האם אתה הורה מתירני או אוטוקרטי?

הורות היא עניין מורכב, הורים הם יצורים מורכבים וילדים - כל ילד הוא עולם בפני עצמו וההורה משנה את סגנון ההורות שלו פעמים רבות בחיים - בעקבות כל ילד שמאתגר אותו בצורה קצת שונה. הכתבה הזו לא באה להכניס הורים לתוך קטגוריות סגורות ומקובעות - רק לתת חומר למחשבה, לתת כיוון ומראה על סגנון ההורות הספציפי שלכם, לעומת הורים אחרים. המטרה היא להיות מודע ולשנות את החלקים שאתם מעוניינים לשנות. חשוב לזכור שבהורות אין שחור ולבן והדברים משתנים כל הזמן. ענו על השאלון, סכמו את התשובות ותוכלו ללמוד קצת על עצמכם.

א. ילדתך משתוללת בחנות המכולת, כיוון שהיא רוצה את העוגיה שהמוכר במאפייה מציע לה. אתה מסרב לבקשתה, כי עוד מעט אתם הולכים לאכול ארוחת ערב. כולם תוקעים בך מבטים והמוכר מחייך ומושיט לבתך את העוגיה. אתה:

1. נותן לה לקחת את העוגיה.
2. לוקח אותה ביד וממהר להסתלק מהמאפיה. תוך כדי כך אתה מסביר: "חמודה, אני יודע שאת רוצה עוגיה. אני יודע שקשה לומר "לא" כשמציעים לך ממתק, אבל עוד מעט אוכלים ארוחת-ערב והעוגיה תקלקל לך את התיאבון. תוכלי לקבל עוגיה בבית אחרי האוכל. עכשיו, תפסיקי לבכות בבקשה".
3. לוקח אותה ביד או מרים אותה על הידיים, הולך לפינה שקטה או יוצא למכונית, שם אתם משוחחים, עד שהיא נרגעת ומוכנה לחזור לחנות.
4. צועק עליה: "זה לא בא בחשבון! ילדה רעה!" נותן לה טפיחה על הישבן ואומר: "את יודעת שלפני ארוחת הערב לא אוכלים עוגיות".
   

ב. אתה במטבח, מכין אוכל. הילדים נמצאים בסלון ורבים על צעצוע כלשהו. פתאום אתה שומע צווחה ובכי. אחד הילדים צועק: "הוא לקח את הדובי שלי!" השני צורח: "הוא התחיל!" אתה:

1. ממלמל לעצמך: "למה הילדים האלה לא מצליחים להסתדר ביניהם?
2. מקשיב לדיווח, ואז מעניש את מי שהתחיל.
3. מציע שיפתרו את הבעיה בעצמם.
4. שולח אחד מהם (או את שניהם) לחדר, לקחת "פסק זמן".
   

ג. ילדך רוצה לצאת החוצה לשחק. אתה אומר "לא", כיוון ששעת ארוחת הערב קרובה. הוא אומר: "בבקשה!" אתה שוב אומר "לא". ילדך אומר: "אני מבטיח שאשחק בחוץ רק 10 דקות ואחזור מיד חזרה. אני יוצא עם השעון שלי. אני לא אצא מהחצר. בבקשה!" אתה:

1. אומר: "בסדר, אבל תבטיח לחזור בעוד 10 דקות".
2. מסביר לילדך שעוד מעט יושבים לאכול, ושבכל פעם שאתה מאפשר לו לצאת לשחק בחוץ לפני האוכל, כולם מאחרים לארוחה והאוכל מתקרר. אתה מסביר לו שאינך מנסה להיות רשע, אתה רק רוצה שכולם ישבו יחד ליד השולחן. ילדך אומר שאתם הולכים לאכול רק בעוד 15 דקות, ושהוא ישחק בחצר. אתה חושב שזה סביר ואומר: "בסדר, אבל תחזור מיד כשאקרא לך".
3. אתה אומר: "תוכל לשחק בחוץ אחרי האוכל". אם הילד ממשיך להתחנן, אתה (שוב) אומר: "תוכל לשחק בחוץ אחרי האוכל".
4. אתה אומר: "תפסיק לנדנד לי”. כשילדך ממשיך לייבב, אתה אומר, "זהו זה. לך לחדר שלך. נמאס לי מהיללות והרעש שאתה עושה - הערב לא תראה טלוויזיה".
   

ד. ילדך אינו מתארגן כראוי ומחמיץ את ההסעה לבית הספר. אתה:

1. מסיע את הילד לבית הספר.
2. מסיע את הילד לבית הספר ובמהלך הנסיעה מסביר לו כמה חשוב להיות מאורגן ולעשות דברים בצורה מסודרת בבוקר. אתה סוחט מהילד הבטחה, שמחר הוא ישתף פעולה בצורה טובה יותר.
3. דבר כזה לא יקרה אצלך. יש לכם סדר יום מדויק בבוקר וכולם דבקים בו.
4. אתה אומר: "זה מה שקורה לעצלנים. עכשיו תצטרך ללכת לבית הספר ברגל. קח את המעיל ולך".
   

ה. ילדך בן השנתיים נוגע כל הזמן בכפתורים של מערכת הסטריאו. אתה חוזר ואומר "לא". נמאס לך מהמאבק הזה. אתה:

1. מתעלם ממנו. הוא בין כה וכה לא יכול להזיק למערכת.
2. קונה לו מערכת צעצוע משלו.
3. מעביר את הסטריאו למדף גבוה יותר.
4. מכה אותו על היד בכל פעם שהוא נוגע בכפתורים, כדי שילמד לא לגעת במערכת.
   

ו. ילדך בן שש. אתה נכנס לסלון ורואה (כמו תמיד) את הרצפה מלאה בצעצועים וספרים. נמאס לך מהבלגן הזה. אתה:

1. שואף אוויר ומתחיל לסדר את החדר.
2. מתיישב עם ילדך ליד השולחן, מסביר לו שאינך יכול לסבול יותר את הבלגן הזה, ומבקש מהילד הצעות לפתרון.
3. אומר לילדך: "הצעצועים צריכים להיות בארגז והספרים צריכים לחזור למדף. אני מצפה שהחדר יהיה מסודר לפני ארוחת הערב".
4. תופס שקית אשפה ומתחיל למלא אותה, תוך השמעת צעקות בנוסח: "נמאס לי! אני זורק את הכל לזבל!"
   

ז. כבר 11:30 בלילה. בתך בת ה-10 ישנה. אתה מבחין שהכלב עדין לא קיבל את מזונו ולא יצא לטייל. זוהי בעיה יומיומית. אתה:

1. מאכיל את הכלב, לוקח אותו לטייל וממלמל בכעס על חוסר האחריות של הילדה שלך.
2. מאכיל את הכלב ומוציא אותו. בבוקר, אתה מדבר עם הילדה לגבי האחריות שבגידול חיית מחמד.
3. מאכיל את הכלב ומוציא אותו לטייל. למחרת, אתה עוזר לילדה להכין טבלה יומית שתשמש לה לתזכורת. אתה כולל גם את מה שיקרה אם לא תעמוד בכך. אתה דן בטבלה עם הילדה ומכניס את התוכנית לפעולה.
4. אתה מעיר את הילדה ואומר: "רדי מיד למטה, תאכילי את הכלב שלך ותוציאי אותו! נמאס לי לעשות את זה במקומך".
   

ח. דג הזהב של בנך בן ה-8 מת, כיוון שלא קיבל אוכל. האכלת הדג היא אחריותו של ילדך. ילדך שוכב על הספה ובוכה. אתה:

1. אומר: "חמוד שלי, אל תבכה בבקשה. אקנה לך דג זהב אחר. אקנה לך אפילו שני דגי זהב!"
2. חש אשמה, כיוון שלא דאגת להאכיל את דג הזהב במקום הילד.
3. מתיישב ליד הילד ואומר: "אני בטוח שקשה לאבד משהו שאוהבים". אתה מביע צער ומזדהה עם הילד, אך מבהיר לו שזהו אחד הלקחים שצריך ללמוד בחיים.
4. אומר: "אולי זה ילמד אותך להיות אחראי ולמלא אחר המטלות שלך בעתיד. אילו היית מאכיל את הדג שלך, הוא לא היה מת".
   

ט. בפעם השנייה החודש, בנך בן ה-10 מאבד את המחברת שלו. אתה:

1. קונה לו מחברת חדשה ומבקש שישמור עליה טוב יותר.
2. מדבר איתו על אחריות, מסביר לו כמה עולה מחברת חדשה, מלמד אותו לשמור על רכושו ומבקש ממנו להבטיח לך שיהיה זהיר יותר בעתיד.
3. נותן לו להשתמש בנייר רגיל בינתיים וחוסך את דמי הכיס שלו, כדי שיוכל לקנות לו מחברת חדשה.
4. מעניש אותו - שלא יצפה בטלוויזיה או שלא יצא לשחק בחוץ.
   

י. כמה מחבריו של בנך בן ה-17 התקינו נזם באפם. גם בנך מעוניין בכך. אתה:

1. אומר "לא", אבל הוא בכל זאת חוזר עם נזם באף.
2. אומר "לא", אבל הוא ממשיך ומבקש בכל יום. הוא מבטיח שלא יגיע איתו לאירועים משפחתיים או לבית-הספר. הוא מבטיח שיקנה נזם ממש פצפון. אתה מסכים.
3. אתה אומר לו שהרעיון ממש לא מוצא חן בעיניך ומסביר מדוע, אבל אומר לו שעליו לקבל את ההחלטה בעצמו.
4. אוסר זאת מכל וכל! לא יתכן שהבן שלך יענוד נזם באף!
   

יא. שבת, בחוץ יורד גשם. בתך בת ה-6 רוצה לצאת לחצר ולשחק בשלוליות. אתה:

1. אומר "לא", ואז היא מספרת לך שילדי השכנים נמצאים בחוץ. היא מבטיחה לך שהיא "נורא" תיזהר. היא אומרת שבעצם לא קר בחוץ ושבכלל לא יורד גשם חזק. אתה מסכים.
2. אתה אומר לה שעכשיו יורד גשם, ושעליה להמתין עד שהוא ייפסק. לאחר מכן, אתה מנסה למצוא משהו אחר שיעסיק אותה.
3. אומר: "בבקשה, קחי מגבת ובגדים יבשים והניחי אותם ליד הדלת, כדי שתוכלי ללבוש אותם כשתיכנסי".
4. אומר: "איזו ילדה טיפשה. יורד גשם בחוץ. לכי לעשות משהו בתוך הבית".
   

יב. אתה נכנס לחדר ותופס את ילדתך בת ה-3 מקשקשת על הקיר בצבעי עיפרון. אתה:

1. אומר: "אוי ואבוי! תראי מה עשית! עכשיו אני צריך לנקות את הלכלוך הזה. מה יגיד בעל הבית? אסור לקשקש על הקירות! לכי לשחק בסלון ואני אנקה הכל".
2. אומר: "איזה בלגן! זאת אשמתי שהשארתי אותך כאן לבד עם צבעים ובלי נייר. בבקשה אל תעשי את זה שוב".
3. אומר בצורה ברורה: "אנחנו לא מציירים על הקירות. אנחנו מציירים על נייר. עכשיו בואי ניקח מטלית ותוכלי לעזור לי להוריד את הצבע מהקיר".
4. נותן לה מכה על היד וצועק: "מה עשית? ילדה רעה!" ושולח אותה לחדרה.
   

דירוג התשובות:

הענק לעצמך:

0 נקודות - לכל תשובה 1.

2 נקודות - לכל תשובה 2.

4 נקודות - לכל תשובה 3.

6 נקודות - לכל תשובה 4.

סכם את סך כל הנקודות שנתת לעצמך וקרא את התיאור התואם לציון שקיבלת. אם קיבלת ציון שהוא קרוב לקטגוריה אחרת, קרא גם אותה (כדאי לקרוא את כל הקטגוריות, כיוון שרבים מאתנו נוהגים בסגנון הורות שונה בכל פעם ופעם).

0-14 נקודות: ההורה המתירני

כנראה שקשה לך לומר "לא" לילדך. יתכן שילדך העקשן מצליח לשנות את דעתך בקלות רבה מדי. יתכן שאתה חש תסכול וכעס, כיוון שאתה מרגיש שאינך שולט בילד. עובדה זו מקשה על חייך, אך אינה עושה אותך להורה גרוע או לאדם חלש. אתה פשוט צריך לרכוש מיומנויות חדשות.

לאחר שתאמץ את השיטות היעילות להשגת שיתוף פעולה מצד ילדיך ותדע כיצד לטפל בהתנהגות בלתי נאותה, תתחיל ליהנות מההורות ומילדיך הרבה יותר. החזק מעמד!

• אם אתם שייכים לקטגוריה זו - אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה בנושא.
  

14-36 נקודות: ההורה הדמוקרטי

השתדלת וככל הנראה גם הצלחת, במידת-מה, להגיע למצב של שיתוף פעולה עם ילדיך. אתה מתייחס אל ילדיך כאל שווי-ערך ומשתדל להיות הוגן ועקבי כלפיהם. מדוע, אם כן, אתה חושב עדיין שיכולת להצליח יותר? מדוע בכל זאת ילדיך אינם מתנהגים כשורה לעיתים כה קרובות?

נראה כי סגנון ההורות שלך מעכב אותך. אתה משתדל מדי להיות מושלם בכל מצב ולהיות תמיד הוגן והגיוני. אתה משתדל מדי להתייחס לילדיך כאל שווים. אתה חושב יותר מדי על התוצאות ארוכות הטווח, כשאתה מתקן את הילד שלך ומאפיינים אותך מחשבות כמו "האם אני קשוח מדי?" "האם אני מתירני מדי?" "האם זה הדבר הנכון?"

כדאי לדבר פחות ולעשות יותר. תוכל להפיק תועלת רבה מהמודעות לכך שהורים וילדים אינם שווים. בשנים בהם הילד גדל ומתפתח, עליך להיות הסמכות בבית, ולהניח את הבסיס ליחסי החברות שייווצרו בינך לבין ילדיך לכשיתבגרו.

אחת התכונות השכיחות ביותר של ההורה הדמוקרטי היא הנטייה להטיף, ללמד ולחנך - עד כדי כך שהילד נאלץ להפסיק להקשיב (תופעה המכונה בשם "חירשות להורים"). הקדש את הזמן לתרגול מיומנויות חדשות. תוך זמן קצר תחוש שאתה שולט יותר ושהפכת למנהיג. כך גם יכבדו אותך ילדיך הרבה יותר.

36-50 נקודות: ההורה הסמכותי

מדוע אתה קורא את הספר הזה? ברצינות - אתה מבצע את העבודה על הצד הטוב ביותר (או שרימית בשאלון). כנראה קראת ספרים על הורות או שהלכת לבית ספר להורים. כל הכבוד!

כהורה סמכותי, יתכן שאתה סובל מייסורים עצמיים. ייתכן שהידע הרב שרכשת, גורם לך להרגיש שנכשלת בחלק מהמקרים (למשל במצבים קשים במיוחד או כשעובר עליך יום קשה). זכור שאין דבר כזה "הורה מושלם" ושסגנון ההורות הכללי שלך הוא בריא ויעיל כאחד.

התפקיד החשוב ביותר שלנו בחיים הוא גידול ילדינו. ככל שיהיה בידיך ידע רב יותר, כך ילדיך ייהנו מכך. יתכן שכדאי לך בכל זאת לתרגל כמה מיומנויות חדשות וחשובות שיעזרו לך לעדן את סגנון ההורות שלך.

• אם אתם שייכים לקטגוריה זו - אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה בנושא.
  

50-72 נקודות: ההורה האוטוקרטי

כן המפקד, כן אדוני רב-החובל! יש לי הרגשה שאחד משני המצבים הבאים, מתאר את מה שקורה אצלך בבית: אם ילדך מתחת לגיל 15, יש לך ילד שמתנהג כיאות. הילד מתנהג יפה - כיוון שהוא יודע שהוא חייב להתנהג כך. למרות זאת, טמון בסגנון זה גם אפקט שלילי. ילד שמתנהג יפה כיוון שהוא פוחד מעונש או משתוקק לקבל פרס, אינו מפתח את המצפון הפנימי האמור לשרת אותו כשהוריו לא ינשפו בעורפו.

ילדים להורים אוטוקרטיים עלולים ללמוד להתנגד לסמכות, ולפעמים עלולים להיות כל כך חסרי ביטחון, עד שלא יהיו מסוגלים להביע את דעתם. ילדים כאלה עלולים לעיתים לפתח תלות באנשים אחרים - תכונה מסוכנת העלולה לגרום להם להצטרף לחברה לא מתאימה. זאת מעבר לכך שהגישה הנוקשה כלפי הילד, מחלישה את מערכת היחסים שביניכם וחוסמת תקשורת יעילה. אם ילדך מעל לגיל 15, אתה ניצב כנראה בפני בעיות חדשות. הסגנון הנוקשה שלך נוטה לגרום למתבגר שלך להתמרד והשיטות שעד כה סייעו לך להשתלט עליו, כבר לא פועלות.

אם התיאורים הנ"ל אינם מתארים אותך, יתכן שאינך נהנה במיוחד להיות הורה. אתה מוצא את עצמך צועק, מכה ולחוץ מדי. אתה משתדל לחנך את ילדיך להתנהג כשורה, אבל המאמצים מצליחים רק להכעיס אותך. במקרה כזה, החזק מעמד! ברשותך כמה רעיונות נכונים הזקוקים לעידון ולבקרה. לאחר שתתרגל כמה מיומנויות בסיסיות, תגלה שלחץ הדם ועוצמת הקול שלך ירדו. באופן כזה, לא רק שתוכל ליהנות יותר מילדיך - גם הם, יוכלו ליהנות ממך יותר.

• אם אתם שייכים לקטגוריה זו - אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה בנושא.
  

מה עכשיו?

עתה נמצאת בידיך התמונה הכוללת של סגנון ההורות שלך - עניין שאולי לא הקדשת לו מחשבה רבה עד כה. ההיכרות עם סגנון ההורות שלך, היא נקודת התחלה יעילה להתפתחות חיובית. לאחר שהערכת את יתרונותיך וחסרונותיך, תוכל לבצע את השינויים הדרושים, על מנת להפוך להורה מאוזן יותר. אם שני ההורים ענו על השאלון, אולי תרצו לעבור יחד על הציונים שלכם ולדון בהבדלים הנובעים מסגנון ההורות שלכם. רצוי שתגיעו לרמה כלשהי של הסכמה בנושאים הקשורים בחינוך למשמעת ולציפיות שיש לכל אחד.

• השאלון לקוח מתוך הספר "כיצד להשיג שיתוף פעולה עם הילדים - בלי לצעוק, לנדנד או להתחנן", הוצאת פוקוס.