מסביב יהום הסער
שר האוצר, יובל שטייניץ, קיווה לזכות בנקודות אצל ראש הממשלה, והפך לשק החבטות הציבורי. אנשיו תדרכו כתבים נגד שר החינוך, גדעון סער, אבל סער קרא נכון יותר את המפה
גזירות 2009 - הסיקור המלא:
- משרד החינוך: הפגיעה בכיתות א' וב' - לדורות
- הגזרות פיצלו את שרי הליכוד: 'לא לשם כך נבחרנו'
- זעם על הקיצוץ: הרחבת התקציב - או משבר פוליטי
- להיות אמא לאחר הגזרות: משתלם בכלל לעבוד?
מה אפשר לומר על שטייניץ, שכל כך רצה להיות שר אוצר, וקצת יותר מחודש אחרי שנכנס לתפקידו, הפך לשק החבטות הלאומי, לאיש שעליו כולם אוהבים ללגלג, ולכנות אותו "הבובה של אגף התקציבים"? האם הוא הגיבור הטרגי, או הקומי של הממשלה הזו? מה שבטוח, מזל אין לו. שר האוצר נכנס למשרדו בתקופה לא פשוטה: משבר כלכלי עולמי, אבטלה גואה, איומים ביטחוניים מסמרי שיער, קואליציה שחבריה לא מתכוונים לתת לו אפילו רגע אחד של חסד, וחברים למפלגה שלא מרחמים עליו לרגע. ספק אם לזה פילל.
שטייניץ בוודאי מקלל את הרגע שבו רצה לכהן כשר אוצר. האיש שחלם להיות שר ביטחון, חשב שעם התואר יבוא גם הכבוד, קם מדי בוקר לכותרות שחורות. הוא היה משוכנע שיהיה השר הבכיר בליכוד, אחרי ראש הממשלה. בינתיים, הוא סופג את החבטות במקום שר האוצר בפועל, נתניהו. בכל יום שעובר, שטייניץ מאבד קרדיט וחברים. הלעג שבו מדברים עליו חבריו למפלגה ולממשלה גובר. "ככל שעובר הזמן, מתברר שהוא האדם האחרון שמתאים לכהן כשר אוצר", אמרו עליו השבוע כמה בכירים בליכוד בארסיות. "הוא פשוט לא צריך להיות שם. הוא מנסה לחקות את ביבי, אבל זה לא הולך לו. שר אוצר טוב לא היה יוצר מצב שבו ראש הממשלה חוטף אש מכל הכיוונים בגלל הצעת תקציב כה קשה".
שר האוצר עשה גם כמה טעויות פוליטיות השבוע. אנשיו תדרכו בימים האחרונים את התקשורת נגד סער, כאילו היה ביניהם מאבק פוליטי אמיתי על הירושה. אלא ששטייניץ טועה בקריאת המפה: בינו ובין סער קיים פער עצום.
סער הוא פוליטיקאי משופשף, ערמומי, פופוליסט לעתים, שמכיר את התקשורת היטב. הוא נבחר למקום הראשון בליכוד בפער גדול מכל אלה שבאו אחריו, והוא רואה באופק את לשכת ראש הממשלה. שטייניץ נמצא במקום אחר לגמרי: את כוחו העיקרי שאב בשנים האחרונות מהקירבה הרבה למשפחת נתניהו, מהעובדה שישב ליד יו"ר הליכוד - ולא זז משם. בפוליטיקה הפנים-ליכודית, הוא נמצא על פלנטה אחרת מסער. זה לא הפריע לו לפתוח חזית נגד שר החינוך. ייתכן שיכול היה לעשות את זה בימים אחרים, אבל כרגע מצבו קשה, והביקורת רבה: הצהרות פומביות שנתן לתקשורת התהפכו עליו ימים ספורים לאחר שהושמעו, נתניהו נאלץ לצאת בעצמו נגד התוכניות של האוצר לפגוע בתקציבים הרווחה לקשישים ולניצולי שואה. ספק אם לשר אוצר שמבין את החומר זה היה קורה.
סער, לעומת שטייניץ, עצמאי בשטח. הוא בנה את בסיס כוחו בקרב מתפקדי הליכוד והציבור בצורה מתוחכמת. בשבוע שעבר היה היחיד מבין שרי הליכוד שקרא להגדיל את מסגרת התקציב, מתוך הבנה ברורה כי בסופו של דבר, האוצר יצטרך לשכוח מיעד של 1.7 אחוז. בימים האחרונים הצטרפו אליו שרים נוספים בליכוד בקריאה להגדיל את יעד הגירעון. אתמול החלו גם אנשי האוצר לדבר אחרת. סער ידע שהמאבק שלו יזכה לפופולריות רבה בציבור. הוא צדק. תקציב החינוך הוא טאבו בשיח הציבורי הישראלי. איש לא רוצה לחסוך על חשבון ילדיו.
את המאבק על תקציב החינוך תרגם שטייניץ, בטעות, למאבק פוליטי אישי. "אין פה לא פוליטיקה, ולא מאבק אישי", אמר סער ל-ynet. "זו טעות לחשוב כך. לא הפכתי לסוציאליסט. תמונת המצב היא כזו, שמה שהאוצר עושה למערכת החינוך זו שחיטה. דורשים ממני לקצץ מיליארד שקל בתקציב. מיליארד שקל פחות בתקציב, זו שחיטה של המערכת. זה לפטר אלפי מורים, ולקצץ מאות שעות הוראה. המערכת מרוסקת. אין לי ברירה. אני לא אתן לאף אחד לקרוע את המערכת".
השבוע דווח כאילו נוצר קרע בין שר החינוך לראש הממשלה. זו הגזמה: ביום רביעי בלילה נפגש סער עם נתניהו. האווירה הייתה טובה. ראש הממשלה מעריך את שר החינוך שלו, רוצה אותו קרוב. יש ביניהם חילוקי דעות ענייניים סביב תקציב החינוך. בסוף השבוע יפגשו שוב לדון בנושאים המדיניים. נתניהו יתדרך את סער על תוכניותיו המדיניות לקראת הנסיעה לארצות הברית. אם שטייניץ קיווה לזכות בנקודות אצל נתניהו - הוא כנראה יכול לשכוח מזה.
העיניים לעיני
הגיבור השלישי של השבוע הוא יושב ראש ההסתדרות, עופר עיני. תשומת הלב של המערכת הפוליטית היתה נתונה למאבק בין אהוד ברק ובין איתן כבל ושאר מורדי העבודה, אולם האיש שמנהל את העניינים במפלגה באמת הוא עיני. יו"ר ההסתדרות נשבע כמה וכמה פעמים כי הפוליטיקה לא מעניינת אותו, אולם בעבודה יש המעריכים כי אי הצטרפותה של שלי יחימוביץ' לארבעת המורדים מאותתת על הצפוי לקרות. יחימוביץ' ועיני מחוברים היטב. היא נאמנה לו, משתפת איתו פעולה בצורה אינטנסיבית.בעבודה מאמינים כי זה רק עניין של זמן עד שעיני ירצה להתמודד על ראשות המפלגה. זאת גם הסיבה שיחימוביץ' לא שוברת את הכלים, ולא חוברת לארבעת המורדים האחרים כדי להתפלג ולהקים סיעה חדשה. היא מחכה לעיני. "הקדנציה של עיני בהסתדרות הולכת ונגמרת", אומרים בכירים בעבודה. "יש לו עוד כשלוש שנים בתפקיד, אבל הוא יודע שהיום שבו יצטרך לקבל החלטות מתקרב. ברק לא מצליח להציג אלטרנטיבה, ובמצבה - מפלגת העבודה תחפש אלטרנטיבה. היום הזה לא רחוק, ועיני הוא אופציה שכולם מדברים עליה".
בינתיים, ארבעת המורדים - תמיר, כבל, פינס ופרץ - בשלהם: הם היו רוצים להתפלג. כרגע זה בלתי אפשרי. זה לא מונע מהם להתכונן. איתן כבל ואופיר פינס עובדים קשה. בשבוע הבא ייפגשו עם מזכיר תנועת הקיבוצים, זאב (ולוולה) שור, ויבדקו אם יש סיכוי להביא את אנשי הקיבוצים ליוזמה פוליטית חדשה. אנשי הקיבוצים הם אחת הקבוצות החזקות בעבודה. אם יצטרפו ליוזמה פוליטית חדשה - תרד העבודה מנכסיה באופן סופי.
לפנייה לכתב/ת 
