אין נחמה לחרדים

על מצבתה של נחמה ליבוביץ', הפרשנית הגדולה, לא חקוקים לבקשתה כל תארי כבוד מלבד התואר "מורה". ואכן זה מה שנחמה היתה, מורה, בסמינרים, במכללות ובאוניברסיטה. רק שנחמה היתה מורה לאלפי מורים ותלמידים ותלמידי תלמידים שהולכים לאור שיטתה עד היום. קשה למצא כיום מרצה או מורה לתנ"ך שלא הולכים - הולכות בשיטתה של נחמה. תורתה של נחמה התפשטה והיתה לנחלת הכלל.

בכל יום עיון, כינוס, או תערוכות - תנ"ך-נחמה הוא חלק בלתי נפרד מהקומפוזיציה או כפי שמתארת הביוגרפית חיותה דויטש בספרה "נחמה": "לא היה שבוע ששמה של נחמה לא עלה בסעודת שבת. תמיד היה מגיע השלב בו נזרק המשפט: 'בואו נראה מה נחמה אומרת על זה'".

ומה קורה אצלנו, החרדים? האגדות מספרות כי אצל חלק ממורות 'בית יעקב' מוחזקים ספריה של נחמה בחשאי, אלא שציטוטים מהם לעולם לא יוזכרו בשמה. אצל הגברים, בחורי הישיבות המצב חריף יותר- רובם לא שמעו על 'נחמה' מעולם, לא עליה פרסונלית, ובטח לא על שיטתה.

שכן בעולם הלמדני חרדי לימוד התנ"ך כמעט שאינו קיים.

הקצאת הזמן ללימוד תורה נביאים או כתובים - מעטה או לא קיימת כלל. גם ברמה העיונית איכותית, עת נמסרים שיעורים או 'שיחות פרשת שבוע' חסר מימד העומק, הניתוח, והפלפול המאפיין כל כך את עולם התלמוד הישיבתי, והדרשות עוסקות בעיקר בתורת המוסר, השקפה, ותקון המידות.

והפער הכל כך ברור הזו, בין היכל ה'גמרא' להיכל התנ"ך בישיבות ובבית החרדי, מקבל משמעות אקוטית שעה שבוחנים את המולו"ת התורנית: מידי שנה רואים אור קרוב לאלף כותרים תורניים- הגותיים פרי פרסומם של אברכים תלמידי חכמים, חלקם גדולי תורה מופלגים. מיעוטם של החיבורים אינו עוסק בעניני הלכה ותלמוד אלא בתנ"ך, ואף אחד מהם לא עוסק בחקר התנ"ך כשיטה, כמדע, או כמחקר סיסטמתי.

כך שבשאלות 'נחמה' טיפוסיות כמו: הסבר את ההבדל בין שני פירושי רש"י מן הבחינה הדקדוקית, מיהו הנושא ומיהו המושא בפסוק, ציין הבדלי תחביר בין פירושו של רש"י לפירוש הרמב"ן-לא נתקל הצעיר החרדי מעולם.

האם 'נחמה' כפרסונל וכשיטה, אינה עשויה לדור בכפיפה אחת עם הגישה, התפיסה, החרדית? אפריורית נדמה שכן. נחמה היתה אולי הכהנת הגדולה ביותר של המלחמה ב"ביקורת המקרא" של ולהאוזן וחבריו ואמונתה ב'תורה מן השמים' היתה למעלה מכל ספק. חקר העיון השיטתי שלה מבוסס על גדולי פרשננו הראשונים והאחרונים, כשרש"י הוא הדומיננטי בהם. מדוע איפוא, לא תקום, יקום, דמות חרדית חינוכית ותרים את הכפפה? מדוע הסמנטיקה הקלאסית של נחמה: "מה היה קשה פה לרש"י", מקבלת ביטוי רק בלימודי המשנה והתלמוד ולא בפרשת 'תרומה' למשל?

בשנים האחרונות עת פשטה לה תופעת

"החרדים החדשים" הממלאים את האוניברסיטאות ומשלבים חיי מצוות עם השכלה כללית, עולה הצורך ב'קונספט נחמה' כזה ביתר שאת. התיווך הייחודי בין לימוד תנ"ך איכותי הפועל אינטראקטיבית עם יסודות המחקר, האנליזה, והריאליזם המדעי הוא צורך השעה, הדור והחברה החרדית שחוזרת, אט אט לשיטת 'תורה עם דרך ארץ'.

וה'קונספט נחמה' החרדי לא צריך להיות אשה דווקא. היא עשויה להתגלות בדמותו של רב עם או בלי זקן. שכן גם אם נחמה ליבוביץ אחותו של ישעיהו מזוהה אולי יותר עם זרם ה'מזרחי', שיטתה עדיין - היא מחקר עיוני של תורה שבכתב, והתורה בינתיים, שייכת לכולנו.