פרס, שמור על דיסטנס
מי שמחסל את המרחק הרצוי בין בית הנשיא לעם ומטיל עליו הנחיית סדרת טלוויזיה, עלול לגרום לזילות מוסד הנשיאות
התייחסות עניינית למשדר הראשון בסדרת הטלוויזיה "סיעור מוחות", היא בעייתית ולו בשל חשש מפגיעה במוסד הנשיאות ובכבוד הנשיא. זוהי בדיוק הסיבה בגללה יש לגנוז לאלתר את הסדרה ולא לשדר את הפרקים הנוספים, אם כאלה כבר הוקלטו או שהם מתוכננים להפקה.
במידה רבה, מדובר בסוגה חדשה, מעין וריאציה של "האח הגדול". השם "סיעור מוחות" עלול להטעות במשהו. לכאורה לפנינו עוד תוכנית אירוח של "ראשים מדברים" בהנחייתו של כבוד נשיא המדינה, מר שמעון פרס. אך למעשה, מוזמנים ששה אזרחים, מעין "הפנים היפות" אך הלא מייצגות לבית הנשיא, בו הם מתבקשים להתייחס לנושא מסוים. השיחה הראשונה הוקדשה ליחסים בין יהודים וערבים בישראל. אם מפאת כבוד המשכן ואם מפאת כבוד המארח, ששת האורחים נדחקו בעל כורחם למעין סדרת מונולוגים שהדיפו ניחוח של רצייה חברתית: כל אחד מהדוברים השמיע באוזני הנשיא מה שציפה לשמוע.
ואכן, לא קשה לגלות את השורשים הרעיוניים של הסדרה. יש גם להניח שרק כוונות טובות הנחו את הוגיה. סדרת טלוויזיה בהנחיית הנשיא עשויה לקרב את הציבור למשכן נשיאי ישראל ולאזן את השלילה הרווחת בתקשורת ולאפשר הצגה חלופית של ההיבטים החיוביים בחברה הישראלית – של הישגים מדעיים וחברתיים. הסדרה גם עשויה לחדש את המסורת של המורה הדגול, דוד בן גוריון, אשר הנהיג חוג לתנ"ך בבית ראש הממשלה מתוך מגמה מוצהרת להעלות את מודעות הציבור הכללי לשורשים ההיסטוריים של התחייה הציונית.
שני תלמידיו של בן גוריון, יצחק נבון ושמעון פרס, היטיבו להפנים את היעד המרכזי של לחנך את העם באמצעי התקשורת המתאימים לאותה עת. כך, יצחק נבון בחר הטיף בשנות ה-80 להטיף לדו-קיום בין שני העמים, ובדרך כלל הדברים מכוונים למיעוט הערבי באמצעות הרדיו, בעוד שבמחזות הווי מזרחי נוסח "הבוסתן הספרדי" ניסה לרכך את עוקצו של הפער העדתי.
על כן, מתוך כבוד למסורת החינוכית של בן גוריון ולשימושים במדיה של יצחק נבון, היה רק צפוי שגם שמעון פרס ילך באותה דרך ויפתח את משכן נשיאי ישראל בפני המדיום המוביל כיום בצריבת תודעת הציבור, הלא הן מצלמות הטלוויזיה. אלא שמכאן התסריט כנראה השתבש מעט ולא לטובה. מאז ימי בן גוריון השתנו כללי המשחק ופני התקשורת. הציבור כיום הרבה יותר מיודע, ציני ומתוחכם ממה שהיה בעשוריה הראשונים של המדינה, וגם יותר ביקורתי למסרים המופנים מלמעלה.
חשיפה תקשורתית מוגזמת עלולה להסב נזקים בלתי צפויים למה שמומחים מכנים דה-מיסטיפיקציה. כל מוסד וכל תפקיד עטוף במעין הילה ומיסתורין, אשר משתמרים דווקא בזכות הכיסוי והמרחק הנכון מן הציבור. החשיפה התקשורתית עלולה להסיר את הכיסוי ולפוגג את ההילה של המוסד.
למה הדבר דומה? להר גבוה והדור מרחוק אשר הולך ומתגמד ככל שמתקרבים אליו. כארגונים רבים אחרים, גם מוסד הנשיאות זכאי לדיסטנס, למרחק מדוד מן הציבור. טקסי פתיחת שער המשכן לציבור הרחב בחגי ישראל משרתים את המדיניות של תקשורת מדודה עם העם. לחילופין, כל מי שמחסל את המרחק הרצוי ומטיל על נשיא המדינה תפקיד של מנחה בסדרת טלוויזיה, עלול לגרום לזילותו של מוסד הנשיאות.
פרופ' דן כספי הוא ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון
