האם אני רוצה להיות אשת חיל?

כמו בסיפור חטא העגל, גם במעשה בניית המשכן לתרומת הנשים ניתן מקום מרכזי (לה, כה-כט): וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ: וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים: ... כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַה'".

החכמה והפעלתנות הנשית של הפרשה שלנו, השולחת את הנשים אל מחוזות התרומה לקהילה, שולחת אותי אל המזמור המוכר והמושר החותם את ספר משלי – 'אשת חיל'.

אשת חיל טוות לב

במזמור זה, כמו בפרשה, אשה חכמה שעסוקה בין השאר (כמובן...) גם במלאכת הטוויה (משלי לא):

(י) אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ:

(יא) בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר:

(יב) גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ:

(יג) דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ:

(יד) הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ:

(טו) וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ:

(טז) זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ מִפְּרִי כַפֶּיהָ נָטְעָה כָּרֶם:

(יז) חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ וַתְּאַמֵּץ זְרֹעוֹתֶיהָ:

(יח) טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ:

(יט) יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ:

(כ) כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן:

(כא) לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים:

(כב) מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ:

(כג) נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ:

(כד) סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי:

(כה) עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן:

(כו) פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ:

(כז) צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל:

(כח) קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ:

(כט) רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה:

(ל) שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל:

(לא) תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ:

פעם שנאתי את המזמור הזה

יש פרשנות מסורתית הרואה במזמור זה תיאור של האשה האידאלית, יש המייחסת אותו לאשה ספציפית (כדוגמת שרה או ברוריה) ויש המדמה אותה לתורה,

מושא תשוקתו של התלמיד החכם. במשפחות רבות נוהגים מזה דורות לומר או לשיר את מזמור 'אשת חיל' בליל שבת בסמוך לקידוש.

בין אם הייתה זו כוונת המשדך בין המזמור לערב שבת ובין אם לא, לעיתים לא מבוטלות נראה המזמור כשיר הלל לאם הפרטית שלנו, למודל האשה המסורתית הנושאת בעול הבישול, הנקיונות, ההנעלה וההלבשה של בני המשפחה. 'אשת חיל' הייתה אמא שלנו שרקדה גם ביום המנוחה בין הכיריים, שולחן הסעודה והכיור. על פי קריאה זו של המזמור זוכה 'אשת החיל' המשפחתית המותשת לעסקה תרבותית מפוקפקת ולפיה בעלה ובניה ישירו לה שירי הלל ובתמורה היא תמשיך לשאת גם בשבוע הקרוב את נטל השיעבוד האינסופי לצרכי המשפחה.

אני כמובן לא היחידה שחשה אי נוחות מהקונקרטיזציה שנוצרה בין המזמור לבין האמהות הפרטיות, ומהתובענות המשתמעת ממנה. ואכן, משפחות רבות בוחרות שלא לשיר עוד את 'אשת חיל' בערבי שבת.

אבל המזמור הזה הוא אני...

קריאה חוזרת של המזמור מלמדת אותי, ש'אשת החיל' דומה לי ולחברותי הרבה יותר משהיא דומה למודל האשה המסורתית שבקשתי להטיל עליה. שתי תופעות הכרוכות זו בזו מעוררת תשומת לב מיוחדת בגיבורת המזמור:

האחת – 'אשת חיל' כמעט שאינה נמצאת בבית (היא זוממת שדה, מביאה את לחמה ממרחק ומנהלת עסקים עם הכנענים).

התופעה השניה היא שגיבורת המזמור כמעט שאינה נמצאת באינטרקציה אישית עם בני משפחתה. היא אמנם דואגת להם אך דומה שדאגתה באה מהמרחק המוכר של אשת העסקים. שימו לב, אין במזמור תיאור של קשר אישי בין 'אמא-אשת-חיל' לבעלה או לילדיה. היא דואגת לצרכיהם והם מהללים אותה אך דמותה רחוקה מרחק רב מדמות האם המאכילה את עוללה בננה מרוסקת תוך סיפור אגדת עמי ותמי.

עשרים ושתיים אותיות באלף-בית, עשרים ושתיים פעולות פועלת אשת התמנון הזו. גם יפה, גם אופה, גם רופאה. השעה עכשיו אחת שלושים ותשע לפנות בוקר.... אני יושבת מול המחשב הנייד ומקלידה הרהורים על גיבורה מיתולוגית מספר משלי... 'אשת חיל' מזכירה לי את עצמי.

זה שיר הערש שאנו שרות לעצמינו

חברות יקרות, נודה על האמת, 'אשת החיל' של שיר השירים היא אנחנו ואין שום גבר בעולם הסוחב אותנו היום לסופת ההוריקן הנשית בתוכה אנו מתפקדות. 'אשת חיל' הוא מזמור שאנו שרות לעצמינו בעודנו נופלות שדודות על המיטה לאחר יום נוסף של מימוש עצמי, אמהות, לימוד תורה, טונות של עבודה וטיפונת זוגיות.

אז אולי די?

בתקופה האחרונה אני חושבת לא מעט על כך שאולי כבר עייפתי מדגם 'אשת החיל' ואולי אני רוצה לחזור דווקא במעט (כן, במעט) אל דמות האשה המסורתית. קצת יותר בית ואינטרקציה עם הילדים (ולא מוכנה לשמוע יותר על 'זמן איכות', אני רוצה 'זמן כמות') וקצת פחות 'מסחר עם הכנענים' ו'שדות זמומים'. חברותי לשעות העבודה הבלתי אפשריות, אני מודה... מעט עייפתי וגם התכלית כבר לא תמיד מובנת. ממרומי ארבעים ושתיים שנות חיי, ומהגובה המדוד של שנות הפמיניזם היהודי הפעיל, אני מבקשת מדמות אשת החיל הפנימית של נשמתי להרפות מעט.

עזרה מחברים

ומכם, חברי הגברים, אני מבקשת ומושיטה עזרה של אמת. יכול להיות שהפמיניזם טיפס על עץ גבוה מדי, מכביד ומעט ילדותי. אולי לא הייתה לנו ברירה אחרת. אולי היינו חייבות לבדוק את כל המתקנים במגרש המשחקים החדש שרכשנו בעמל וביצירתיות. אבל נדמה לי שעכשיו אפשר לבקש את חסד הסולם, חסד הושטת היד.

אני לא באמת רוצה לחזור לדמות האשה המסורתית אבל אני גם לא רוצה להיות ל'אשת חיל' אני רוצה ללמוד לבחור. אני רוצה ללמוד לשאול את עצמי מה באמת טוב לי. אני רוצה שגם אתם תרגישו מוזמנים לשאול אותה שאלה. אולי אני רוצה להיות רק יפה ואופה? ואולי רק רופאה? ואתם, מה אתם רוצים להיות? כלומר, מה אתה רוצה להיות?

ובינתיים – שירו לנו משירי 'אשת חיל'

מידי שישי נשיר את המזמור על האשה ההיא שידייה היו בכל העולמות. נשיר באהבה, בחמלה ובידיעה שהמצוקה אליה נקלענו היא הדדית. נבטיח לעצמינו להקל מעט על העומס, לבחור במה שטוב לנו ולא במה שצריך. נרפה מהאידאולוגיות ונהיה לפרטים ונשיר משירי 'אשת חיל' כדי לזכור שלכולנו כבר מותר לרצות מה לרצות....

ובבית המדרש של הטוקבקים

כל כך פורה. כל כך מרתק. לא ידעתי במה לבחור. ומדי פעם לא עמדתי בפיתוי והגבתי... ראיתי את דודי פ"ת ובבא יגא עוסקים בשאלה אם הקב"ה 'כפה עלינו הר כגיגית' במתן תורה, האם בחירתנו בלימוד התורה היא בחירה חופשית...

קראתי גם את בקשתה של 'אחות של' להשתמש בדברי התורה של בית המדרש בשיעור שהיא מעבירה וחשבתי לעצמי: 'בנות בנותיהן של ברוריות מלמדות תורה בבני ברק...'. תורה חדשה נוצרת בין גברים לנשים, בין חילוניים ודתיים לגווניהם – מתי האפשרות החדשה והמרגשת לפתח את התורה ואת לומדיה ולומדותיה היא עוד 'הר כגיגית' עוד חווית כיבוש הכרחית של ' אנשי ונשות החיל', צורך נוסף לנצח, להוכיח, להצליח ובעיקר – להדביק את החסר, ומתי היא חגיגה של חירות, יצירה ושמחת חיים.

לילה. כל כך מאוחר ובכל זאת לא הייתי מוותרת על לימוד התורה הזה אתכם. אשת חיל? אשה חופשיה? ימים (ושעות אמהות ושינה) יגידו... (ולמי ששאל לאן נעלמה טורוחמה – 'מרא דטורא' סינן גם אותי פה ושם... לפעמים יש שיוויון בעולם...)

שבת שלום