"מאין באנו": איך מסתדרות השואה ואמונת משה?
האם יש דרך כלשהיא להכיל את השואה בתוך תפיסת עולם אמונית? מהיכן נובע הרוע? פרופ' ישראל קנוהל מתארח בבית המדרש לטוקבקים וישוחח איתכם על ספרו "מאין באנו"
בפתח דברי אני רוצה להודות לרוחמה וייס על הדיון שהקדישה בבית המדרש לטוקבקים לספרי "מאין באנו". בדברים שלהלן אני מבקש תחילה להתייחס תחילה לפסקה מדבריה ואחר כך אגיב בקצרה לחלק מדברי החברים שהשתתפו בדיון האינטרנטי.
רוחמה התייחסה בדבריה לשאלת הזיקה בין השואה ובין מדינת ישראל. בעת שלמדתי בישיבת מרכז הרב שמעתי לא פעם את הסברה כי השואה הייתה בבחינת "חבלי משיח" האיומים שבגללם אמר עולא "ייתי ולא איחמיניה" – יבוא (המשיח) ואל אראהו (סנהדרין צ"ח ע"ב). על פי תפיסה זו השואה הייתה מהלך הכרחי לשם הקמתה של מדינת ישראל שהיא ראשית צמיחת הגאולה. הסבר זה קשה בעיני. כשאני שומע וקורא את העדויות על הסבל הנורא שעברו היהודים בשואה קשה לי לקבל שיש דבר בעולם שלמענו זוועות אלה היו צריכות להתרחש.
האם בכל זאת יש דרך כלשהיא להכיל את השואה בתוך תפיסת עולם אמונית? הוגה הדעות החשוב, הנס יונס, שאימו נספתה באושוויץ טען במאמרו "אלוהים אחרי אושוויץ" כי הדרך היחידה להמשיך ולהאמין באל שהוא טוב אחרי השואה, היא להכיר בחוסר יכולתו של האל לבער את הרע מן העולם. על פי תפיסה זו האל אינו מקור הרע בעולם. הרע נובע ממקורות חוץ אלוהיים שהאל אינו יכול למנוע את פעולתם.
בספרי "אמונות המקרא" (הוצאת מגנס תשס"ז עמ' 9 – 23 ) טענתי כי תפיסה מעין זו משתקפת בתיאור הבריאה בבראשית א. את הפסוק הראשון בתורה "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" אי אפשר לקרוא כתיאור עובדתי של ראשית הבריאה שהרי השמים שהם הרקיע נבראו רק ביום השני. ניתן לקרוא פסוק זה או ככותרת לתיאור הבריאה כולה או כדרך שמציע רש"י, "בראשית ברוא"- כלומר, תיאור זמן. המסקנה המתבקשת היא כי ראשית פעולתו של האל כבורא היא האמירה "יהי אור". לפיכך, התוהו ובוהו, החושך והתהום הנזכרים לפני יצירת האור קדמו לפעולתו של האל הבורא והם מייצגים ישויות קדמוניות של רוע.
האמירה: וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד, בסיומו של הפרק, מציינת לדעתי, כי כל מה שנברא על ידי האל הוא טוב מאוד ואילו הרע הקיים בעולם לא נברא על ידי האל. אינני מבקש לטעון כי זוהי התפיסה הרווחת במקרא כולו ביחס לרע. אדרבא, במקומות אחרים נאמר במפורש כי האל הוא גם בורא הרע (ישעיהו מה:ז). אבל תפיסתו של בראשית א אחרת. אני סבור כי תיאור הבריאה בפרק זה מבקש להתמודד עם הקושי הדתי הנובע מתפיסת האל כטוב, לנוכח קיום הרע בעולם. הפיתרון ניתן על ידי צמצום כוחו של האל כבורא. לדעת בראשית א (כמו גם לדעת יונס), כדי להשיג את צידוקו של האל אפשר לוותר על ראיית האל כבורא הכל וכמי שיכולתו בלתי מוגבלת.
לדעתי, בחלקים מסוימים של המקרא אפשר למצוא דרך אחרת של התמודדות עם קושי זה. אני סבור כי בתוך החוקה הכוהנית – מיקדשית שבתורה מגולמת תפיסה שעל פיה מרכזה של האמונה והעשייה הדתית הוא בחיפוש קרבת האל באופן המנותק מתפיסת ההשגחה ומן הצפיה לגמול. משום כך אין ברובד זה כל טקס שמטרתו השגת ברכה ישועה והצלחה בחיים החומריים (ראו "אמונת המקרא" עמ' 93 – 113 ). הדיון שערכתי בחלק השני של ספרי "מאין באנו" (עמ' 114 – 151 ) הביא אותי לכלל הכרה כי תפיסה זו הרואה את האל כדמות נשגבת ומרוממת שאינה מעורבת באופן מעשי במקרי החיים הפרטיים של בני האדם, מוצאה באמונתו הדתית של משה. על פי תפישתו של משה, האל הוא מקור הבריאה אך הוא אינו חלק מן המערכות הטבעיות ואינו כפוף לחוקיות השולטת בטבע. אני סבור כי התפיסת הדתית של משה לא התמקדה באלוהי ההיסטוריה והישועה. במובן זה באמת אפשר לומר "ממשה עד משה לא קם כמשה" שהרי גם תפיסתו הדתית של הרמב"ם כפי שהיא באה לידי ביטוי ב"מורה נבוכים" שוללת בעצם את האמונה במעורבות האל בהיסטוריה ובהשגחה פרטית.
על פי הממצא שלי, התפיסה של השגחה וגמול המגולמת בכריתת הברית הוכנסה לראשונה בידי יהושע במסגרת כריתת הברית בשכם עליה מסופר ביהושע כ"ד. בשלב שני שולב אלמנט זה לתוך המסורות על ההתגלות בסיני אף שברובד המקורי שלהן לא הייתה כריתת הברית חלק מן הסיפור. דבר זה ניכר באופן ברור בפרק כ"ד של ספר שמות בו תיאור מעמד כריתת הברית בפסוקים ג-ח שובר את הרצף הסיפורי על עליית שבעים הזקנים להר והתגלות האל אליהם (פסוקים א,ב, ט-יב).
אם אכן נאמץ תפיסה מעין זו, הרי שאת השואה עלינו לראות לא כפרי מעשיו של האל הסולל בדרך עקובה מדם את מסילת הגאולה (חבלי משיח), אלא כגילוי קיצוני של מנהגו של העולם על הרוע והזוועות שבו שאין לתלותו בפעולת האל (עמדה דומה הביע בשעתו פרופ' לייבוביץ).
ולהערות הגולשים
ולבסוף, תגובה להערות הקוראים: אני מסכים עם בנצי שהתנ"ך אינו ספר הסטוריה וערכו אינו תלוי בתקפות ההיסטורית של המסופר בו. לא התכוונתי לטעון בספרי כי מוצאנו "נחות" אלא כי מוצאנו מגוון. להדר: הטקסטים החיתיים קודמים בזמנם לתקופת משה. הממלכה החיתית התרסקה בתקופת משה. משום כך אי אפשר להניח כי משה או התורה השפיעו על החיתים אלא ההשפעה הייתה בכוון ההפוך. חשוב להדגיש כי הטענה בדבר השפעות חיצוניות אינה באה כמובן לבטל את החדשנות והמקוריות הגדולה שיש בתנ"ך.ל.ר. – הדת והתרבות של אחנתון אכן התקיימה במשך זמן קצר אך למרות זאת היא הטביעה חותם עז על התרבות המצרית בתקופה שלאחריה. משום כך אפשר בהחלט לשער כי השפיעה גם על משה. שאלת מקום מוצאו של אברהם, אור או חרן, שנויה במחלוקת בתוך התורה עצמה. הכתוב "לך לך מארצך וממולדתך" נאמר לאברהם בחרן!
לפנייה לכתב/ת 
