כל האמת על מניעת ההריון
צעירה ביקשה ביסוס הלכתי לדחיית ההריון אחרי החתונה, יעל משאלי מציעה לה לא לפנות לפמיניסטיות הדתיות ("הן יפנו ממילא לרבנים") ולחפש את האמת של החיים במקום אחר. וגם: למה דווקא הרב אליעזר מלמד צודק?
וכך את כותבת: "אני רוצה למנוע הריון עד סוף השנה הבאה וברצוני למצוא לכך ביסוס הלכתי". יופי. רק לי זה נראה מוזר (שלא לומר תרתיי דסתריי) שאת לא מבקשת כלל לדעת מה עמדת ההלכה, אלא רק מבקשת מנשות "קולך" למצוא את הביסוס ההלכתי למה שאת רוצה? מילא. והנה, ראי, למרות בקשתך המפורשת, לקחו לעצמן הפמיניסטיות האלה רשות לשאול דעתם של כל מיני "תלמידות חכמות" ורבנים, וקיבלו לפרצוף גם את תשובתו של הרב אליעזר מלמד. למה הן לא יכלו להסתפק במקורות הברורים שהביאה מלכה פיוטרקובסקי ולהיענות למצוקתך בבחינת "הנה לך הביסוס ההלכתי, את יכולה להיות שקטה. יש"?
ועוד את כותבת: "אני מאמינה שהתורה היא תורת חיים וחייב להיות פתרון, אחרת הופכים את ההלכה לדבר שאי אפשר לקיימו" ולכן, את מדגישה, את בכלל לא רוצה לשאול רבנים, כי את מרגישה שיש משהו מאוד לא אמיתי בממסד הרבני. אבל שוב, נשות
קולך עשו זאת בשבילך. הלכו שוב לשאול רבנים. אני מקווה שזה מלמד את כל הצעירות שפונות אל נשות קולך שיעור חשוב. (ואני לא רוצה לומר כלום על עצם הנחת היסוד התמוהה והילדותית מאוד שלך שחייב להיות פתרון הלכתי כזה שיוכיח לך שהתורה היא תורת חיים).
ולעצם העניין
כפי שכבר התברר לך, יש לך על מה לסמוך מבחינה הלכתית כשאת מרגישה התנגדות פנימית כה עזה להולדת ילד בשלב זה של חייכם. וכשאת פונה דווקא אל נשות קולך או אל הרבנים הצעירים והנועזים, תקבלי אישורים כאלה גם לדחייה עתידית בין ילד שלישי ורביעי וכיוב', ובצדק. כשאת לא יכולה, את לא יכולה. וההלכה (המתעדכנת ומתחדשת כל הזמן) זורמת גם בעניין זה. ב"ה. צריך רק לדעת את מי לשאול.
אבל אחרי הביסוס ההלכתי ואחרי שנרגעת, תרשי לי להביע את דעתי שמבחינה אנושית-נשית-אימהית צודק דווקא הרב מלמד. תמיד יש נסיבות, תמיד יש עוד דברים בחיים שצריך לעשות, כמעט תמיד השיקול הזה נופל על הלו"ז של האישה (תראי לי שו"ת של איזה בחור שמתלבט אם כדאי לו למנוע ילד עד סוף מבחני הדיינות שלו, או מבחן לשכת עורכי הדין, רופאים וכו' הכי הרבה שתמצאי באופן נדיר זה מצב כלכלי) ומה שאף אחד לא יעז לכתוב בשום תשובה הוא ש"ילדים" זה תמיד נורא קשה. תמיד. כל ילד. ואם למישהי נדמה שאפשר לשלב בין קריירה לאימהות, נו... אני אוהבת נורא את התמימות הזאת. האמת היא שמאחורי כל אמא קרייריסטית שמצליחה לעשות את זה עומד אבא משמעותי, או ילדים שהם "המחיר". ואל תאמיני למי שאומרת לך אחרת. בדקתי. אני יודעת.
מי שרוצה להיות מאוד ישרה עם עצמה שלא תלך לברר מה אומרת ההלכה על גידול ילדים, אלא שתשאל את אמא שלה (אם היא סומכת על האמת שהיא תגיד לה) את הדודות שלה, את הסבתא, שתקרא ספרים על אימהות, שתיזכר עם חברותיה איך הן ראו את האימהות שלהן מתמודדות עם גידול הילדים וכו'. קודם כל תדעי מה בכלל את רוצה בחיים, להיות אמא או... משהו אחר. ומה יותר? יותר אמא או יותר משהו אחר? כי אם את רוצה להיות גם קרייריסטית (ולא סתם עובדת לפרנסתך), אם בוער בך כל דבר אחר חוץ מלהיות בעיקר אמא... תדחי עכשיו, ותדחי אחר-כך, ואל תלדי יותר משניים שלושה ילדים. אל תאמללי את עצמך ולא אותם, ואל תאתגרי את הזוגיות שלך במה שאף זוג לא באמת יכול להתמודד אתו.
את בסדר גמור, צעירה יקרה, את מדברת ושואלת בשפה שלימדו אותך. אבל כשזה נוגע לאימהות צריך ללמוד שפה חדשה, ובעיקר צריך ללמוד את האמת, עוד לפני ההלכה.
בהצלחה
יעל משאלי, 49, אמא לשבעה ילדים. בחרה לפני הכל להיות אמא ועד גיל 40 לא עשתה שום דבר אחר (חוץ מללמוד וללמד הורות וזוגיות). ספרה החדש "רק בוקר קיץ, לכאורה" הוא רומן על נשים שכל חלומן הוא להיות אימהות טובות, ועל האתגר הבלתי אפשרי הזה בעולם המודרני.
