גרמניה: בתי הבושת מרגישים את המיתון העמוק

המשבר הכלכלי בשיאו, והמיתון לא מרפה - גם לא מהמקצוע העתיק בעולם. בגרמניה, שם הזנות חוקית זה שבע שנים, מרגישים הבורדלים את משבר האשראי עמוק בכיס. כך לדוגמא, דחפו הזמנים הקשים את מועדון ה"פוסי קלאב" בברלין להציע שירות "הכל כלול במחיר": 70 אירו עבור אוכל, שתייה וכמובן - נשים.

ב"בל אסקורט", בית בושת ברלינאי נוסף, דוחים את רעיון "חבילת התמריצים המינית" המוצעת על ידי הבורדל המתחרה, אך גם הם מודים שהמצב לא קל. "אנחנו בבעיה", אמרה איזבל, בעלת הבורדל שסירבה למסור את שם משפחתה והוסיפה -  "אני מעריכה כי איבדנו לפחות 20% מהקליינטים".

מוניקה הייטמן, העובדת ברשת תמיכה בפרוצות בעיר ברמן, מאשרת את המצב העגום: "אם לקוחות לא יכולים להרשות לעצמם להוציא כסף על דיור, מזון ומכוניות - כיצד ניתן לצפות מהם להוציא כסף על מין?"

הייטמן עובדת עם פרוצות זה 20 שנה, ואומרת כי העסק הולך ומידרדר במהלך השנים. "לפני 30 שנה היו הפרוצות מסורות לעבודתן, אך כיום הייאוש דוחף את הנשים לתעשיית המין".

בראשית השנה נאלץ הבעלים של בית הבושת הוותיק ביותר בפרנקפורט למכור את המוסד, לאחר 37 שנה. "המשבר גרם לכך שלקוחות רוצים לקבל יותר שירות בפחות כסף. הם הפכו לאגרסיבים יותר ואף סוחטים את הנשים", מבכה הייטמן.

המיתון דחף גם נשים רבות לצאת מתחומי הבורדל החמים אל הרחוב הקר, בתקווה להרווויח כסף רב יותר בכוחות עצמן, ללא תיווך מנהלי בית הבושת. כך גם גברים רבים מעדיפים לאסוף פרוצות מהכביש, ולא ללכת לבורדלים היקרים יותר.

מספר מוסדות מין נאלצו לסגור את שעריהם בינואר, ובעלי חנויות מין ומפיקי פורנו דחפו לקבלת סיוע ממשלתי, בעקבות התמיכה הממשלתית בתעשיית הרכב והבנקים. "כל מה שנותר הוא להחזיק אצבעות ולקוות לזמנים טובים יותר", אומרת איזבל. "וכמובן שלא הייתי מתנגדת להזרמת כספים מהממשלה".