מקושש נפשות למהפכה

הו הא מה קרה

בָּאִצְטַדְיוֹן שֶׁבָּרֹאשׁ

אֲנִי מְאַבֵּד אֶת הַקּוֹל.

צוֹרֵחַ בְּיֵאוּשׁ

כְּשֶׁמַּחְשָׁבוֹת נבעטות לְכִפַּת הַגֻּלְגֹּלֶת

לֹא מוֹצְאוֹת אֶת הַשַּׁעַר.

שְׁרִיקוֹת בּוּז.

שְׁרִיקַת הַסִּיּוּם.

אֲנִי מִתְעוֹרֵר. רוֹטֵן

בַּדֶּרֶךְ לַמְּכוֹנִית. בּוֹר נִפְעָר

בְּמִגְרָשׁ הַחֲנָיָה הָרֵיק

בֵּין אוזני.

אני הוֹלֵךְ וּמִדַּרְדֵּר

בְּמוֹרָד הַגָּרוֹן.

צורח בייאוש באיצטדיון (צילום: GettyImage) 

אני יושב על כסא

אני יושב על כסא

לפני הבית.

עדיין מאחורי.

הבית איננו. אני פוחד

אם הכסא

עדיין.

אני משורר מהפכן

מקושש נפשות למהפכה

מנסח מניפסטים

חרמן אש.

מבלבל בין טוסיק יפה

לפרולטריון.

קם בצהריים

יושב בקפה עד הערב

מתווכח עם כל מה שזז

מבטיח גאולה

לכל אחת שעוברת.

חוזר הביתה לבד

מגלגל קצת חומר

בקרע של "ישראל היום"

ויחד עם העשן

עולה לי שיר :

פעם עבדתי

במפעל לנייר רציף

שלושה ימים רצוף.

עדי עסיס, בוגר החוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית, זכה בתחרות הספור הקצר של הארץ לשנת

2004, פרסם שירים בכתבי עת ומוספי ספרות, ספר שיריו הראשון עומד לצאת לאור בהוצאת "הליקון". כמו כן, עסיס ינחה את הערב "שירים על הקצה" (בית הליקון, 13.5) לרגל צאת האנתולוגיה לשירה עברית בהוצאת Sunny Press בניו יורק.