זוכרים בשחור

נאווה וייס, חרדית ירושלמית, לא חלמה שעבודתה כמדריכת קבוצות 'ביד ושם' תהפוך אותה ביום מן הימים לגשר הצר בין הציבור החרדי ל"שואה הממלכתית". אך מה שהחל כהוראה מן השורה במוזיאון לפני כ-10 שנים, התפתח "לסולחה" בין המגזר 'ליד ושם' ולמדור חרדי שלם במוסד, בראשו עומדת כיום נאווה. מעין 'צו פיוס' מרגש במיוחד.

איך התחילו הגישושים הראשונים בין "יד ושם" לעולם החרדי?

"כבר בתחילת עבודתי נתקלנו בטלפונים מנומסים ממוסדות חרדיים. תוך כדי השיחה עלתה באופן כזה או אחר השאלה אם יש אפשרות לקבל מדריך או מדריכה 'דתיים' לסיור במקום. על מדריכה חרדית, עוד לא חלמו אז".

אולי לא "פוליטיקלי קורקט" להעלות את זה, אבל הציבור החרדי 'ויד ושם' לא ממש הלכו "יד ביד" לאורך השנים

"הרושם בציבור החרדי היה ש'יד ושם', בשנותיו הראשונות, הוא מקום אנטי דתי. זה לא סוד שגם יום השואה עצמו נקבע בניגוד לבקשתם של האוכלוסייה הדתית והחרדית בארץ, מאחר שמדובר בחודש ניסן בו לא מתענים ולא אומרים קינות. זה בהחלט מקשה על חלק גדול מאזרחים שומרי מצוות לקחת חלק משמעותי יותר ביום השואה הלאומי.

מבקרים ביד-ושם (צילום: אי.פי)

"גם החיבור בין השואה לגבורה, היה משהו שצרם לציבור החרדי. לא שחלילה יש זלזול בהתנגדות שגילו לוחמי הגטאות, אבל בסופו של דבר, השואה היא אירוע בו נספו שישה מליון איש, שרובם ככולם לא היו חלק מהמרד. ומצד שני הייתה 'התנגדות רוחנית', דתית ולא דתית, שלא היה לה מקום באותו אתוס הגבורה. כמו גם העובדה שכמעט כל העדים במשפט איכמן נשאלו 'למה לא התנגדת?'. היום אף אחד לא היה שואל את זה. התחושה בעבר היתה שהדברים קצת לוחמניים, קצת יצאו מפרופורציות, כמו שאמרה ניצולת שואה רות בונדי: 'היינו מדינה ילד ועכשיו אנחנו מדינה מבוגר'. החברה הישראלית השתנתה וזה מאפשר לציבור החרדי לקחת יותר חלק בזיכרון השואה הישראלי".

השואה והאמונה

סוגיית האמונה תמיד הייתה נושא דיון בעייתי בהקשר של שואה ואנשים מאמינים, היום הדברים השתנו?

"אנחנו ממעטים לגעת בעניין. הפוקוס אצלנו הוא על החיים עצמם. הניצולים היו עסוקים בהישרדות לא היה להם זמן לפתח דיונים תיאולוגים על מה שעובר עליהם תוך כדי המלחמה. מצד שני שאילת שאלות, כעס ותהיה לא נחשבים לסימן של חוסר אמונה. כמו שאמר אחד הניצולים ששימש כמורה בבית הספר בגטו: 'העובדה שאתה מעלה שאלות אומרת שיש משהו בצד השני שאמור לתת תשובות.

"בגדול, המחקרים מצביעים על כך שלא היה שינוי משמעותי באמונה בעקבות השואה. היו כאלה שעזבו את הדת והיו גם שחזרו בתשובה. אך הרוב נשארו כמו שהיו קודם למלחמה".

ואיך מעלים את הנושא בפני התלמידים החרדים?

"הצוות שלנו לא נוגע ב'שאלות הגדולות' כחלק מהמדיניות. אנחנו משאירים לכל מוסד חינוכי לקבוע בעצמו מה להעביר לתלמידים לפי השקפתו. בציבור החרדי קיימות מספר תפיסות בנוגע ל'למה זה קרה?'. מחד, יש את התפיסה של האדמו"ר מסלונים, המכונה 'וידום אהרון' - התגובה של אהרון הכהן על מות בניו, האומרת שלא יודעים למה זה קרה ולא מהרהרים ושואלים שאלות אחר החלטות שמיים. מאידך גיסא, יש את התפיסה הגורסת שמדובר בעונש על כל מיני דברים,  בעיקר על רקע עזיבת הדת. בתקופה ההיא, בין שתי מלחמות עולם, היה גל גדול של חילון בעם ישראל. אלה שאוחזים בשיטה הזו גם מסבירים למה זה דווקא התחיל בגרמניה, בכך ששם למעשה החלה 'תנועת ההשכלה' את דרכה".

סיום קורס ללימוד השואה למנהלי תלמודי תורה בשיתוף 'יד ושם'. באדיבות עיריית בית"ר עילית

הציבור החרדי ככלל לא מאמין בעמידה בצפירה או באנדרטאות, איך בכל זאת מנציחים שם את אלה שהיו ואינם?

"קודם כל באמצעות הילדים שנקראים בשמות הנספים. גם בטקס יום השואה מקריאים שמות, כי השם הופך את האסון הכולל הזה, לטרגדיה האישית של כל נספה. בדרך כלל לא מקובל לתת שמות של אנשים שנפטרו בגיל צעיר אבל פה יש את היוצא מן הכלל".

"גם מוסדות התורה והישיבות הם למעשה גל-עד לאותם מקומות שהיו לפני החורבן. ישיבות כמו מיר, סוחוצ'וב, גור, בעלז כולם היו מקומות של חיים יהודים שוקקים, הם הזיכרון והשימור החרדי של מה שהיה. בישיבת פוניבז' בבני ברק לדוגמה, הרב כהנמן ז"ל הקים אולם גדול שנקרא 'אוהל קדושים' לזכר אותם קהילות שחרבו באירופה וקבע בו את הפסוק מספר עובדיה 'ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש".

מתי מלמדים את השואה בבתי הספר החרדים?, שם הרי אין טקסים, בטח שלא ביום השואה הלאומי

"קודם כל יש את התאריכים 'הקלאסיים' שבהם חרדים זוכרים את השואה. עשרה בטבת- יום הקדיש הכללי ותשעה באב. שם גם חוברו קינות מיוחדות לזכירת השואה. אך השואה וזה גם מה שאנחנו מכוונים אליו את המשתלמים, לא מוגבלת להיסטוריה או לתאריך. יכולה לבוא מנהלת ב'בית יעקב' ולהחליט בחודש חשוון, חודש נטול חגים, להקדיש שבוע שלם לעיסוק בית ספרי בנושא השואה".

"לצערי, יש סטיגמה לא נכונה על כך שבבתי הספר החרדים לא עוסקים בזיכרון, או נוגעים בו פחות. גם בבתי הספר הממלכתיים מלבד 'שעות שואה' לקראת הבגרות אין למידה של הנושא כחלק מתוכנית הלימודים. מצד שני הבנות שלי שלמדו 'בבית יעקב', כל סוף שנה, מסיבת בת מצווה, תמיד הייתה הצגה או הקראה שקשורה לנושא השואה. רק לאחרונה, בפסח, מתוך הסרטים והצגות שרצו בציבור החרדי 90% מהם היו בנושא השואה".

איך הצלחתם להביא מלמדים מה'חיידרים' הידועים "כסגורים" ושמרנים להשתלם בנושא השואה 'ביד ושם'?

"מאוד בהדרגה.

אומנם 'ביד ושם' אני 'החרדית', אבל עבור הציבור החרדי אני מייצגת את 'הממסד' עם כל הביקורת שעדיין קיימת כלפיו. תלמודי התורה נכנסו לנושא רק בשלוש השנים האחרונות, אחרי הבנות. אך עם צימאון גדול ורצון להשתתף וללמוד.

"בפיילוט שעשינו בביתר עילית ישבנו עם מלמדים ממספר חיידרים בעיר וממש כתבנו איתם מערכי שיעור במיוחד בשבילם. בכיתה ד' לדוגמה, באחד מתלמודי התורה החסידיים בעיר, יצרנו הזדהות מאוד חזקה באמצעות סיפורים על ילדים בגילאים דומים בתקופה שלפני השואה. על המשחקים שלהם, על בית הכנסת, הרבנים, על המלמד בחיידר אם היה קפדן או לא, כל אותם נושאים משותפים ביניהם לבין אותו דור של ילדים. כפעילות סיכום ביקשנו מהם לכתוב מכתב אישי לאותם ילדים ובטקס הסיום של הפרויקט נתנו למנכ"ל 'יד ושם' נתן איתן לקרוא את המכתבים שכתבו הילדים. הדמעות שהיו לו בעיניים אומרות מבחינתי את הכול".