התורה שבעל פה היא אנחנו

כאשר נשיא ארצות הברית נושא נאום חשוב, אנשיו מוסרים לעיתונאים את הנוסח הכתוב הרשמי, אך במקביל הם מתדרכים את הכתבים: על מה לשים דגש בהבנת הנאום, למה התכוון הנשיא ולמה לא התכוון. אין די במסר הכתוב, יש צורך בפרשנות המלווה אותו בעל פה.

תיקון ליל שבועות של "מכללת הרצוג - גוש עציון" ו-ynet: 

• מלחם עוני ללחם לעניים/ הרב יואל בן-נון
• הלילה הזה כולנו למדנים/ ד"ר עוזי פוקס
• על רות והגֵּרוּת/ ד"ר ברכי אליצור
  

גם התורה, להבדיל, נמסרה לנו בשני ערוצים מקבילים: בכתב ובעל פה. מהתורה שבכתב עצמה עולה בבירור שמלווה אותה מסורת בעל פה. הרבה דינים מובאים בתורה שבכתב באופן חלקי ומקוטע, וברור שהושלמו על ידי הנחיות בעל פה. כך, למשל, לא נזכר בשום מקום בתורה שיש עונש של מלקות; אך מופיעה אזהרה לא להוסיף על 40 מלקות כשמבצעים עונש זה.

במקומות רבים בתורה שבכתב מופיעים דינים המתייחסים דווקא ל"מקרי גבול" בעייתיים, מתוך הנחה שהדינים הסטנדרטיים ידועים דרך המסורת שבעל פה. כך למשל, דיני גירושין מוזכרים אגב המקרה החריג של מחזיר גרושתו. דיני נישואין אינם נזכרים בתורה כלל, ונלמדים גם הם מפרשה זו. אי אפשר לבסס חיים יהודיים על התורה שבכתב ללא השלמתה על ידי תורה שבעל פה.

התורה שבעל פה כוללת רובד בסיסי של הלכות שנמסרו בעל פה למשה בסיני. עליו נוספו רבדים של פרשנות וחקיקה בידי חכמים. מדוע לא נכללו התכנים של התורה שבעל פה בתוך התורה שבכתב? לכך ניתנו הסברים רבים. ברצוני להציע כאן רק הסבר אחד, שבעיניי יש לו חשיבות מיוחדת: חז"ל דרשו את הפסוק "בתורת ה' חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה" והסבירו שבתחילה התורה היא "תורת ה'", אך לאחר מכן, כשהלומד מעמיק בה, היא הופכת ל"תורתו" (מסכת עבודה זרה י"ט).

תורה שלנו

מה הופך את התורה לתורתו שלו, של הלומד? המעורבות האישית של הלומד בתורה קיימת רק בלימוד תורה שבעל פה, ונובעת בעיקר מהיצירתיות שבלימוד. התורה שבכתב היא טקסט חתום וגמור. התורה שבעל פה מתחדשת בכל עת. האדם שמחדש בתורה שבעל פה קונה אותה בשינוי. היא הופכת להיות התורה שלו. משום כך, ללימוד התורה שבעל פה יש השפעה רוחנית עצומה. הלומד מרגיש שהתורה שבעל פה אינה חוק שנכפה עליו מלמעלה, אלא יצירתו שלו. כאן משתלבות באופן מופלא חוויית היראה וחוויית האהבה, היצירתיות וקבלת העול.

בעל "בית הלוי" עמד על ההטמעה המלאה של ההלכה באישיותו של הלומד: "כשניתן להם התורה שבעל פה, נמצא שישראל הם

בבחינת קלף של תורה שבעל פה, וכמאמר הכתוב 'כתבם על לוח לבך', וכמו שהקלף של ספר תורה הוא עצם הקדושה ולא תשמיש, שהקלף והכתב שכתוב בו שניהם ביחד הם ספר תורה, כמו כן התורה וישראל - הכול אחד הוא" (בית הלוי, דרוש יח).

גם הרב י"ד סולובייצ'יק, נינו של "בית הלוי", היה נוהג לחזור על הנקודה הזו: האדם הוא החפץ המובהק של תורה שבעל פה, כשם שספר תורה הוא החפץ המובהק של תורה שבכתב. התפישה הזו עולה במפורש ממדרש מפורסם, שבו לועג האמורא רבא בפני אנשים הקמים לכבוד ספר תורה, ואינם קמים לכבוד תלמיד חכם (מסכת מכות כ"ב), שהרי גם תלמיד חכם הוא ספר תורה: ספר התורה שבעל פה.

• הרב חיים נבון הוא מרצה למחשבת ישראל ב"מכללת הרצוג - גוש עציון"