אובמה צלח את המבחן הראשון, אך רבים עוד לפניו
במאה ימים אי אפשר להבריא את כלכלתה החולה של ארה"ב, לסיים את המלחמה בעיראק, או לעשות שלום בין ישראל והפלסטינים - אך למרות זאת אפשר לומר שהנשיא האמריקני עמד בהם בכבוד. האתגרים האמיתיים עדיין לפניו
מאה ימים חלפו מאז אותם צהריים קפואים למרגלות בניין הקונגרס בוושינגטון, אז הושבע ברק אובמה לנשיא השחור הראשון של ארצות הברית. אובמה הגיע לבית הלבן רכוב על רוח השינוי ונהנה מרוח גבית שסיפקה לו ההתלהבות מבחירתו בארה"ב ובעולם - וגם היום (ד') הוא עדיין מצליח לשמר את ירח הדבש שלו עם הציבור ועם התקשורת האמריקנית.
על פי סקרים שפורסמו בסוף השבוע האחרון, שני שלישים מהאמריקנים שבעי רצון מתפקודו של נשיאם, גם אם רבים מהם לא אוהבים את כל ההחלטות שקיבל. באשר לתקשורת, למעט כתבות ביקורתיות שמפרסמים בעלי הטורים מהצד הימני של המפה הפוליטית, הוא זוכה על פי רוב לסיקור חיובי ומפרגן.
ברק אובמה החליק כמו שחקן מיומן לתפקיד נשיא ארצות הברית. הוא נשיאותי, שומר על קור רוח מדהים, ומצליח להפגין חוש הומור למרות המציאות החמורה שקיבל בירושה. ניכר עליו שהוא אוהב את התפקיד, על כל מה שכרוך בו: נהנה מהכוח ומהכיבודים, מבין את האתגרים על בוריים ומודע להיסטוריה שהוא עושה בהיותו הנשיא השחור הראשון של ארה"ב. הוא גם אינו מתרגז בקלות, ולא נתפס בעדשות המצלמה כשהוא נראה חושש או מתוח. גם ברגעים הקשים ביותר, הוא נותן לציבור האמריקני תחושה שהוא יודע מה שהוא עושה.
אבל לא כולם מרוצים. מגישי תוכניות הבידור הליליות, למשל, סובלים ממחסור חמור בחומרים מאז 20 בינואר. אולי כדי לפצות על העניין, התארח אובמה בתוכניתו של ג'יי לנו ברשת NBC – והפך לנשיא המכהן הראשון המתארח בתוכנית בידור לילית – אבל גם הצעד הזה לא הצליח להרגיז את מתחרהו של לנו, דיוויד לטרמן מ-CBS, המסרב לרדת על אובמה ומוסיף לטעון מדי ערב שהנשיא הקודם ג'ורג' בוש נכנס לשנה התשיעית של "אי-נשיאותו".
אובמה מרבה להופיע בציבור, לפעמים תוך חשיפת יתר, אך הוא מופיע טוב יותר מכל מנהיג אחר בעידן החדש, תוך שהוא מפעיל את הקסם האישי שלו במנות גדושות. בחושיו הפוליטיים הוא מרגיש שזהו האמצעי שלו לשמור על קשר ישיר עם הציבור האמריקני, בשעה שהשירות החשאי מבודד אותו מהציבור מטעמי ביטחון בתוך בועת הבית הלבן. אם כי לפחות פעמיים הוא נאלץ להתנצל על בדיחות לא מוצלחות, בפני ננסי רייגן ומארגני אולימפיאדת הנכים.
החלטות קשות
זה לא רציני לבחון תוצאות אחרי מאה ימים בלבד בתפקיד, אבל כך בדיוק עושים היום כל עיתון ושבועון המכבדים את עצמם. במאה ימים אי אפשר להבריא את הכלכלה, וגם לא לסיים את המלחמה בעיראק, או לפתור את המציאות האיומה בפקיסטן ואפגניסטן, ועל אחת כמה וכמה לא לעשות שלום בין ישראל והפלסטינים.
אובמה קיבל בירושה כלכלה במצב הקשה ביותר מאז שנות השלושים של המאה שעברה והחל להיערך לטפל בה כבר ביום שלאחר שנבחר לנשיא. הוא קיבל החלטות כלכליות מהרגע שכף רגלו דרכה בבית הלבן באינטנסיביות שהתחייבה מהמציאות החמורה. למרות שהתנפל על הכלכלה, הוא לא הזניח את היתר. הוא מינה את הילרי קלינטון, יריבתו המושבעת מהבחירות המקדימות, למזכירת המדינה. יום לאחר השבעתה, הוא הגיע לבניין מחלקת המדינה כדי להציג שני שליחים מיוחדים, ג'ורג' מיטשל למזרח התיכון, וריצ'רד הולברוק לפקיסטן-אפגניסטן. בהמשך מינה את דניס רוס לאחראי על הטיפול בתיק האיראני. כל אחד מהשלושה הוא בעצמו אישיות בקליבר של מזכיר מדינה.
על פי רוב, מלאכת בחירת הצוות הבכיר שלו התבצעה בצורה חלקה, כולל ההחלטה להשאיר את שר ההגנה הרפובליקני רוברט גייטס בתפקידו למשך שנה אחת לפחות. גייטס עושה בעבור אובמה את העבודה השחורה, בחיתוך בבשר התקציבי "המקודש" של הפנטגון. גם מינויו של רם עמנואל עתיר הכישרון לעמוד בראש מטה הבית הלבן ולהיות המוציא לפועל של המדיניות מול הקונגרס היתה מוצלחת: עמנואל עבד בבית הלבן עם הנשיא לשעבר ביל קלינטון והיה בעצמו ציר בכיר ורב השפעה בבית הנבחרים.
הנשיא אובמה מקבל הרבה מאוד החלטות קשות, ובאופן טבעי, חלקן שנויות במחלוקת. כשהוא טועה, הוא לוקח אחריות על מעשיו. במלאכת הבחירה ביצע אובמה טעות אחת גדולה: תהליך בדיקת הרקע של המועמדים לתפקידי שרים התנהל לעתים בצורה רשלנית, והוליד כמה גילויים מביכים. בין אלה, פרשות אי-תשלום המסים של שר האוצר טים גייטנר ושל כמה אחרים שנאלצו להסיר את מועמדותם, ובראשם טום דאשל, שסומן לתפקיד שר הבריאות.
פתיחות בלי תמימות
הנשיא האמריקני הטרי חש שנגרם נזק עצום למעמדה של ארה"ב בעולם והוא עושה מאמץ אדיר כדי לשפר אותו - במסעותיו לאירופה, לטורקיה, ולפסגת מדינות אמריקה בקריביים. הוא פתוח ומוכן לדבר עם כולם, גם עם האויבים הגדולים, אבל הוא אינו תמים וגם לא "פראייר". הוא שלח שליחים לדמשק לבדוק אם כלו המים. השליחים חזרו, ובינתיים ארה"ב לא ממהרת לחבק את באשר אסד. השליח המיוחד ג'ורג' מיטשל יצא באמצע אפריל למסע באזור - אך לדמשק הוא לא הגיע. זהו מסר ברור לסורים שעליהם לעשות יותר מאשר להעניק קומץ ראיונות אופטימיים לתקשורת האמריקנית.
אובמה גם שיגר איתותים לטהרן, למרות שחלק מאנשיו - לרבות מזכירת המדינה קלינטון - אינם מאמינים שהצעד יישא פרי. במידה רבה, מכוונים האיתותים לרוסיה, סין ולשאר סרבניות הסנקציות, כדי לשכנען שארה"ב עשתה הכל אך בטהרן אין עם מי לדבר, וכי עתה הגיע זמנן של אלה לשתף פעולה עם וושינגטון בהטלת עיצומים כלכליים רציניים על הרפובליקה האיסלאמית.
רוצה לשפר את מעמדה של ארה"ב. אובמה עם ר"מ טורקיה (צילום: רויטרס)
אבל יש גם מי שמפרש את הפתיחות של אובמה כסימן לחולשה. נשיא צרפת ניקולא סרקוזי לא חסך ביקורת על תהליך קבלת ההחלטות שלו. מעניין מה חושב עליו עבדאללה מלך סעודיה, אחרי ההשתחוות המביכה בפניו בפסגת ה-20G בלונדון. דובר הבית הלבן הצטדק וטען שאובמה גבוה יותר ממלך סעודיה, ועל כן רק "התכופף" כדי ללחוץ את ידיו של יצואן הנפט מספר 1 לארה"ב, אך התקשורת תקפה אותו, ובצדק.
הבטחות קוימו, אך יש עוד דרך ארוכה
גם בחזית הביתית, נראה שהנשיא ברק אובמה עושה את מה שהוא חושב שנכון לעשות, ולא את מה שנחמד לעשות. הציבור מרגיש את זה, ומעניק לו נקודות זכות. ההחלטות שלו אמיצות, ונוגעות כמעט לכל היבט בחיים: כמה יעלה ביקור רופא, כמה תלמידים ילמדו בכיתת לימוד, ובאילו מכוניות ניסע בעתיד.
הוא מזרים למשק האמריקני טריליוני דולרים. יריביו מנסים להפחיד שהדורות הבאים יצטרכו לשלם את מחיר ההפקרות הזאת, אבל אובמה מאמין שזו הדרך היחידה לחלץ את אמריקה מהשפל הקשה ובתוך כך לעשות סדר חדש בתחומי התעסוקה, החינוך והבריאות, שיסייע לשיקום השכבות החלשות. ומה מצב הכלכלה בתום מאה הימים? סימנים קלים של התאוששות, אבל הדרך עוד ארוכה.
עם כניסתו לבית הלבן, מיהר אובמה לקיים את הבטחות הבחירות שלו: הוא הזדרז להוציא צו לסגירת מתקן המעצר במפרץ גואנטנמו, אבל רק תוך שנה. הוא הודיע על הכוונה להוציא את הכוחות האמריקנים מעיראק – אך הנסיגה לא תתרחש לפני 2011. כן נקט אובמה צעדים לחדש את המחקר בתאי-גזע עובריים, הזמין זוגות של הומואים ולסביות לבית הלבן כדי להפגין את תמיכתו בזכויותיהם, החל להזרים כסף למוסדות התומכים בהפלות, ועודד פיתוח של מכוניות המונעות באנרגיה חלופית ונקייה, במסגרת המאבק בהתחממות כדור הארץ. הוא גם הקל על נשים להגיש תביעה על אפליה על רקע מיני, הגדיל את כיסוי ביטוח הבריאות למיליוני ילדים, ושלח הביתה את הבוס הגדול של ענקית הרכב ג'נרל מוטורס, והקל את הסנקציות על קובה, בתקווה שהשכנה הקומוניסטית תגיב בצעד בונה אמון משלה.
עציר מגיע למחנה הכליאה בגואנטנמו. טיפול מעורר מחלוקת (צילום: AP)
למרות כל אלה, הטיפול של אובמה בפרשת העינויים בחקירת עצירי טרור מעורר מחלוקת. הצהרה פומבית על הפסקת העינויים היא חיובית – גם אם ראש ה-CIA הקודם מייקל היידן בטוח שטכניקות אלה סייעו ל-CIA לעצור רבים מבכירי ארגון הטרור אל-קאעידה. אך קשה לטעון שטוב לחשוף מסמכים סודיים שחושפים בפני האויב את טקטיקות החקירה בעיצומה של מלחמה.
לא צריך לחכות מאה ימים כדי להגיע למסקנה שאובמה אינו כוס הקפה של שמרנים חסרי-תקנה. אבל אם אתה אדם פתוח הצמא לקדמה, הרי שאביר חלומותיך הגיע לבית הלבן. הנשיא אובמה עמד בכבוד במאה הימים הראשונים לנשיאותו, לנוכח הררי הבעיות שהותיר אחריו קודמו ג'ורג' בוש. אבל המבחן האמיתי עדיין נמצא לפניו, בעיקר בשיקום המשק האמריקני, אך גם בהחלטות הקשות שיידרש לקבל במשברים הבינלאומיים שבדרך. מישהו אמר איראן?
לפנייה לכתב/ת 
