כריסטופר שומע אנשים מתים
קל לדבר אל המתים, אבל קשה לקבל מהם תשובה. אז למה לא לטלפן אליהם? מייקל שרמר משהה לרגע את ספקנותו ומנסה לתקשר עם המתים
מאת מייקל שרמר
"האם מתיו שם?" שאלה שיין, כשהיא מכוונת את דבריה אל עבר קופסה על השולחן בתקווה שאחיה יגיח מן העבר השני. "כן", באה התשובה. כעת, כשהקשר "אומת" המשיכה שיין בקול רועד: "האם ההתאבדות הייתה טעות?" הרמקול השמיע קולות פיצוץ קלים, "מותי היה טעות". כשדמעות זולגות על לחייה ביקשה שיין לשוחח עם אימה, וכשהקשר נוצר היא קראה, "האם את רואה את ילדי, את הנכדים היפים שלך?" והסבתא השיבה, "כן. אני רואה את הילדים".
"הספקן": טורים של מייקל שרמר
ההודעות מחיות המתים האלה התקבלו ממכשיר "טלפון למתים", שהגה על פי השמועה תומס אדיסון - או ליתר דיוק מהעתק של המתקן שהממציא הדגול מעולם לא בנה. זה היה רק מפגש אחד באותו יום (במחיר של 90 דולר לתיקשור) שערך כריסטופר מוּן, העורך הראשי ונשיא כתב העת "זמנים רדופים" (Haunted Times), וחלק ממפגן הראווה הקרוי Univ-Con, ועידה לנושאים על-טבעיים שמארגן ראיין בואל, המנחה המצודד של סדרת הטלוויזיה Paranormal State של רשת הטלוויזיה האמריקנית A&E. אני הוזמנתי כדי לספק קצת שיקול דעת מדעי.
הקופסה של פרנק
לא יכולתי לשמוע את אחיה של שיין, את אמה או את כל הנשמות הלא גשמיות האחרות אלא רק לאחר שמון פירש באוזנינו את הרעשים האקראיים שבקעו מן המכשיר. מון הסביר לי שאת המכשיר בנה אדם ששמו פרנק סמפטיון מקולורדו. "קופסת פרנק", לדברי ממציאה, "מכילה מחולל מתח אקראי, המשמש לכוונון מהיר של מקלט AM. אות השמע מן המקלט ('השמע הגולמי') מוגבר ומוכנס לתא תהודה, שבו רוחות המתים יכולות לשנות אותו כדי ליצור את קולן".
מתברר שהדבר קשה לרוחות, ולכן מון נעזר ב"טיילור", שהוא "טכנאי" מעולם המתים, שאותו מזַמן טיילור כדי לכוון את הרוחות הגחמניות אל טווח הקליטה של המתקן. התוצאה דמתה לבליל הקולות ושברי המילים ששומעים כשמסובבים במהירות את כפתור הרדיו.
"האם המתים מצויים בקופסה הקטנה הזאת?" שאלתי את מון. "אינני יודע היכן מצויים המתים. קרוב לוודאי שבממד אחר", הוא שיער. "טוב, אבל מכיוון שאנו יודעים כמה קל למוחותינו למצוא תבניות בעלות משמעות מתוך רעש חסר משמעות", השבתי לו, "איך אתה מבדיל בין מילים אמיתיות של אדם מת ובין רעשים אקראיים שרק נשמעים כמו מילים?"
מון הסכים לדברי, "עליך להיות זהיר מאוד. אנו מקליטים את הפגישות ומוודאים שאנשים שמעו את אותו הדבר בעקביות". התעקשתי: "עקביות? עד כמה? 95%? 51%?" "הרבה", השיב מון. כאן הפסקנו את השאלות והתשובות מפני שהמושב הבא היה אמור להתחיל ולא רציתי להחמיץ את ההרצאה "מכניקה קוונטית: האם היא מוכיחה את קיום העל-טבעיות?" שנשא מעלה-השערות על-טבעיות אחר בעל השם הייחודי קונסטנטינוס.
מדרגות לגן עדן (או לגיהינום)
באותו ערב, בהרצאת המליאה שנשאתי, הסברתי כיצד הכנה מוקדמת של המוח לראות או לשמוע משהו מגבירה את הסיכוי שהתפיסה תיכנע למידע המוקדם. השמעתי להם הקלטה לאחור של קטע מן השיר "מדרגות לגן עדן" של לד זפלין, שבה אפשר לשמוע מדי פעם את המילה "שטן", ואז השמעתי אותה שוב לאחר שהכנתי מראש את מוחם של המאזינים באמצעות הקרנה על המסך של המילים לכאורה.
ההרצאה של מייקל שרמר
המידע השמיעתי התבהר באמצעות הרמזים החזותיים (כשהמשפט המצחיק ביותר היה "היה שם מחסן כלים קטן שבו הוא גרם לנו לסבול, השטן העצוב" - תוכלו לצפות בהרצאה באמצעות הקישור למטה). השמעתי להם גם כמה אשליות שמע שיצרה הפסיכולוגית דיאנה דויטש מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, שבהן השמעה חוזרת בלולאה של מילה בעלת שתי הברות מעוררת מילים וביטויים שונים בדעתם של אנשים שונים.אלו הן דוגמאות ל"תבניתניות", הנטייה למצוא תבניות בעלות משמעות בתוך רעש חסר משמעות. למחרת העמדתי את הדבר למבחן כשהעניק לי מון הדגמה אישית. כשהטלפון למתים מטרטר לו, ניסיתי לתקשר עם אבי ואמי המנוחים באמצעות "אימות" ההתקשרות: שם, סיבת המוות... משהו. ניסיתי לשדל ולפתות אותם. לא כלום.
מון ביקש את התערבותו של טיילור. לא כלום. מון אמר שהוא שמע משהו, אבל כשלחצתי עליו הוא לא העלה דבר. השעיתי ברצון את ספקנותי בתקווה לשוחח עם הורי, שאליהם אני מתגעגע מאוד. לא כלום. חיפשתי תבנית כלשהי. לא כלום. אני חושש שזאת היא ההערכה שאני רוכש אל העל-טבעי. לא כלום.
מייקל שרמר הוא המו"ל של כתב עת skeptic ומחבר הספר "מדוע אנשים מאמינים בדברים משונים". הכתבה התפרסמה בגיליון מרס של "סיינטיפיק אמריקן "
לפנייה לכתב/ת 
