NFL: אוברדראפט בלי משיכת יתר

יש משהו עקום בהיגיון של הדראפט. הרי כולם רוצים להיות ראשונים. כך קובעים לפחות החוקים הלא כתובים של התחרות. מקום ראשון - משאת נפשו של כל ספורטאי, מאמן, קבוצה, או ספונסר. ולמרות זאת, הדטרויט ליונס לא ממש מרוצים. הם אמנם יבחרו ראשונים בדראפט ה-NFL, אבל העול שבא עם הבחירה הזאת... אוי, איזה עול.

מה זיכה את הליונס בבחירה הראשונה? התבוסתנות, הייאוש ולא פעם הזלזול. וכאן אפשר לזהות את הכשל הלוגי המהותי באותו היגיון. הבחירה הראשונה היא מדליית זהב לכישלון, לבינוניות. הרי סדר הבחירה מעוצב ביחס הפוך להצלחת הקבוצות במהלך העונה. הגרועות ביותר בוחרות ראשונות את המיטב שיש לליגת המכללות להציע, הטובות ביותר ממתינות לשאריות.

ההיגיון של הדראפט אולי עקום מבחינה לוגית, חורג מעקרונות התחרות. אבל עזבו פילוסופיה. בפרקטיקה, קשה לראות את ליגת ה-NFL משגשגת כל כך בלעדיו. שומרת על רמת תחרותיות גבוהה כל כך, על פיזור משאבי אנוש באופן שיוויוני. הדראפט ותקרת השכר - אלו המנגנונים שיכולים להפוך אפילו את הליונס, מהקבוצה הגרועה בתולדות הליגה (היחידה אי פעם שהשלימה עונה בת 16 משחקים ללא אף ניצחון אחד) לקבוצת פלייאוף בעונה הבאה.

המטרה: מהפך

והליונס, הם זקוקים לפלייאוף כמו אוויר לנשימה. ממש כמו שהבוס וויליאם פורד ואימפריית המכוניות שלו צריכים סיוע ממשלתי מאובמה, על רקע תקדים ג'נרל-מוטורס הגוססת. למעשה, GM היא כבר היסטוריה בדטרויט, וכך גם ה-GM לשעבר של הליונס, מאט מילן. הינה לכם מקרה של הפסקת עבודה שדווקא זוכה לתמיכת האיגודים המקצועיים והמובטלים המקומיים. רבים מהם אוהדי קבוצת הפוטבול מ'מוטאון'. כאילו שחסרים להם כאבי לב.

המנכ"ל לשעבר מילן (משמאל) עם סטיב מריוצ'י. שורה של כשלונות (AP) 

מילן המושמץ והשנוי במחלוקת הוא כאמור כבר היסטוריה, אבל אחרי שמונה שנים של כשלים, שגיאות ושיקולי דעת מוטעים, על יורשו מרטין מאיו לשנות את ההווה הקודר כל כך ובעזרת המאמן החדש ג'ים שוורץ לדאוג לעתיד. אם אפשר טוב יותר. לכאורה, הבחירה הראשונה בדראפט אמורה להיות מקום טוב להתחיל בו.

במורד הגרון, מתחלקת מועקה

אז למה הם כל כך לא מרוצים? הליונס זקוקים לפלייאוף כמו אוויר לנשימה, אבל הבחירה הראשונה תקועה להם כמו עצם בגרון. עצם שתעלה למשפחת פורד בין 35 ל-42 מיליון דולר לפחות. אם זה היה תלוי בהם, היו מחליפים את הבחירה עם קבוצה אחרת בתמורה לבחירות נמוכות יותר. הבעיה היא, שאף אחת לא מעוניינת בטרייד שכזה.

ביל פורד, בנו של הבעלים. גם הוא ישלם (AFP)

יש משהו עקום בהיגיון של הדראפט ופה אנחנו כבר לא מדברים פילוסופיה. אנחנו מדברים כסף, המון כסף. כל כך הרבה כסף. עד כדי כך שפשוט לא שווה לליונס, או לכל קבוצה אחרת בליגה, לבחור ראשונה. לא שיש להן ברירה. פעם לפתוח את הדראפט היה פריבילגיה, בשנים האחרונות מדובר במילכוד. מחירה הכלכלי הכבד של הבחירה בשחקן איכות מעפיל על הפוטנציאל שבהבטחה המקצועית שהוא מביא עימו.

והשנה יש המון ספקות לגבי איכות המועמדים המובילים - מאת'יו סטאפורד, ג'ייסון סמית', אארון קורי, מארק סאנצ'ז, או כל שם אחר שאתם מכירים או לא מכירים. וגם לו היה מדובר בדראפט מוערך במיוחד, הסטטיסטיקה מורה על 50 אחוזי הצלחה. בסופו של דבר, הדראפט הוא הימור ולכן כולם מתייחסים אליו כמשחק פוקר.

סכום ההימור הוא עצום ובלתי פרופורציונלי לסיכון. והוא עולה וגואה משנה לשנה. מה שמכריע זה המיקום בסדר הבחירה. והוא נסמך על היכולת שהציג שחקן זה או אחר במכללות. סחורה לא מוכחת. ועדיין פורד יידרש לשלם יותר מאשר על כל שחקן ותיק בסגל שלו. לא שיש הרבה טובים כאלה, ובכל זאת... לפחות הם עשו משהו בליגה התובענית הזו. מה שאי אפשר לומר על אף אחד מהשחקנים שייבחרו ביומיים של הדראפט.  

סטאפורד. מרבה ????, מרבה $$$$ (AFP) 

מאת'יומטיקה פשוטה

רוב רובן של התחזיות האחרונות מצביעות על סטאפורד, הקווטרבק מאוניברסיטת ג'ורג'יה, כשחקן ששמו ייקרא ראשון על ידי הקומישינר רוג'ר גודל בדקות הראשונות של האירוע ב'רדיו סיטי מיוזיק הול'. מדובר בכשרון מבטיח, אבל כמו כל שחקן בלתי מנוסה הוא מביא עימו מלא סימני שאלה.  

סקאוטים עקבו אחריו במגרשים, ייתכן שגם בלשים פרטיים מחוץ להם. הוא ערך מבחנים אישיים, ראיונות ובדיקות רפואיות מקיפות. אסור שתישאר אבן בלתי הפוכה. במפגש עם פסיכולוג מטעם סן פרנסיסקו פורטי-ניינרס הוא אף נשאל על התמודדותו עם גירושי הוריו כנער מתבגר. "תהיתי כמה כסף עליי לשם בעבור הטיפול?", התלוצץ סטאפורד בן ה-21. בכל מקרה, כל סכום קטן עליו היום. שום דבר שעלה על ספת הפסיכולות לא ימנע ממנו להרוויח מיליוני דולרים. גם ה-????, שעלו על ספת הפסיכולוג, לא ימנעו ממנו להרוויח מיליוני $$$$. הסוכנים שלו ידאגו לכך. טוב, או לא טוב. הוא נבחר ראשון.

ג'ואי הרינגטון (משמאל). עוד נסיון כושל בדטרויט (AP)

אז אם לא בטוח שסטאפורד הוא האיש שייחלץ את הליונס מגוב האריות, אבל בטוח שיעלה המון כסף, למה בעצם לבחור בו? פשוט כי מישהו צריך להיבחר ראשון או שני, שלישי. זה לא שיש שחקנים הרבה יותר טובים ממנו. אם נכפה עלייך להשקיע כל כך הרבה כסף, מן הראוי שתשקיע אותו בעמדה החשובה והמשפיעה ביותר בפוטבול - הקווטרבק. עליו קמים ונופלים מאמנים, מנכ"לים וקבוצות שלמות.

רולטה אמריקנית

כבר שנים שהליונס מנסים למצוא פתרונות בעמדת הקווטרבק. מילן למשל בחר שלישי בדראפט 2002 ב"פסנתרן" ג'ואי הרינגטון. ארבע שנים לאחר מכן עזב כ'פלופ'. דייויד קאר, שנבחר שני מקומות לפניו על ידי יוסטון טקסאנס, לא הצליח יותר. ככה זה, על כל פייטון מאנינג (ראשון בדראפט 1999), יש ראיין ליף (בדיחת דראפט מיתולוגית) או לחילופין מציאות כמו טום בריידי, שנבחר בסיבוב השישי ב-2000.

* = במיליוני דולרים 

כך היה מאז ומתמיד, אולם בבורסת השמות של השנים האחרונות, הסכומים יצאו מכל פרופורציה וכתוצאה מכך גם המחיר על הימורים כושלים. אלכס סמית' נבחר ראשון ב-2005 להמשיך את השושלת של ג'ו מונטנה וסטיב יאנג ב'פריסקו'. היום הוא מחכה להזדמנות כמחליף שלישי. ב-2007 אוקלנד הלכה על ג'אמרקוס ראסל, שנאות לחתום על חוזה רק אחרי חמישה חודשי חרם. זה עוד גורם שיש להתחשב בו, עד כמה השחקן שלך בר החתמה. חוזה מופרע של 68 מיליון דולר לשש שנים הפכו את ראסל לכזה.