדיל את אחזקותיי באמבלייז, שבה אני מאמין. לא לוויתי כדי לקנות בתי פאר או מטוסי סילון".
אולי ניסית לעשות דברים שגדולים על מידותיך הפיננסיות, למשל לקנות מניות באמצעות נטילת הלוואות. מה רע ב-15% מהחברה?
"זה לא מעל יכולותיי. לרייפמן יש היום פי שלושה נכסים מהתחייבויות. אף אחד לא צפה את המשבר הכלכלי, ולכן קשה יותר לממש נכסים היום. זה לוקח זמן. יש לי בעיה של קושי תזרימי, בדיוק כמו שיש לאחרים, למשל לב לבייב. אבל הנכסים שלי אמיתיים, בני מימוש. אני משלם חובות כל הזמן ואשלם את כל חובותיי. בחודשיים האחרונים פרעתי חובות בהיקף של 6 מיליון דולר. הייתי חייב 40 מיליון. היום אני חייב פחות מ-27 מיליון דולר, ואני מצפה לסכום שיוריד ממני עוד 10 מיליון דולר מהחוב, ואקבל אותו ממימוש נכסים ומדיבידנדים. מדברים עליי כאילו אני הוא היחידי בשוק שחייב כסף. מי שמכיר אותי יודע שאעמוד בכל ההתחייבויות. אני לא מודאג. אצלי חובות הם דבר קדוש".
איך הגעת להיקף חובות כזה?
"כל ההלוואות שנטלתי, בשנתיים וחצי האחרונות, היו למטרה אחת - לרכוש מניות באמבלייז. בשלב מסויים זיהיתי שדונלד סטרום מתחיל במסע רכישות ומגיע ל־9% בחברה. כבר לפני שנה פגשתי משקיעים וסיפרתי להם שאני מחפש מימון לבלום אותו. חיפשתי חבילות מניות בשוק, ונטלתי הלוואות לרכוש אותן. סיבה נוספת, אבל משנית: אני מאמין שבחמש השנים הקרובות החברה הזו תעלה לשווי של יותר ממיליארד דולר בעקבות פיתוח המו"פ שלנו".
אתה מתכוון לטלפון הסלולרי, שלדברי סטרום, החמיץ את השוק בשנתיים?
"ערב משבר הטלקום היינו עם חוזים חתומים לשנה ב־200 מיליון דולר. שנתיים ברציפות היינו המניה עם הביצועים הטובים ביותר בסקטור שלנו בלונדון. כמובן שזה היה מנופח ולא מציאותי, אבל זה היה מבוסס על החוזים האלה. ואז ב־2001 נוצר משבר הטלקום הגדול והכל התנפץ. אבל אם תסתכל על חברות ענק כמו נורטל, לוסנט, אריקסון תשתיות, תראה אצלן את אותו גרף מניה כמו שלנו. כל תעשיית הסלולר התמוטטה.
"מעבר לזה, כשאתה אומר שלא עשינו כלום, אתה מסתכל דרך החור של הגרוש. אבל הבאנו מאות מיליוני דולרים למדינה, העסקנו מאות אנשים ובנינו מערך ידע שמשמש היום את כל ההייטק הישראלי. נכון שאני הולך על חזון גדול אבל בארץ הזו אין סבלנות לחזון. בחזון אמנם יש רמת סיכון, אבל אם יצליח, יקים תעשייה ומקומות עבודה ל־100 אלף איש לפחות. במה ישראל פחות טובה מפינלנד של נוקיה? להגשים חלומות לוקח 10–15 שנה, תראה את המקרה של דב מורן".
בעלי המניות שלכם הפסידו הון.
"רק 32 בעלי מניות, בהם סטרום, רכשו קרוב למחירי השיא, ב־22 דולר למניה ומופסדים כעת".
סטרום אומר שפספסתם בשנתיים את העולם עם הטלפון הזה.
"אין לו מושג על מה הוא מדבר. שארפ העולמית שותפים שלנו, טקסס אינסטרומנטס, אריקסון מובייל שותפים. יותר מעשרה מפעילים גלובליים בעולם בוחנים היום את הטלפון הזה להשקה. אנחנו בסוף הפיתוח. 2009 היא שנה קריטית, ובסופה אנחנו יכולים להיות עם מכירות של מיליון מכשירים כאלה. אז עכשיו להפסיק את הפיתוח?".
איך הוא איבד בכם את האמון?
"סטרום? מעולם לא היה לו אמון בי ובנפתלי. יש לו אלוהים אחד - הדולר האמריקאי. יש לו 40 חברות בארה"ב. אתה חושב שמעניינת אותו חברה בישראל? הוא פשוט חשב לפני שנה שאפשר להשתלט על חברה עם נכסים גדולים בכסף קטן".
איך אתה יכול לעסוק בפיתוח, כשכל הזמן אתה עסוק בהחזר חובות?
"יש 24 שעות ביממה. אני ישן רק שלוש שעות. אין בורג בפיתוח שלנו שאני לא מכיר. אני מעורב בכל שלב בפיתוח".
וגם ללמד קבלה. מה זה נותן לך?
"גיליתי את היהדות וכמה היא מדהימה ונותנת לאנשים כוח להתמודד עם הקשיים של החיים המודרניים, והרגשתי צורך עז לחלוק אותה. 3,000 איש מנהריה עד באר שבע מגיעים לשיעורים שלי בימי שישי. איתן אלדר, שלי נרקיס, הבנקאים הבכירים שזרקו אותי מהבנק - כולם באו לשיעורים שלי. אני לא גורו ולא מקובל. לא היו לי התגלויות, ואני לא נותן ברכות ולא קמעות. אני נותן לאנשים כלים שפותחו לפני 3,000 שנה להתמודד עם בעיות של מחלות, זוגיות והורות. אינני לוקח על זה אגורה. הכל לתרומות. אני מצליח לעורר תקווה בקרב 3,000 איש אבל לא מצליח להביא את הפיננסיירים בארץ לחזון המחקר והפיתוח. אפילו חברות הענק, אינטל, מוטורולה וסמסונג, שמחזיקות מרכזי מו"פ בארץ, מאמינות ביכולת של המדינה יותר מאיתנו. יזמים כאן קוראים להשקעה שלהם שריפה, אז למה שירצו בכלל ליזום? זו ארץ אוכלת יושביה".
מה אתה עושה בשכר שאתה מקבל באמבלייז?
(60 אלף שקל בחודש - ג"ח) "הכל הולך להחזר חובות".
מה תעשה אם לא תצליח לשמור את החברה אצלך?
"נבנה חברה חדשה. אני מחנך את ילדיי שאנחנו נופלים רק כדי שנוכל לקום. אני לא מרגיש קרוב לנפילה. הקב"ה אינו מעמיד אדם לניסיון שהוא אינו יכול לעמוד בו".
רבים סבורים שכבר נפלת.
"למה נפלתי? אז יש זמנים קשים יותר ויש להם סיבה. כל דבר קשה שהיה לי בחיים התברר בסוף לטובה".
הראיון המלא מתפרסם ב"כלכליסט"
לפנייה לכתב/ת 
