כך מגדלת החברה את הפדופיל/אנס הבא

הוא הוציא את הילדה מהגן במרמה והוביל אותה למחסן הסמוך. בעזרת חבלים שהכין מראש, קשר את ידיה את רגליה וחסם את פיה בנייר דבק. לאחר מכן, הוא התעלל בה מינית. הוא לא היה פדופיל. הוא היה בסך הכול ילד בן 6.

"הוא אמר לי 'אנסתי וזה היה כיף'", נזכרת דר' טליה אתגר, מנהלת המרכז למניעה וטיפול באלימות מינית בקרב ילדים בעמותת עלם. "כששאלתי אותו איך הוא הוציא אותה מהגן, הוא הסתכל עלי כמו על דבילית שלא מבינה כלום ואמר 'מה, את לא יודעת שהיא נורא אוהבת את אבא שלה? אמרתי לה שאבא שלה בא לבקר'. כששאלתי מאיפה היו לו חבלים, קיבלתי שוב את המבט המזלזל. הוא הסביר שהוא לקח את החבלים ואת נייר הדבק מפינת היצירה בגן".

"עברנו את שלב ההכחשה"

מתחילת 2008, תוקצב הטיפול באלפי הילדים הנפגעים מינית מדי שנה, ב-5 מליון ש"ח. "עד אז, ילד שידו נשברה קיבל טיפול על חשבון המדינה ואילו ילד הזקוק לטיפול נפשי בעקבות פגיעה מינית, לא היה זכאי לטיפול על חשבון המדינה", אומר ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד.

"המחקרים מראים שמתוך סך הפגיעות המיניות, 40-50% מהפגיעות מתבצעות על ידי בני נוער וילדים", אומרת ד"ר חניתה צימרין, פסיכותרפיסטית ונשיאת אל"י. "אלו הן פגיעות שלא התייחסנו אליהן כל השנים. הנושא הזה הוא חדש יחסית ורק לאחרונה הפציע בכל חומרתו".

"עברנו את שלב ההכחשה", אומר קדמן. "אנחנו יודעים שחלק מהמקרים הקשים בקרב הפוגעים הקטינים כגון אונס, בעילה ומעשי סדום עלה מאז 2000 מ-10% ל-20% ב-2007. אנחנו גם משוכנעים בהסתמך על סקרים שערכנו, שהמקרים הנחשפים הם קצה הקרחון בלבד. מדובר בתופעה הרבה יותר רחבת היקף, שמתגלה פעמים רבות שנים לאחר המעשה.

"כאשר הפוגע והנפגע למשל הם בני אותה משפחה, יש עדיין רתיעה לדווח. המשפחה נקרעת בין חובתה להגן על ילד אחד, לבין חובתה להגן על השני. בנוסף, קיים בלבול גדול בהגדרת פגיעה מינית לשני הכיוונים. מצד אחד, הקלה ועצימת עין ממקרים שחורגים מתחום הסקרנות הטבעית אצל ילדים ומצד שני, היסטריה של ההורים מכל הרמת חצאית על ידי ילד. חשוב לציין שרואים השפעה ברורה מאוד של החשיפה הבלתי נסבלת בעיני של ילדים לפורנוגרפיה באינטרנט, כולל ילדים מאוד קטנים שלא מבינים, אבל רואים מספיק, כדי לבצע חיקויים של מה שראו. במקרה האחרון של האונס בבית הספר היסודי באשדוד, דווח שהילדים ראו סרט פורנוגרפי לפני ביצוע האונס".

 אילוסטרציה. צילום: ויז'ואל/פוטוס

"פחדתי שיחשבו שאני לא גבר"

כך גם במקרה של ילד בן 10 שאילץ ילדה בגילו, ביחד עם חבריו, לנשק את איבר המין שלו ולהכניס אותו לפה. "זהו ילד ממשפחה נורמטיבית כביכול", מספרת אתגר. "כביכול, כי הוא יכול להיות בן של אמא ארכיטקטית ואבא עו"ד, שלא רואים את הילד. מבחוץ זו משפחה נורמטיבית, אבל בעצם מדובר כאן על הזנחה רגשית.

"בדיעבד התברר שהוא ראה סרט פורנוגרפי לפני כן. הוא חש מבוהל וחסר אונים, בגלל החשיפה שלו למיניות ולתוקפנות, מבלי שהיו לו כלים ומשאבים רגשיים להתמודד עם העוצמות הללו. הוא אמר 'פחדתי שיחשבו שאני לא גבר'. המעשים שלו נתנו לו אשליה של שליטה וכוח, כאשר הצורך נבע למעשה מחוסר האונים שלו. המין היה אמצעי להשגת כוח".

"תקצוב הטיפול בפוגעים הוא נושא חדש", מסביר קדמן. "אני חושב שכפי שהקצו את הכסף לילדים שנפגעו, צריך להקציב סכום דומה של כ-5 מליון ש"ח גם לפוגעים. אלו הם כמה מיליונים בודדים שישתלמו מאוד, היות ויקטינו את מעגל הפוגעים שחוזר על עצמו".  

קבוצות טיפול לקטינים פוגעים מינית מתקיימות בעלם, באל"י ובמיט"ל (מרכז ישראלי לטיפול בפגיעות מיניות בילדים). "על פני שנים, חלה החמרה במספר הפניות לטיפול בפוגעים מינית", אומר ציון גבאי, מנכ"ל עלם. "קשה לומר אם הגידול נובע מעליית המודעות וחובת הדיווח או מגידול של ממש במספר הפוגעים.

95% - לא חוזרים לפגוע

בעלם מתקיימות 12 קבוצות לטיפול בפוגעים, כאשר בכל קבוצה 8-10 קטינים מגיל 12 ומעלה. "לפני 3 שנים התחלנו עם 7 קבוצות", מספר גבאי. "וכיום הצורך הוא לכ-20 קבוצות. משיקולי תקצוב אנחנו מקיימים 12 קבוצות בלבד, כולל במגזר הערבי והחרדי".

הפוגעים מופנים לעלם על ידי שירות המבחן לנוער של משרד הרווחה, לטיפול שנמשך כשנה. "על פני זמן, ישנה ירידה בגיל הפוגעים. זוהי תופעה חברתית הניכרת גם בתופעות שליליות אחרות, כמו זנות ושוטטות", אומר גבאי. "אנחנו מטפלים באופן פרטני בכ-100 ילדים בשנה בגילאי 4-12. בגיל הזה, התנהגות מינית חריגה שאינה בגדר מעשה קונדס, יכולה להיות רמזור אדום המתריע על המסוכנות של הילד.

"בדרך כלל הגננת או היועצת מחליטות האם ההתנהגות מתאימה לגיל או חריגה ובאבחון של שעתיים ניתן להחליט האם יש צורך בטיפול מקצועי מעמיק. כאשר יש צורך בטיפול, ככל שמתחילים אותו מוקדם יותר, סיכויי ההצלחה גדלים משמעותית. 95% מהילדים שעברו את הטיפול, לא חזרו לפגוע מינית".

קטן מכדי לקבל טיפול חינם

"היות ומתחת לגיל 12, ההפניה היא לא דרך מערכת בתי המשפט, ישנה בעיה של מימון. כיום המימון מתחלק בין ההורים למערכות המפנות ולתרומות. אנחנו בדיאלוג עם משרד הרווחה, שחייב להקצות כסף לטיפול בילדים הללו. נכון לעכשיו אין לנו עדיין נוסחה שעובדת מול המדינה בגיל הזה. לא יכול להיות שאין יעוד של כסף לטיפול בילדים פוגעים מינית מתחת לגיל 12, כאשר הצלחת הטיפול מוכחת".

"באל"י מתקיימות 8 קבוצות לטיפול בפוגעים בשנה, הממומנות חלקית על ידי המדינה וכן על ידי המשפחות עצמן. היו לנו לא מעט מקרים בהם היוזמה לדיווח הייתה של ההורה של הילד שנפגע והוא גם זה שחייב את המשפחה השנייה להגיע לטיפול".

"ילדים פוגעים הנמצאים בפנימיות קיבלו תקציב מסוים", מציינת חנה סלוצקי, פקידת סעד ראשית במשרד הרווחה. "עבור ילדים שנמצאים בקהילה, אין עד היום תקציב 'צבוע' (תקציב שלא ניתן לשנות את ייעודו). המשמעות היא שאם ישנה רשות חזקה עם מקורות מימון נוספים, תהיה לה יכולת טובה יותר לטפל בפוגעים שבקרבה, מאשר רשות חלשה. נערך כעת מיזם של משרד הרווחה, ביטוח לאומי וקרן רש"י, במסגרתו ניתנו תקציבים לטיפול בילדים פוגעים במספר ערים בארץ. זוהי רק תחילת הדרך גם מבחינה טיפולית וגם מבחינה תקציבית. אנו נדרוש גם עבור הילדים הללו תקציבים 'צבועים'".

• קו המצוקה של אל"י : 1-800-22-3966 
• הקו החם של עלם : 03-6477898
• מוקד המועצה לשלום הילד : 188