מה המרדף הזה לנו? אולי די עם המשחקים?
תקנו אותי אם אני טועה, מטרת כולנו היא למצוא בחורה טובה (או בחור טוב). אין לי רצון לריב או להתעמת, אבל אני לא רואה שהמרדף הזה משתלם למישהו. לרוב הוא מהווה רק שברון לב לאחד הצדדים, וסביר להניח שלא הצד המשחק הוא הנשבר
שאלה זו יכולה להתבטא באווירה שאנטית של "מה הלחץ? קח ת'זמן". נימה זאת מוצאת חן בעיניי אישית, שכן אין בעולם הזה שום דבר ששווה משהו לא בא בקלות. קח את הזמן, תהיה סבלני ותשקיע - ותזכה לקצור את הפרי, בין אם זה באמת פרי, לימודים, אהבה או כל דבר אחר.
אבל אני מכוון את השאלה לעולם הזה של ערוץ יחסים. רציתי באמת לשאול בנימה רצינית לגמרי, אחרי מה אנחנו רודפים???
אני לא מסוגל להבין את קצב החיים המטורף הזה, של סקס-כסף-הצלחה, או כפי שרבים בארצנו מתארים את תל אביב (למעשה זה קורה בכל עיר עם קצת חיי לילה). מה התועלת הבאה מנשים מהירות, אוכל מהיר וכסף נזיל? טוב נו, לא אתמם, את הכסף הנזיל אני יכול להבין.
הרי תקנו אותי אם אני טועה, מטרת כולנו היא למצוא בחורה טובה (או בחור טוב), לרכוש מקצוע המתאים לאופי שלנו ולגדל את ילדינו בשלווה, בסופו של דבר.
לדעתי, מדריכי הדייטינג שפורחים תחת כל עץ רענן, בסגנון "עשה כך וכך וחייך ישתנו מקצה לקצה", אינם מועילים ל-99% מהאוכלוסיה שאליה הם מכוונים. מילא הספרים שיוצאים בנושא, אותם אנשים יכולים להחליט אם לקנות או לא. אבל כשהדבר בא שחור על גבי מוניטור זה עלול לחשוף את כלל הקהילה הרלוונטית להרעלה המונית.
תסלחו לי כל אותם כותבים, ואין לי רצון לריב או להתעמת, אבל אני לא רואה ולא ראיתי מעולם את המרדף הזה משתלם לאף אחד. אדרבא - לרוב הוא מהווה רק שברון לב לאחד הצדדים, וסביר להניח שלא הצד המשחק הוא הנשבר.
את מי אנחנו מנסים להרשים?
מה הטעם בלפגוש אלפי נשים, או ב"פריימים", כפי שניסח זאת בשעתו מייק שפר? את מי אנחנו מנסים להרשים? את עצמנו, או את הבחורה שמולנו? ידידיי, לרוב, נשים וגברים כאחד בעלי מעט בינה בקודקודם יזהו את השחקנים ממרחק של קילומטר, דרך העשן, עשרות האנשים והאלכוהול הנשפך כמים בפאב בו אותו player מנסה את מזלו.
אמנם בטבע, לרוב, הזכר הנבחר זוכה להפרות כמה שיותר נקבות בעונת הרבייה, אבל איפה זה משאיר אותנו כמין? מונוגמיה, שנחשבת בימינו כמעט מילה גסה, היא הצורה היפה ביותר של רבייה בטבע, והיא נשחטת ללא רחמים בעקבות צורת החיים הזו. אשה ששוכבת עם מספר רב של פרטנרים נחשבת "זונה", אבל גבר ששוכב עם מספר רב של פרטנריות נחשב כלי-כלי. אני אומר שגם גבר ששוכב עם מספר רב של פרטנריות, ועל אחת כמה וכמה עם הזלזול והמלאכותיות המחושבת הזו, הוא סוג של זונה.
תקראו לי צדקני, אבל עמוק בתוך תוככם אתם יודעים שאני צודק. אתם יכולים לטעון שאין כאן אלא ניסיון להתאים את עצמכם ל"עידן משתנה", או שעולם היחסים נהיה חסר רחמים. אני לא קונה את זה. אף אחד לא מעקם לכם את היד ואף אחד לא מכוון אקדח לראשכם. אתם עושים את זה ר-ק כי אתם רוצים לעשות את זה. אולי זה מתוך הרגשת הכרח, אולי זה מתוך חוסר ביטחון עצמי, ואולי זה בגלל שזה תורם לכם לאגו. בכל מקרה, התירוץ עדיין רק תירוץ.
תקשורת טובה היא הפתרון. לפתוח קצת את הראש ואת הלב
אם כולנו נפסיק עם הזילות ועם המשחקים ונתחיל קצת יותר לתקשר זה עם זה, אז לא נצטרך לשקוע בספקולציות של "הוא יתקשר?" "היא מעוניינת?" "נתתי לו יותר מדי מהר?". תקשורת טובה היא הפתרון. לפתוח קצת את הראש ואת הלב ולהיות כנים עם האדם שמולכם. מעוניינים שניכם? מצויין. אחד לא מעוניין? לא נורא, נמשיך הלאה.
בחורה "טובה", תגיע גם תגיע, אם אתה אדם טוב שמרגיש טוב עם עצמך ועם המראה שלך, ללא קשר למשחקים האלה. היא תדע למצוא אותך מבין הקהל הרחב בלי בעיות. תאמין לי. מה שאתה משדר זה מה שאתה מקבל, וזה תקף לשני המינים.
"כל המשחקים האלה הם רק כוח מזויף", כתבה כאן ענת אבישר. אני מחזק את ידיה.
מצאו את האדם שמתאים לכם, ולפני שתזרקו אותו מהמיטה בבוקר שאחרי, אם בכלל יהיה בוקר שאחרי, תחשבו טוב אולי האדם הזה מתאים וראוי לכם. בלי "פריימים" ובלי משחקים. רק אתם עם עצמכם. אז אולי תקומו ותכינו ארוחת בוקר. סתם כי כיף לכם יחד.
ההדוניזם הנוכחי לא יביא אותנו לשום מקום, ואנחנו צריכים לשים לזה קץ.
אהבה זו לא קללה, ומונוגמיה אינה מילה גסה.
רק עוד הערה קטנה לסיום: אני לא מתל אביב, ואולי בגלל זה אני לא מצליח להתחבר להשקפת העולם הזו. אני גם לא דתי, אגב. לא נזרקתי עשרות פעמים, ואני לא בזוגיות כרגע. אני בהחלט לא אומר את זה כדי למצוא כאן כלה או סימפתיה, אלא כדי להדגיש שאין לי מרמור כלשהו כלפי המין הנשי (או הגברי).
בהצלחה לנו!
לפנייה לכתב/ת 
