ההורה המתירני: אצלנו מותר הכול

עד כמה הסצנה הבאה נראית לכם דמיונית? בתכם, משוש נפשכם בת ה-6, עומדת בבוקר מול ארון הבגדים ומתקשה להחליט מה ללבוש. נכון, יש תלבושת אחידה בבית הספר, אבל צריך להחליט לגבי צבע החולצה, אילו מכנסיים ואולי אפילו חצאית, נעלי ספורט או סנדלים. ואפילו הגרביים, כן, הגרביים, הפכו להיות אבן נגף בבוקר לחוץ.

יש לכם פגישה חשובה ולפניה אתם צריכים לפזר את הילדים במסגרות בזמן. כל הבגדים כבר זרוקים על הרצפה וההחלטה לא נראית באופק. גם הילדה כבר מותשת ומתחילה לגלות סימני עצבנות הולכים וגוברים. היא עומדת מול הארון בפרצוף חמוץ ורוקעת ברגלה הקטנה והחיננית. אתם מרגישים את הלבה הרותחת מתחילה לבעבע בבטן וכאשר היא מטפסת למעלה, אתם תופסים את מה שבא ליד ראשון, מלבישים אותה בכוח, תוך כדי השמעת קולות כעוסים, וגוררים אותה צורחת ומתנגדת למכונית.

שני הילדים האחרים, ברוך השם, מתנהלים הפעם לפי הספר. אתם מורידים את כולם במהירות ובאיחור כמובן, נאנחים אנחת רווחה ומתחילים עוד יום עבודה מזיעים, עצבניים, מובסים ומלאים ברגשות אשם. אה כן, בדרך כלל אתם הורים נפלאים.

על ארבעה סוגי הורים דיברה התורה

לכבוד החג המשפחתי העומד בפתח, שהפך להיות גם חג הניקיונות ובדק הבית ואפילו נקרא חג החירות, החלטנו לעשות בדק בית ולפרוס בפניכם מספר סגנונות הורות בסדרת כתבות.

הספרות הקלאסית בתחום מדברת על חלוקה לארבעה סגנונות הורות: ההורה המתירני, ההורה הדמוקרטי, ההורה הסמכותי וההורה האוטוקרטי. מלאו את השאלון ותגלו לאיזה סוג אתם משתייכים. אם תגלו שאתם הורים מתירנים - זו הכתבה בשבילכם. אם תגלו שאתם שייכים לאחד מהאחרים - חכו לכתבות הבאות בסדרה. 

כמובן שמיד אסייג ואומר שכל ניסיון להכניס נושא מורכב ורחב יריעה כמו הורות לתוך מסגרת כה מצומצמת הוא שטחי משהו, אבל לצורך הדיון ובדק הבית בכל זאת יש כאן הרבה חומר למחשבה. בכתבה זו נתמקד בהורה המתירני.

חוסר אונים

"ההורה המתירני הוא אחת הבעיות של החברה המודרנית", אומרת תמי אלדר, מרצה באוניברסיטת תל אביב ובבית ברל, מטפלת זוגית ומשפחתית מנוסה וחברת המכון לטיפול קבוצתי אנליטי. "אחת הבעיות היא שבמשאלה להיות דמוקרטי, ההורה הופך למתירני ותוך כדי כך, מאבד את הסמכות ההורית והיכולת להציב גבולות. אני פוגשת הרבה הורים המגיעים מתוך חוויה של חוסר אונים.

"הגיעה אלי למשל משפחה עם שני תאומים בני 6, ילד בן 3 ותינוקת. כל הרביעייה בילתה בסופו של דבר בכל לילה במיטה של ההורים. האבא שלא הצליח לישון, רצה לשים גבולות, אך האם התנגדה בטענה שהילדים צריכים חום וקירבה. האב שלא היה לו מקום במיטה, התרגז וישן במשך שלושה חודשים במיטה של אחד הילדים. כל אותה תקופה, ההורים היו מסוכסכים ביניהם ובגלל אי ההסכמה הגיעו לייעוץ".

מהם המאפיינים של הגישה המתירנית?

"זוהי בעצם הורות נטולת סמכות. ההיררכיה המשפחתית במודל הורות זה משתנה משיוון בין הורים לילדים ועד לשלטון של הילדים במשפחה. בפועל, מי שמקבל את רוב החלטות בבית אלו הילדים. כלי העבודה המרכזי של הורה הנוקט בסגנון הורות זה הוא המשא ומתן. להבדיל מההורה הדמוקרטי, מדובר על משא ומתן חסר גבולות. כמו כן, רוב הזמן ישנן בחירות שהן על חשבון הבחירה של ההורים".

בלאגן - וגם בדידות

מהי ההשפעה על הילד?

"גישה זו יוצרת עיוותים בתחושת הכוח. לילד ובעיקר למתבגר, יהיו קשיים בהתמודדות עם סמכות. יש כאן אשליה מסוימת. הפנטזיה של הילדים כביכול היא להיות כמו בילבי – 'שאף אחד לא יגיד לי מה לעשות'. התוצאה היא לא רק בלאגן אלא גם בדידות. הילדים הקטנים ירגישו מבולבלים ומותשים כי הם צריכים כל הזמן להחליט. יש שלב של תסכול כי קשה להם לקבל כל כך הרבה החלטות ותחושה של אין מוצא, בלי שהם יודעים איך יוצאים מהלופ הזה. זוהי מטוטלת בין תחושה של 'אני יכול הכול' ובין 'אני לא מצליח'. הילדים הגדולים יותר יחוו חיים מלאי התנגשות עם סמכויות - בבית הספר, בתנועת נוער ובכל מקום בו יש סמכות שמבחינתם היא לא ברת סמכא".

מה גורם להורים להגיע לגישה זו?

"ישנם שני תסריטים אפשריים. לפעמים עומדת מאחורי הגישה אידיאולוגיה של לתת לילדים כוח, עצמאות ואולי יצירתיות, אם כי לדעתי זוהי רק אשליה, ולפעמים יש מאחוריה חוסר אונים, כלומר הגישה היא תוצאתית ולא אידיאולוגית. ההורה עייף, עמוס, או שהוא חסר כוח מסיבות אישיותיות. לעיתים מגיעים למצב הזה מהמצב ההפוך של גישה אוטוקרטית. אני מכירה משפחה בה האב היה מאוד אלים והאם הייתה קורבן בעצמה. כאשר הילדים הגיעו לגיל התבגרות והאב הזדקן, הם החליטו לשים גבול ברור. למעשה, הייתה במשפחה מעין הפיכה. הילדים השתלטו על המשפחה ואותו הורה הפך חסר כוח לחלוטין. גם במקרה זה, החוויה בבית הייתה של אנרכיה".

היררכיה ברורה

חשוב לציין שהגבולות הם מאוד סובייקטיביים. כמו כן, מדובר על חלוקה שרירותית בתוך רצף של סגנונות הורות. אין ספק שקיים בלבול בין ההורים וחוסר תמימות דעים בין אנשי המקצוע לגבי הגבולות הברורים בין סגנון כזה או אחר. מה שמגדיל את המורכבות הוא ההתאמה של כל סגנון הורות לאותה משפחה המסוימת.

מהו ההבדל בין סגנון דמוקרטי לסגנון מתירני?

"ההבדל המרכזי קשור לסמכות ההורית. בדמוקרטיה בסופו של דבר יש מי שמקבל את ההחלטה. אני רואה הורים רבים המשרטטים מעט גבולות, אבל המשפחה מתנהלת. מי שמנהל את המשפחה הם ההורים. זוהי משפחה דמוקרטית. במשפחה מתירנית, לא ברור מי מנהל. מי ששולט במשפחה באופן בוטא הם המאווים של הילדים.

"מותר לילד לבחון גבולות. זה חלק מהתבגרות. אבל על מנת שההתבגרות תהיה נכונה, צריך להיות מישהו ששומר על הגבול. ההיררכיה המשפחתית צריכה להיות ברורה. במשפחה דמוקרטית יש משהו שמעורר התפעלות. במסגרת סט הבחירות יהיה סוג של סדר. במשפחה מתירנית תתלהבי בהתחלה ואחר כך תגידי 'פה אני לא רוצה לחיות'".

יש יתרונות בגישה הזו?

"מתירנות אולי תיצור ילד דעתן ועצמאי, אבל לא הייתי ממליצה על גישה זו, בטח לא על הקיצוניות שלה. ילד לא מקבל מספיק ביטחון להתפתחות שלו בגישה זו. הוא צריך לדעת שמישהו שומר עליו. בעיני הגישה הזו לא מספיק שומרת".

האם העיסוק הרב באובדן הסמכות ההורית בשנים האחרונות לא הביא לגישה של חזרה לסגנון הסמכותי יותר?

"יותר ויותר הורים מתקשים למצוא את האיזון הנכון בין המשאלה להיות דמוקרטי ונאור לבין הגלישה לאנרכיה. יש ניסיון לחזרה למודל יותר סמכותי, אבל הדיבור הרב נובע מהעדרה של הסמכות, והוא משפיע בעיקר בכך שהורים מחפשים עזרה. זהו דור של הורים שחלקו גדל עם סמכותיות יתר ובניסיון התיקון הרבה פעמים עוברים את הגבול.

"הגיעו אלי למשל זוג הורים עם דאגה מאוד קיצונית לביתם בת החמש עשרה וחצי שהייתה בחטיבה ילדה פורחת ומוצלחת ובמעבר לתיכון התחברה לסוג שונה של ילדים. היא הפסיקה להכין שיעורים ולאט לאט הגיעה למצב בו עשתה מה שרצתה, הגיעה הביתה מתי שרצתה, ישנה בבית לפעמים והייתה מגיעה בעיקר כדי לאכול ולקחת כסף. ההורים ידעו רק מה שרצתה שידעו. יום אחד היא לא הגיעה הביתה וגם לא הופיעה למחרת בבית הספר וההורים מאוד נלחצו. הם התחילו לשוטט במקומות שהם מכירים והילדה לא הייתה שם. הם היו על סף פנייה למשטרה.

"בסביבות 10 בבוקר, היא זחלה לבית הספר. כשהתעמתו איתה היא אמרה שאם יצעקו עליה היא לא תבוא הביתה בכלל. בדיעבד, התברר שהגישה בבית הייתה מאוד מתירנית. עד גיל ההתבגרות זה עבד. הילדים אכלו מה שבא להם ומתי שבא להם, הלכו לחוגים והפסיקו, החליטו האם ילכו באותו יום לבית הספר או לא ועוד. הם משפחה נחמדה עם הרבה חן. הם חשבו שהם דמוקרטיים, אבל כשהגיעו למשבר, הם הבינו שהיו בעצם מתירנים".

מה צריך להדליק לנו אור אדום כהורים?

"המצפן הינו לדעת שיש לי את הכוח לקבל החלטות כנגד רצונם של הילדים. זה יכול להיות בהתייעצות איתם או לאחר דיון, אבל בסופו של דבר ההכרעה נשארת בידי. הילדים קולטים היטב את חולשתם של ההורים כאשר היא קיימת ולאט לאט הגבולות נפרצים".

כמה עצות להורה המתירני:

• לא לפחד להיות הורה ולא רק חבר.
  

• להפנים שחלק מההורות היא ללמד את הילד שלך משמעות של סמכות והיררכיה.
• להיות קשוב לצרכים משתנים ולא לפחד לשנות דברים. מה שהתאים לילדים צעירים, לא בהכרח מתאים לילדים בוגרים יותר.
• לא להציב גבול שאתה לא יכול לעמוד בו. הורים רבים עושים מעבר חד ומציבים גבולות שהם מתקשים לעמוד בהם לאחר מכן.
• לא לוותר במקומות שחשובים לך.
• להיות מוכן למצבי קונפליקט שהם חלק מההורות.