מהו מעמד החירש-אילם בהלכה?
שאלה:
מהו מעמד החירש-אילם בהלכה?
תשובה:
מעמדו של החירש בספרות ההלכה נידון לרוב ביחד עם השוטה והקטן, והביטוי חש"ו (חירש שוטה וקטן) מצוי ביותר בתלמוד ובספרות ההלכה בעניינים רבים ושונים.
ביטוי זה בא לציין את המכנה המשותף ביניהם כחסרי דעת; השוטה – אדם שאינו אחראי למעשיו בגלל מגבלות שכליות, אמרו חז"ל: "איזהו שוטה? היוצא יחידי בלילה, והלן בבית הקברות, והמקרע את כסותו". (מסכת חגיגה דף ג, ב)
קטן – אינו אחראי למעשיו בגלל חוסר בגרות והתפתחות שכלית.
ממילא, מובן שגם החירש הכלול בקבוצה זו, הוא אדם שאינו שולט על מעשיו. הדבר מוסבר בהגדרת החרש, כחרש אילם, וכמו שכותב הרמב"ם: "חרש וחרשת האמורים בכל מקום, הן האילמים שאין שומעין ולא מדברים. אבל מי שמדבר ואינו שומע, או שומע ואינו מדבר, הרי הוא ככל אדם. ואיש ואישה שהן שלמים בדעתם ואינן לא חרשים ולא שוטים נקראים פיקח ופיקחת" (הלכות אישות פרק ב, כו), כלומר, החרש ההלכתי, הוא אדם שאינו יכול ליצור קשר עם הבריות. לכן, אי אפשר ללמדו דבר, וממילא הוא נשאר במצבו הילדותי - מחוסר דעת.
עם זאת, כבר בימי קדם היה יחס מיוחד לחרשים; אִפשרו להם להתחתן, ונישואיו תופסים. לגבי מסחר החשיבו את מעשיו, וכן נקבע כי חרש יכול לתבוע פיצויים אם ביישוהו, ועוד.
ההקלות הנזכרות אפשריות אצל החרש, משום שהצליחו ליצור איתו קשר קלוש; וכך מסביר הרמב"ם את ההקלות בענייני מסחר: "חרש שאינו שומע ולא מדבר או מדבר ואינו שומע כלום, מוכר ולוקח ... ברמיזה ... ולא יתקיימו מעשיו עד שבודקין אותו בדיקות רבות ומתישבין בדבר".(הלכות מכירה פרק כט).
הרמב"ם מוסיף: "אילם ששומע ואינו מדבר, או מי שנשתתק, מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנותיו קיימות בכל, בין במטלטלין בין בקרקע, והוא (ובתנאי) שיִבדֵק כדרך שבודקין לגיטין או יכתוב בכתב ידו".
כלומר, אם מתאפשר קשר עם החירש באמצעות דיבור, (אילם השומע), או שהיה בר דעת והפך לחירש אילם כתוצאה מתאונה – דינו כפיקח.
עובדה זו מהווה בסיס לשינוי ההלכתי במעמדו
של החירש אילם בימינו; כלומר, חירש גמור מעיקרו, שלמד לדבר באופן שהשומע מבין דיבורו, וכן למד להבין דברי המדברים אליו מתוך תנועת כלי המבטא, או באמצעות עזרים אלקטרוניים.
מתוך כך הוא עוסק במלאכתו בחכמה ובדעת ככל האדם – כתבו פוסקים רבים, שיש לדונו כחרש המדבר ואינו שומע, והרי הוא כפיקח לכל דבריו אף לעניין חיוב במצוות. והוסיף הרב עובדיה יוסף שאדם כזה יכול להצטרף למניין, לקדיש ולקדושה. והביא בשמו של ה"שבט סופר" (שו"ת אהע"ז סימן כא) בשם אביו ה"כתב סופר", שהופתע לטובה מסדר הנהגתם ולימודם עד שנסתפק אם אין דינם כבני דעה לגמרי שמחוייבים במצוות, ולכן ביקש מהמורים שלהם לקחת להם תפילין שיניחו אותם בכל יום.
נמצא, שהאפשרות ליצור קשר, ללמוד ולפתח את האדם החירש, משנה את מעמדו ההלכתי. בימינו נידון החירש לדעת פוסקים רבים, כאדם פיקח, האחראי על מעשיו, ומחויב במצוות. (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר)
מחר (יום שני) ייערך יום התרמה לארגוני החרשים ולניצ"ן ברחבי הארץ. לקראת האירוע, רבני צהר משיבים ב-ynet לגולשים על שו"תים ייחודיים בנושא.
עוד שאלות בנושא:
יש לכם שאלה? רבני צהר עונים לשאלותיכם בפרוייקט החדשו"ת של ynet.
