אין אפליית נשים. יש אפלייה לפי השקעה

חייזר שימצא את עצמו בטעות בכדורנו הכחלחל, יראה כי ליד כל שריפה נמצאים מכבי אש וכי אנשים שמנים בולעים יותר סוכרזית מאנשים רזים. היצור הירקרק יוכל להסיק מהתבוננות בנו הסקה סטיטיסטית מובהקת כי מכבי אש הם אלו אשר מציתים את השריפות וכי סוכרזית הוא ממתיק משמין. סטטיסטיקה היא מדע מדוייק אך נדרשת הבנה בדרך פרשנותה. 

יום האישה הבינלאומי מגיע, וכמדי שנה מתפרסמים סקרים מלומדים על כך שנשים מרוויחות פחות מגברים. מיד יוצא שבט האמזונות למלחמה ודורש להפסיק את האפליה ואת זכויות היתר בשם הקיפוח המתמשך וכו'. כאחד שנמצא בפועל מול טבלאות השכר - אני יודע, אכן, כי נשים מרוויחות, כהכללה פחות מגברים. אני יודע ששכרן נמוך יותר גם ביחס לשעה, אף כי הפער בשכר לשעה קטן בהרבה. אבל בכל זאת, אני מרשה לעצמי, כמעסיק, לטעון שלא מדובר כאן באפליית נשים - ממש לא! אם כבר, יש כאן משהו שניתן לכנותו "אפליה לפי השקעה".

אני מבין כי בזה הרגע חרצתי את גורלי לשינה בסלון בשבוע הקרוב ואת אשתי למבטים ספק מרחמים ספק כועסים על כשלונה החרוץ ב"חינוכי", אולם תנו לי חמש דקות מזמנכן בטרם תסתמו עלי את הגולל כשובניסט. בעבודתי כרואה חשבון מבקר וכמנהל כספים ראיתי טבלאות שכר ביותר מעשר חברות, ובאף אחת מהן לא נתקלתי בשמץ של אפליה.

עד גיל 30 הקידום זהה

 בואו ניקח, לדוגמא, בחור ובחורה, שניהם, נניח בני 27, שכישוריהם זהים וקורות החיים שלהם דומות, והגיעו עם סיום לימודיהם למלא שני תפקידים דומים בחברה פרטית. שכרם, למי שלא יודע, סגור כבר מראש, עוד בטרם הגיעו לראיון עבודה. האם אתם מאמינים כי אני מוכן לחרוג מתקציבי כדי להעסיק גבר, או לעשוק עובדת בשל היותה אישה? שטויות.

נניח שהשגיהם של העובד והעובדת הצעירים זהים ומסירותם לעבודה זהים. בשנים הראשונות הם יזכו לקידום זהה. אולם, בהגיעה לגיל 30, יקרה לבחורה משהו בלתי רגיל: היא תלד. לפתע אני זקוק לעובד מחליף, שכן היעדרות של שלושה חודשים עד שנה פוגעת בעבודה. את תוספת השכר בשנה זו האישה כבר לא תקבל. האם זה צודק? מן הסתם לא - אבל אני מעסיק שצריך להרוויח כסף ולא מוסד לביטוח לאומי. תוספת שכר משולמת על התקדמות בעבודה ועל העלאת הערך שלכם למעביד. ילד התלוי על שד אמו אינו עוזר לי במשא ומתן מול לקוח זועם...

שמעתי אתכן - מילואים... לא, זה ממש לא אותו הדבר. גבר יוצא למילואים, לרוב, לתקופה של עד 21 יום. אף מעסיק אינו מביא עובד מחליף ל-21 יום, זה פשוט לא רווחי. רוב המילואימניקים גם טורחים להתעדכן טלפונים בנעשה במקום עבודתם ולא באמת מתנתקים מזרם העבודה, בעוד שדי קשה להתקשר לאמא לאחר לידה: במקרה הטוב מיניקה או פשוט משלימה שעות שינה אחרי לילה לבן, ובמקרה הרע - היא מרוטת עצבים וטרוטת עיניים.

רוב הנשים רוצות לקחת את הילד

 נחזור לזוג העובדים שלנו. עם שובה לעבודה, מקבלת האישה מדי יום, במשך שנה, שעת הנקה. תרומתה לחברה נעשית נמוכה מול הבחור שממשיך לעבוד בלי הפסקה. בשעה שלוש וחצי היא יוצאת להוציא את הילד מהגן, ואילו העובד ממשיך לעבוד עד שבע בערב. נחשו מי יקבל קידום למשרה ניהולית, ותוספת משמעותית לשכר?

השעה שבין שש בערב לשבע בערב משמעותית בהרבה לקידום העובד מאשר השעתיים שבין שתים עשרה לשתיים בצהריים. בצהריים כולם נמצאים, בערב נמצאים רק אלו המסורים לעבודתם באמת ובתמים. 80% מתוספות השכר ניתנות בגין גידול של 20% במספר השעות. שימו עצמכם בנעלי המעסיק, למי הייתם נותנים תוספת שכר? תזכרו שמנהל/ת המחלקה מקבל/ת בנק של 1000, או 10,000 שקלים כתוספת שכר ואותם הוא/היא צריך/ה לחלק, ותמיד, אבל תמיד, זה לא מספיק והוא/היא נדרש/ת לקמץ אצל כולם.

בסיפור הקטן שהובא כאן נכנעתי לקאסטינג הצפוי של האישה שיוצאת לקחת את הילדים, בזמן שהגבר מתעדכן במייל על ילדיו. ובכן, נכון שיש יוצאים מן הכלל, אך ברובם המכריע של הזוגות שאני מכיר, הן בעבודה והן בחיי הפרטיים, זוהי ההחלטה העצמאית של בני הזוג: כמעט כולם מחליטים שהאישה תוותר על קידום לטובת השקעה בילדים. הן בגלל ביולוגיה פשוטה (אין לי רחם, חיפשתי טוב, אפילו לא חצוצרה לרפואה...) והן בגלל שרוב הנשים אינן מוכנות לוותר על מרכזיותן בגידול וחינוך ילדיהן. אני מבטיח לכם שאם הגבר יבחר לצאת מוקדם יותר ארבע פעמים בשבוע מהעבודה ולהיות זה שממהר הביתה כאשר הגננת מזעיקה אותו לקחת את הילד מהגן, קידומו ייעצר אל מול אשתו הקרייריסטית.

האם זה צודק? לא יודע. אבל אני יודע שאף מנהל/ת אינו/ה מפלה אף עובדת לרעה בשל היותה יצור עם שני כרומוזומי X ולא כרומוזום X וכרומוזום Y. אנחנו, המעסיקים, מצווים להביא ערך (כלומר, כסף) לבעלי המניות שלנו, ולא לעסוק בחינוך. אין כאן אפליה, אלא זה מה יש.

יהודה מודעי הוא מנהל כספים בחברה תעשייתית. ניתן לשלוח דוא"ל אישי ליהודה מודעי, בכתובת Yehudam7@gmail.com