נתניהו הוא אותו נתניהו
ראש הממשלה מיהר להוכיח את עקרונותיו: כשהטיטניק הקפיטליסטית עומדת לרדת למצולות הים, יש להבטיח את מקומם של בעלי ההון בסירות ההצלה
מצעד הפוליטיקאים המזועזעים בעקבות פרסום תוכנית הקיצוצים של האוצר, בייחוד אלה המכהנים כשרים בממשלה המנופחת בראשות בנימין נתניהו, מעלה את השאלה התמימה: "האם לא ידעתם? האם חשבתם שיש לנו ביבי חדש, שלא הכרנו?". מתברר שהים הוא אותו ים, ונתניהו הוא אותו נתניהו, ולו עקרונות מוצקים: כשהטיטניק הקפיטליסטית עומדת לרדת למצולות הים, יש להבטיח את מקומם של בעלי ההון בסירות ההצלה.
אבל ה"זעזוע העמוק" של השרים והפוליטיקאים אינו יכול לפתור דבר. כי אחת הבעיות הקשות שהמשבר מציב בישראל, היא שמנסים להציל את החולה בדיוק באותן תרופות ניאו-ליברליות שגרמו להחמרת מצבו.
אהוד ברק, למשל, דורש "הרחבת בסיס התקציב". זה טוב, כמובן. אבל השאלה היא אם יש לעשות זאת כדי להמשיך בהשקעות ביטחונות ואנטי חברתיות בדמות התנחלויות, מאחזים, כבישים עוקפים ואזורי תעשייה בשטחים בשירות האימפריה (המתפוררת) הישראלית? האם אין דרך אחרת?
היועץ הכלכלי של שר האוצר, פרופ' עומר מואב, התריע ש"מה שקרה באיסלנד יכול לקרות בישראל". אבל באיסלנד הרחוקה נוהגים בדרך אחרת לפתרון המשבר לאחר שבועות של הפגנות (היו אלה מחאות ללא תקדים במדינה בה מספר תושביה אינו גדול על מספר תושבי תל אביב-יפו) ושבעקבותיהן התפטרה הממשלה השמרנית, הוחלט להלאים את כל המערכת הבנקאית. גם במישור הפוליטי יש חדשות: בבחירות שנערכו לפני מספר שבועות הוקמה באיסלנד הממשלה השמאלית ביותר בתולדותיה. נכון, אנחנו לא איסלנד. כאן האזרחים בחרו בממשלה הימינית ביותר בתולדות מדינת ישראל.
בשבוע שעבר ולרגל יום העובד הבינלאומי, החליט נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבס, להעניק תוספת של 20 אחוז לשכר המינימום, לקצבאות השונות ולפנסיות. כך, שכר המינימום בוונצואלה הוא עתה הגבוה ביותר באמריקה הלטינית והצריכה גדלה תוך מספר ימים באחוזים ניכרים, דווקא בצילו של המשבר הכלכלי. נכון, אנחנו לא ונצואלה. כאן, הממשלה אינה דואגת לתוספת שכר לשכירים, אלא לפגיעה בהכנסותיהם של השכירים, המובטלים, הנכים ומקבלי קצבאות.
בבריטניה החליטה הממשלה להכביד את תשלומי המס על תאגידים ובעלי שכר גבוה. זאת בדומה למדיניות אירופאיות אחרות. המטרה: להרחיב את בסיס התקציב (ע"ע אהוד ברק). נכון, אנחנו לא בריטניה. כאן הממשלה דואגת להקלות במס לבעלי ההון.
ובסין הרחוקה, הממשלה דוגלת במדיניות משולבת של הקמת עשרות מיליוני יחידות דיור חדשות באזורי הספר, גיוס מיליוני עובדים לטיפול בבעיות הסביבה והתארגנות העובדים בתאגידים הזרים הגדולים – במטרת לחתום על הסכמי עבודה קיבוציים שיעניקו תוספות שכר לעובדים. נכון, אנחנו לא סין.
קודם כל, כי כידוע אין מצוקת דיור בישראל. על פי דו"ח מבקר המדינה שפורסם אך אתמול, בידי המדינה 2 מיליארד שקל להקמת שיכונים חדשים, אבל אין היא עושה שימוש בכספים אלה. כמו כן, המשבר הסביבתי פסח על מדינתנו הקטנה והמדינה לא מעודדת (בלשון עדינה) התארגנות עובדים. עובדה: מזה שלושה שבועות שובתים המנחים באוניברסיטה הציבורית הגדולה במדינת ישראל, האוניברסיטה הפתוחה, ואין הממשלה רואה את עצמה מחויבת לקיים את חוקי העבודה גם במוסדות המקבלים סיוע ממלכתי.
תוכנית 8 הנקודות
אז אנחנו לא סין, לא ונצואלה, לא איסלנד ולא בריטניה. אנחנו מדינה הנשלטת על ידי כת קנאית של מאמיני הדת הניאו-ליברלית. זו כת המוקפת באויבים רבים, הכופרים בעקרונות השוק החופשי המקודשים.
אבל גם כאן אפשר אחרת. ניתן לקדם תוכנית חירות כלכלית וחברתית פשוטה, שיעדיה להטיב השכירים, המובטלים והגמלאים. וזו תכנית בת שמונה נקודות:
- הבטחת עבודה למובטלים על ידי איסור על פיטורים – בייחוד בתאגידים וארגונים הציבוריים ובבעלות ממלכתית והעלאת דמי האבטלה לרמתם לפני 2001;
- הקפאת שכר הלימוד באוניברסיטאות במגמה לבטלו כליל;
- שינוי יסודי בכללי המשחק של קרנות הפנסיה על ידי הקמת מערך פנסיה ממלכתי בערבות המדינה וביטול הפרטות הקרנות;
- בניית רבבות יחידות דיור לזכאים במדינת ישראל (קרי: בתחומי הקו הירוק);
- פיתוח מואץ של מקורות אנרגיה מתחדשים;
- החזרת כל התקציבים שנגזלו ממערכות החינוך, הבריאות וההשכלה הגבוהה;
- חיזוקם של התאגידים בבעלות ממלכתית על ידי גיוס עובדים חדשים והצבת יעדי תעסוקה ממלכתיים;
- עידוד הקמת קואופרטיבים ותאגידים בבעלות ציבורית.
ומאיפה יבוא כל הכסף? ביטול הרפורמות במס לתאגידים ולבעלי השכר הגבוה הוא הצעד הראשון. העלאת מס החברות ל-40% והעלאת השתתפות של המעבידים בביטוח הלאומי ל-10% משכר העובדים, הוא הצעד השני. הקטנת מימדי האימפריה הישראלית על ידי הפסקת הכיבוש וחתימת הסכמים לשלום צודק עם הפלסטינים ומדינות ערב, הוא הצעד השלישי.
ד"ר אפרים דוידי, המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית.