העבר וההווה של משה

"הם הולכים ומתמעטים. רובם חיים בקושי רב, בלי כסף ובלי כבוד", מתקומם משה דקל מהרצליה, המתנדב בשנה האחרונה בפרויקט "בזכותם" ומסייע לניצולי שואה למצות את זכויותיהם. "הניצולים הולכים לעולמם, הם חיים על זמן קצוב וזהו הרגע האחרון לתת להם את מה שמגיע להם", הוא אומר. 

"ידעתי מעט, הוריי לא סיפרו לי". דקל (צילום: יוגב עמרני, "ידיעות השרון") 

דקל, 63, סוחב עימו עבר מורכב. כבן לניצולי שואה בעצמו, הוא מבין ללבותיהם של הניצולים. לדבריו, אחת הסיבות לעשייה הפרטית שלו למענם היא סירובם של הוריו לשתף אותו באירועים הנוראים שעברו. "לצערי, הוריי לא סיפרו לי מה קרה שם. נולדתי אחרי המלחמה בגרמניה - וידעתי שאני יודע מעט", הוא מתאר.

כמו רבים מבני הדור השני לשואה, דקל חוקר את קורותיהם של בני משפחתו בתקופת המלחמה. "במסגרת חקירת הנושא גיבשתי רשימה של יוצאי שואה וצאצאיהם ופניתי אליהם, אך ההיענות לא היתה גדולה", הוא מוסיף. עם זאת, לאחר שהצטרף לפרויקט "בזכותם" גילה כי רבים מהניצולים לא מודעים לזכויות המגיעות להם לפי חוק או מתקשים לממש אותן.

עד עתה פגש דקל 63 ניצולים, בהם גם שני יוצאי צפון-אפריקה שחיו תחת הכיבוש הנאצי. "רובם הגדול משתף פעולה", הוא מעיד. "הלוואי והוריי היו מספרים לי על עברם כמו שסיפרו לי הניצולים עימם נפגשתי. בודדים חששו

להכניס אדם זר לביתם או סירבו לדבר על עברם - ובעשרות מקרים הבאנו לניצולים מידע רב שחסר להם".

פעמים רבות דקל הופתע לגלות עד כמה הניצולים אינם מודעים למגיע להם לפי חוק. "הם לא ידעו פרטים בסיסיים כמו העובדה שקיים קובץ זכויות בו מפורט מה מגיע להם לפי מצבם האישי, ארץ המוצא שלהם או מחנה הריכוז בו הם שהו", הוא מסביר. "היה גם זוג ניצולים מהרצליה-פיתוח שאמר לי בשיחה טלפונית לא לפגוש אותם כי מצבם טוב - ועדיף להעביר תקציבים לניצולים שבאמת זקוקים לסיוע".

- מיצוי הזכויות יכול לשנות את חייהם של הניצולים?

"די במפגש בן שעתיים כדי לבנות את תיק הזכויות של כל ניצול", פוסק דקל. "את טופסי הבקשה המתנדבים ממלאים בנוכחות הניצולים, שלעתים אינם דוברי עברית או שאינם מסוגלים לכתוב בעצמם. תיק זכויות כזה עשוי להניב החזרים על הוצאות רפואיות, מענקים חודשיים, סיעוד וכדומה - ולהביא לשינוי אמיתי בתנאי ורמת המחייה שלהם. זה המעט שאפשר לעשות למענם".