הורים, למה אתם מפחדים לחשוב יצירתי?
נכון, סדר ושגרה נותנים לנו תחושת שליטה - שהיא דבר מבורך ומבוקש מאוד באי-הסדר המוטרף של ההורות. ולמרות זאת, מזכיר לנו הפסיכולוג גיל ונטורה, לפעמים התשובות לא נמצאות דווקא בשגרה המקובעת - אלא בצדדים
לא מסכים ולא מסכים. יצירתיות אינה סיעור מוחות (טכניקה איומה ובלתי יעילה בפני עצמה), בליל קשקושים אקראי, או שפע גאדג'טים חסרי תועלת. יצירתיות היא היכולת לעשות שימוש חדש בחומרי מציאות מוכרים, שימוש שבסופו של תהליך אמור להוביל לתועלת פרקטית.
ובדיוק כמו השליטה ברזי האינטרנט או בחישובים מתמטיים, מדובר ביכולת-על שרלוונטית לכל תחומי החיים, ניתנת להפעלה על כל אתגר – קטן כגדול – ואי לכך מהווה נשק הישרדות חיוני בעולם המודרני ורב התהפוכות הזה.
וכשאני מגדיר יצירתיות כך, כמשהו שצריך אשכרה ללמוד אותו, ואפילו, רחמנא ליצלן, יש לתרגל אותו כתרגל היאפי את שריריו הרופסים במכון הכושר, אזי לא מעט הורים, מוסדות חינוכיים וסתם ברנשים יגיבו ב"עזוב אותך מהשטויות הללו, אנחנו מתעסקים כאן במשהו רציני (כסף, משפחה, זוגיות, עבודה), אין לנו זמן למשחקים".
מאחורי האמירות המבטלות הללו ניצבים, על פי נסיוני הדל והבנתי הרעועה, שני פחדים סמויים ועוצמתיים, שעשויים להסביר מדוע, חרף מגיפת הקואצ'ינג השוטפת אותנו באוקיינוס של קלישאות, כל כך קשה לנו לעשות שינוי.
א. הפחד מפני הלא-נודע
אב יקר, האם תוכל ברצינות לשקול להעניק לילדך 15 דקות ביום שבהם יוּתר לו לבלגן וללכלך את סביבת המחיה שלכם כמיטב יכולתו? אמא טובה, האם תסכימי לעמוד בתחנת אוטובוס עם בתך הדובשנית, לעלות על האוטובוס הראשון שמגיע, לרדת אחרי חמש תחנות (בדיוק!) ולחשוב על משהו כייפי לעשות ביחד במקום שירדתם?
אתם נדים לי בחמלה בראשכם? סבורים שהרגע הרוויח בי"ח אברבנאל עוד קליינט? הכל עובר עליכם ובאסה בידכם. מן הידועות הוא שהחיה האנושית מכורה לסדר ושגרה. נחקר ונמצא שהחיה האנושית מתפקדת איום ונורא בתנאי אי-ודאות. אזורים עמומים בעולמנו לוקחים לנו את אחד התותחים הגדולים ביותר ששומרים על שפיותינו בעולם כאוטי – תחושת השליטה.
אבל שליטה, ידידים יקרים, היא מושג גמיש. גם המציאות המשתנה ללא הרף מתחת לאפכם היא מושג גמיש. חישבו עליה כעל חבל שבעיתות מצוקה וחירום אתה מותח אותו עד דק, אך לעיתים אתה מרפה אותו מיוזמתך, על מנת להעלות רעיונות חדשים ופורצי דרך בחכתך (זה גם משתלם לאללה מבחינה כלכלית, אבל על כך בטור אחר).
ב. הפחד מכישלון
זהו, ללא ספק, המנצח בנוק-אאוט בתחרות "הפחדים האנושיים הפופולאריים במילניום השני". אנחנו רוצים להצליח במעשה ידינו, בעמל כפינו, בגידול צאצאינו. אין טבעי מזה. השאלה האמיתית שמוסווית מאחורי התשוקה הנורמלית להצליח היא "עד כמה אתה, כהורה וכאדם, מוכן להעמיד את עצמך במצבים שעשויים להוביל לכישלון, על מנת לסלול את הדרך להצלחות משמעותיות" (במקום להסתפק בהצלחות אינסטנט מסוג "תודה-לאל-הנה-עוד-יום-שבו-הילדים-לא-חירבו-את-הבית").
וכאן כולנו קורבנות של חשיבת פתרון הבעיות המערבית. חינכו אותנו עוד מבית הספר לחשוב קדימה, צעד-צעד, באופן ליניארי, עד ההגעה לפתרון הנכון. אילפו אותנו לא לשקוע בהרהורים על דא ועל הא באמצע שיעור. תכנתו אותנו לא להעלות נושאים לא-קשורים בשיחה או בישיבת הנהלה כי "זה מסיט אותנו מהנושא שלשמו התכנסנו".
וזה דפוק באופן קטטוני. המוח שלנו חושב הצידה, ימינה, שמאלה, קדימה ואחורה. הוא מדלג בין אסוציאציות ושומר על קשר רופף בין הנושאים. אנחנו, ברדידותנו, מתייחסים לכך כאל מגבלה ולא כאל יהלום.
תנו צ'אנס ליצירתיות
אמא, חשבי על עשרה דברים לעשות עם ילדתך בחמש הדקות שלפני האמבטיה. אבא'לה – העלה בראשך לפחות עשרה משחקים שתוכל להמציא עם עוללך תוך שימוש בבקבוק מים ריק, דפי נייר, קופסת שימורים וחוט דיג. אמת, יתכן שהמאמץ לא יצליח. אף אחד לא מבטיח לאף אחד שההברקה תצוץ, אבל כמו שאמר לי שמעון וקסמן בכיתה ה', "אם לא תחפש, איך תמצא?"
אנחנו כופים לעיתים על המציאות סדר שלא היה קיים בה מלכתחילה. יש פעמים שזה עובד לטובתנו. יש פעמים שלא. יתרה מכך, החיים אינה שרשרת הדוקה של בעיה-פתרון-בעיה-פתרון, אלא קובייה הונגרית אינסופית, מבולגנת, רבת מימדים ומרתקת. לקוביה הזאת רבותי, יש לכל היותר כללי הפעלה גמישים ונכונים חלקית, ולאו דווקא חוקים נוקשים וחצובים בסלע של עשה ואל תעשה.
אז לטובת הילדים, לטובת חשבון הבנק, ובעיקר לטובת חדוות היצירה – תנו ליצירתיות צ'אנס אמיתי. אני אישית מבטיח שכבר מתחמם לו בקנה טור שזועק למערכת החינוך להכניס את החשיבה היצירתית לתוכנית הלימודים.
נ.ב – תודה למרים ויובל גלבוע מגן תות בבית נחמיה, ולכל ההורים המקסימים, על הויכוח שנתן לי השראה לטור הזה.
גיל ונטורה הוא אבא לשניים, פסיכולוג, מעביר קורסים והרצאות בנושאי הורות ובנושא החשיבה היצירתית, יועץ קריירה ומאמן חשיבה, מרצה לפסיכולוגיה התפתחותית ואחראי ארצי על קורס אינטליגנציה אנושית באוניברסיטה הפתוחה.
