מחיר ההתערבות בטבע: ימת אראל נעלמה

צילומים שפירסמה השבוע סוכנות נאס"א מציגים את תהליך ההתייבשות הדרמטי של ימת אראל ברוסיה משנת 2000 ועד היום. הימה התייבשה בעקבות התערבות אנושית שייחסה חשיבות רק ליתרונות לטווח הקצר, ולא לקחה בחשבון את ההשפעות שיהיו למהלך בטווח הארוך.

התהליך החל למעשה בשנות ה-60, אז הטתה ברית המועצות כמה נהרות גדולים בקזחסטן וטורקמניסטן שהזרימו במשך שנים מי הפשרת שלגים במורד ההררים לתוך האגם המדברי. הטיית המים נועדה להשקות שדות חקלאיים. כעבור כמה שנים התברר המחיר: ימת אראל - האגם המלוח היבשתי הרביעי בגודלו בעולם, שהתשרע על שטח של 68 אלף קמ"ר - החל להתייבש; עד מהרה, גם המערכת האקולוגית שנשענה על קיומו החלה להתמוטט.

(צילומים: נאס"א)

הצילום הראשון של נאס"א בוצע בשנת 2000. כבר אז הייתה הימה קטנה באופן משמעותי מהשטח שכיסתה בשנות ה-60 (שמסומן בקו שחור בצילום). מאז צילמו לוויני נאס"א את אזור הימה בכל שנה באותה תקופה, ועקבו אחר השינויים הדרמטיים. הצילומים מעידים גם על המהירות שבה התייבשה הימה, התפצלה לאגמים קטנים ונעלמה כמעט לגמרי.

בנוסף, הקרקעית שנחשפה לאחר נסיגת המים התייבשה במזג האוויר המדברי. האבק המלוח שנוצר, שהיה מזוהם בחומרי דשן וחומרי הדברה ששקעו לקרקעית, הפך לסיכון סביבתי לתושבים באזור. האבק שהתרומם לאוויר שקע על השדות החקלאיים באזור, ומשום שהיה רווי מלחים וחומרי כימיים, הצריך שימוש גובר והולך במים שפירים.

גם ההשפעה הממתנת שהייתה לאגם על מזג האוויר פחתה, ולפיכך הפכו החורפים במדבר לקרים יותר, ועונות הקיץ לחמות ויבשות יותר. אך לא רק המערכות האקולוגיות נהרסו, אלא גם ההתיישבות האנושית באזור ספגה מכה אנושה. ימת אראל הייתה פעם מוקפת בכפרים שהתפרנסו מדיג. הכפרים הללו ננטשו לגמרי כשהחלה ההתייבשות.

בניסיון אחרון להציל מה שנותר מהימה, בנתה קזחסטן ב-2005 סכר בין החלק הצפוני והדרומי של הימה. הסכר היה למעשה גזר דין מוות עבור החלק הדרומי, שהוגדר כבלתי ניתן לשיקום. כיום זורמים כל מי הגשמים באגן ההיקוות של הימה לחלק הצפוני.

• תמונות גדולות ואנימציה - כאן