הגזענות של הקטניות

בכלל בכל ערב פסח רגשה בני ברק וסערה. בעוד דפי הספרים מתאווררים על סורגי המרפסת, חצאיות נפרמו עד לחוט האחרון וגם מכפלות מכנסי הגברים, כיסים הוצאו ונוערו עד מוות, התרוצצו כולם אחוזי אמוק.

ברחוב על יד ראה מישהו שהשכן פירק והוציא החוצה ארון אמבטיה ישן וכל מוצריו הונחו כאבן שאין לה הופכין בחוץ. והשכן, לא סתם שכן ככל השכנים, ממובהקי תלמידיו של הרב לנדא (נניח) הוא, ואם הוא יודע שזה מה שצריך לעשות, לפרק ממש ארון ולהפקיר את כל מוצרי הנקיון שבו, אין זאת אלא כי הלכה מפי רבו היא זו וכל בני ברק מיהרה לעשות כך. ומאז, מוצרי אקונומיקה ופנטסטיק ככל שאר מוצרים שאינם ראויים למאכל כלב או חיות שפויות אחרות, מתהדרות בתווית "כשר לפסח הרב לנדא". ובכל שנה נוספות שמועות (נייר כסף על הגה המכונית...), הלכות (בליל הסדר רק מצה שמורה שנאפתה ביד), איסורים ומנהגים להחמיר. מי בכלל טרח לשמוע שאותו ארון אמבטיה של אותו תלמיד מובהק התפרק והוצא אל מחוץ לבית מטעמים של איקאה?

וככל שבבני ברק, ירושלים, עמנואל ובית"ר הולך הטירוף האביבי ומתגבר משנה לשנה, הרי שבמקומות אחרים הולכים ופוחתים איסורי החג. אף אחת כבר לא מחרפת את נפשה להילחם באבק (הלכה שנפסקה "אבק זה לא חמץ!" תפסה מעולה אצל דתיות לייט בעלות נטיות רפורמיות), את המטבח כבר לא שורפים ומטביעים במים שלנו, ואת הילדים כבר לא מעמידים שיתלשו מהמחברות דפים שנכתבו בדיו שיש בה ספק חמץ.

רק סוגיית הקטניות טרם נפתרה.

אשכנזיות כבר מתחתנות (לא בבני ברק ושלוחותיה חס וחלילה, שם יש הפרדה גזעית גם בשאר ימות החול) עם ספרדים, והפוך גם, פה ושם אפשר אפילו לראות זוגות של אתיופי ולבנה (גם תימניה בעניין זה היא לבנה) ובכלל, לא יאמן כי יסופר, עדות ישראל כבר מתחתנות זו בזו והשמיים לא נפלו.

רק בסוגיית הקטניות

אין מושיע.

אשכנזיה שהתחתנה עם ספרדי, יכולה לאכול קטניות. והפוך? לא כדאי לשאול את הרב עובדיה. והמשפחה שלה? יכולה לאכול אצל המשפחה שלו? והם אצלם? והנכדים?

תעזבו אותנו מסוגיות של גיור, ברית הזוגיות, הומואים ומעמד האישה. נתפשר אתכם על חומוס בפסח. לא כי אנחנו לא יכולים שבעה ימים בלי זה, אלא כי זה אידיוטי. וגם, כי אנחנו באמת מעדיפים שכולנו נוכל לאכול אחד אצל השני בלי חשש ובלי זכרונות הילדות הגזענית.