פרופ' רוביני: "ישראל ואני"
הכלכלן המשפיע ביותר בעולם היום, ומי שניבא את המשבר הגלובלי, כותב ל"כלכליסט" ומספר כיצד עוצבה דמותו בין גן הילדים בהרצליה להתאהבות הקיץ הראשונה שלו בקיבוץ
ישראל מילאה מאז ומעולם תפקיד מרכזי מאוד בחיי האישיים והאינטלקטואליים. ביליתי לראשונה שנתיים בישראל בין גיל שלוש לחמש, וזכרונותיי המוקדמים ביותר - ריחותיהם של הפרחים הפורחים בארץ יפהפייה זו - הם ממנה.
- בוודאות, הגרוע מכל עוד לפנינו"
היות שאומרים שכל מה שאדם יודע הוא למד עוד בגן הילדים, אני יכול לומר בגאווה שכל מה שאני יודע למדתי בארץ, בגן בהרצליה. גם לאחר שעברתי עם משפחתי להתגורר באיטליה, המשכתי לבוא לארץ לעתים קרובות, לחופשות, לביקורי משפחה וחברים, ומאוחר יותר גם למטרות לימודים ועבודה.
לאחר התיכון, 1976-1977, ביליתי שנה שלמה בישראל בלימודים באוניברסיטה העברית. זו היתה אחת השנים המיוחדות בחיי, שבה חוויתי בפעם הראשונה כמה מהחוויות המשמעותיות ביותר: את קורס הכלכלה הראשון שלי למדתי באותה שנה באוניברסיטה העברית, ואיתו התעורר בי הלהט לתחום שנהפך ברבות הזמן לעיסוקי המקצועי.
גם הפעם הראשונה - והיחידה - בחיי שבה עבדתי בעבודת כפיים (קטיף תפוחים, הנחת צינורות השקיה, נהיגה בטרקטורים ובניית צריפים) היתה בשני מחנות עבודה בשני קיבוצים, אחד בנגב ואחד בגליל, באותה שנה.
הפעם הראשונה שבה הייתי מעורב בפעילות פוליטית רצינית היתה בבחירות של 1977 בישראל, כאשר התגייסתי לסייע במערכת הבחירות לאחת ממפלגות השמאל - ומאחר שאלה היו בחירות המהפך, שבהן הדיח הליכוד את מפלגת העבודה מהשלטון לראשונה בתולדות המדינה, היתה זו גם תבוסתי הפוליטית הראשונה. וכן, גם הפעם הראשונה בחיי שבה התאהבתי במי שנהפכה לחברתי הראשונה היתה בישראל.
מאז אותה שנה ביקרתי בישראל עוד פעמים רבות. אחד מחבריי הטובים בניו יורק הוא שי בייטל, מנכ"ל תנועת "אור" בארצות הברית. בחוג חברינו נוהגים להשתעשע ברעיון שבייטל ייבחר יום אחד לראש ממשלת ישראל, ואני מתלוצץ עמו שאני מקווה להתמנות אז ליועצו הכלכלי הראשי.
תמיד תמכתי ברעיון שתי המדינות לשני עמים לפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני - עוד מהיום שבו התעמתתי עם מנחם בגין בעת ביקור שערך ב-1975 בבית הספר התיכון במילאנו שבו למדתי. לכן תנועה ליברלית כמו "אור", שמבקשת לפתח יישובים בתוך מדינת ישראל פרופר, במיוחד באזורים דלילי אוכלוסין כמו הנגב והגליל, ולא בשטחים, זוכה לתמיכתי הנחרצת.
החלום שלי לעשר השנים הקרובות הוא של ישראל דמוקרטית, משגשגת ומלוכדת עוד יותר, ישראל שתחיה בשלום עם שכנותיה ותקיים עמם קשרי מסחר ועסקים. כיהודי מזרח־תיכוני, שנולד למשפחה פרסית באיסטנבול ובילה זמן ארוך בישראל, אני רואה דווקא ביהודים המזרחים - אלה שגרו באזור במשך יותר מאלפיים שנה - את הגשר האמיתי בין מזרח למערב, בין ישראל לעולם הערבי, בין מוסלמים ליהודים.
אלה זמנים אפלים לכלכלה הגלובלית ולשווקים הפיננסיים העולמיים. אנחנו חווים את המשבר הכלכלי והפיננסי החריף ביותר מאז שנות השפל הגדול של המאה שעברה. אולם ייתכן שיש אור בקצה המנהרה, אם ארצות הברית ויתר מדינות העולם יעבדו יחד כדי ליישם את התוכניות הנחוצות לחלץ אותנו מן הסבך הזה. ידוע הרי שלעתים החושך הגדול ביותר שורר בדיוק לפני עלות השחר.
גם בישראל, תנועות רבות עובדות יום יום כדי להביא תקווה והזדמנויות לקהילות מעוטות יכולת ולתמוך ביחידים ובאזורים נחשלים בישראל. אין ספק שאור שחר יפה זוהר בשמי הנגב, הגליל וברחבי ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
