בלי ירושלים - אין תל אביב
ישראלים לא מעטים מעדיפים להתעלם מירושלים וחברון ומהמטען ההיסטורי שלהן, אבל מה שהם לא לוקחים בחשבון הוא שבכך הם שומטים את הקרקע מתחת לזכותם על הארץ. התנתקות מהשורשים הופכת את כולנו לכובשים ב"פלסטין"
חודש אייר מאחד את רוב הישראלים בכמה תאריכים לאומיים, אך יוצר גם כמה הבחנות מעניינות: את יום העצמאות חוגגים כולם, את יום שחרור ירושלים בכ"ח בחודש - כמעט רק הכיפות הסרוגות, ועל יום שחרור חברון (כ"ט אייר) - איש כמעט לא שמע.
ישראלים לא מעטים מעדיפים להתעלם מהערים האלו ומהמטען ההיסטורי-תרבותי שלהן. יותר נוח, אולי, לחיות בלי מחויבות, על רקע הים הכחול ולא על רקע סלעי ההר. להיות
יום שחרור ירושלים הוא הזדמנות טובה לזכור ולהזכיר לעצמנו כמה דברים. למשל, שהקמתה של מדינת ישראל נבעה רק מכוח הקשר ההיסטורי של עם ישראל לארצו (זו שנקראה "פלסטיין", מאז הכיבוש הרומאי). החלטת המעצמות המנצחות אחרי מלחמת העולם הראשונה (בוועידת סן רמו ב-1920), שחילקו ביניהן את שטח האימפריה הטורקית, כוללת סעיף מפורש לפיו "ניתנה ההכרה לקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל, וזכותו לבנות בה את ביתו הלאומי".
ההכרה בקשר הזה, היא שהביאה להענקת המנדט לבריטניה, תוך התחייבות מצידה לכונן את הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל (אגב, כמובן שלא מוזכר שם שום "עם פלסטיני", שלא היה קיים מעולם). בלי הקשר ההיסטורי הזה, לא היה מתחיל התהליך שהביא להקמת המדינה היהודית בלב אוכלוסייה ערבית. ובלי הקשר הזה, בלי ההיסטוריה, הציונות היא אכן תנועה קולוניאליסטית כובשת, שפלשה סתם כך לארץ לא לה – כמו שטוענים הערבים. אם ההתחלה היא בהצהרת בלפור או בעלייה הראשונה, אז באמת כולנו כובשים, וגם תל אביב היא התנחלות לא לגיטימית. הערבים היו פה קודם, ואנחנו פלשנו אליהם. רק בזכות הקשר ההיסטורי עתיק היומין יש לנו זכות להיות כאן ולהקים מדינה.
זכות מימי התנ"ך
וכעת, בואו נחשוב: איזה מקומות מחברים את העם היהודי עם ארץ ישראל? על איזה עוגנים התבססה ההכרה בקשר ההיסטורי שלנו עם הארץ הזאת?
התשובה ברורה: חברון וירושלים. חברון היא היסוד, היא הבסיס, היא המקום עם השורשים העמוקים ביותר. חברון היא עיר האבות והאמהות, העיר בה נקנתה הנחלה העברית הראשונה בארץ – מערת המכפלה, העיר בה החלה מלכות דוד (לפני 1,300 שנה), וגם עיר שבה הושמדה הקהילה היהודית על-ידי הטרור הערבי לפני 80 שנה.
ירושלים היא עיר המלכות והמקדש, סמל הנוכחות והעצמאות היהודית בת אלפי השנים בארץ ישראל. בירושלים מלך יהודי אלפי שנים לפני הופעת האיסלאם. ירושלים מוזכרת בתנ"ך 700 פעם, ובקוראן – אף לא פעם. משם, מהמקומות האלו, הכל התחיל, והכל ממשיך.
לכולנו יצא לשמוע אמירות נבובות בנוסח "נכון, יש לנו זכות היסטורית, אבל אנו מוותרים עליה בשביל השלום". טוב, אז קודם כל כבר ראינו איזה "שלום" יצא מהנסיגות
והוויתורים האלו, אבל לגופו של עניין: אף אדם, ואף עם, לא מוותר על דבר מהותי, יסודי ושורשי, המעניק את הזכות לעצם קיומו. התנתקות מהשורשים הופכת את כולנו לכובשים ולפולשים זרים ב"פלסטין", שיסולקו מפה – בצדק - בזמן כזה או אחר.
לכן, יהודים יכולים לחיות, לעבוד ולבלות בתל אביב (וגם אני אגיע לפעמים) רק על בסיס הזכות והחיבור ההיסטורי הנובע מחברון, מירושלים ומחבלי ההר, לב הארץ. בפרפראזה על דברי יגאל אלון ניתן לסכם: בלי עבר – אין עתיד, בלי שורשים – אין עץ, ובלי ירושלים וחברון – אין תל אביב.
- נועם ארנון הוא זוכה פרס מוסקוביץ לציונות, המחולק ביום ירושלים.
לפנייה לכתב/ת 
