כתוב רק אם אתה לא יכול

עשרת הדברות של יורם קניוק

1. כתוב מה שאתה רוצה ואיך שאתה רוצה.

2. אם אתה יכול לא לכתוב - אז עדיף, כי זאת לא חגיגה כזאת גדולה. יכתוב רק מי שלא יכול לא לכתוב.

3. צריך לשכוח את המילה "על" ולכתוב "את"; כלומר לא לכתוב סיפור, אלא לתת לסיפור לספר את עצמו.

4. אל תסבירו. אל תפרשו. תשאירו לקורא את תפקיד הפרשן.

5. תנו לסיפור לזרום. גלו אותו תוך כדי כתיבה. חיזרו וערכו אותו עד שהסיפור יהיה כמו שהוא רוצה להיות. זה בא מתוככם, אתם הנהגים, לא המפקחים על הכתיבה.

6. נסו לא להתייפיף. נסו לא לחשוב מה יגידו אחרים, אלא מה נכון לסיפור או מה יותר נכון לדמויות, שהן אלו שצריכות להוביל סיפור.

7. ויליאם פוקנר כתב שכל פעם שהוא מסיים לכתוב, הוא נאלץ להרוג את כל ה-Darlings שלו. כלומר, ישנם דברים שבאים לכותב כדי שיכתוב אותם, ואז הוא מגלה שהם לא צריכים להיות שם. ישנם כמה משפטים שכתבתי כבר בעשרים ספרים והוצאתי אותם בעריכה הסופית. חבל שלא עשיתי יותר.

8. אל תראו את כתב היד לפני שאתם כבר מרגישים שהוא בשליטה. כל קורא ראשוני יסיט אתכם מן הדרך שנועדה לכם. והעיקר - אל תראו ספר לא גמור לאנשים קרובים מדי. הם יכולים להרוג כל ספר מתוך רצון טוב.

9. אם הוצאתם לאור ספר ומבקשים מכם לנקוב בשמם של הספרים שאתם לא יכולים בלעדיהם - והערה זאת מכוונת רק לסופרים ישראלים - אמרו שאתם לא יכולים בלי ספר איוב, בלי ספר היצירה, בלי יוליסס , בלי וורלן, בלי צ'וסר וכמובן בלי חסמב"ה בשביל להראות כמה אתם נחמדים.

10. ספרים הם חידה הנוצרת מפתרון. הלשון, כתב סרוונטס, היא הלשון של הנפש. ובורחס כתב שהכתיבה היא חלום מודרך.

יורם קניוק, יליד תל אביב 1930,  בימי מלחמת העצמאות שירת בפלמ"ח.  זכה בפרס נשיא המדינה (1998), פרס ביאליק לספרות יפה (1999) פרס ברנר (1987) ובצרפת זכה ב- Prix de Droits del'Homme (פרס זכויות האדם) וב-Prix Méditerranée Etranger. ספריו תורגמו לשפות רבות. בין ספריו המפורסמים: "בתו", "אדם בן כלב", "הברלינאי האחרון", "על החיים ועל המוות", "חימו מלך ירושלים" ועוד.

עשרת הדברות של סביון ליברכט

ליברכט. כבדו את קהל הצופים (צילום: מיקי קורן)

1. לכו לראות את כל ההצגות שיכולתכם משגת. אל תמנעו מאלו שמדברים בגנותן. מהצגה גרועה תלמדו לא פחות, ואולי יותר, מאשר מהצגה טובה.

2. אל תתחילו לכתוב דיאלוגים לפני שידועים לכם כל מהלכי העלילה. רוב הדיאלוגים האלו יטעו אתכם עד, שבמקרה הטוב, תגיעו למסקנה שהם מיותרים. במקרה הרע הם ישארו בטקסט כטלאי לא שייך.

3. כתבו טיוטות רבות ככל שסבלנותכם מאפשרת. כך אפשר יהיה ללקט את הפנינים לצורך הגירסה האחרונה.

4. הראו את טיוטת המחזה לאנשים רבים אך אל תקבלו באופן אוטומטי את כל הערותיהם. למדו להתייחס רק להערות שמהדהדות אצלכם. בעיקר היזהרו מאנשים המלמדים דרמה כי הם אמונים על כללים. המחזות המעניינים הם אלו שיוצאים מתוך ידיעת הכללים אך אינם מצייתים להם.

5. אל תתפתו לבחור בנושא רק מכיוון שהוא נחשב פופולרי ומזמין קהל. אם הנושא לא בדמכם, קטן הסיכוי שתצלחו בהצלחה את שלב הטיוטה.

6. כבדו את קהל הצופים. הוא חכם, משכיל, סקרן וביקורתי לא פחות מכם. אל תלעסו למענו את חומר, אל תקלו עליו בהסברים. הקהל אוהב אתגרים, מסוגל להבין דברים בכוחות עצמו.

7. אל תכפו על שחקן שורות שהוא לא שלם איתן. השחקנים מקצועיים והם מסוגלים להעביר בשלום גם טקסט שהם מתעבים, אך הויברציות המסויימות תהיינה חסרות. כבדו את תחושת הבטן של השחקן.

8. תנו כבוד לפועלי הבמה גם מכיוון שהם נושאים את ההצגה על כתפיהם וגם מכיוון שהם היו שם לפניכם וישארו אחריכם. דעתם על ההצגה חשובה לפחות כמו זאת של גדול מבקרי התיאטרון ואין מי שיש לו חושים כמו שלהם לנבא הצלחה או כשלון.

9. היו צנועים במידה. אם ההצגה הצליחה, זה לא רק בזכות המחזה שלכם; אם היא נכשלה זה

לא רק בגלל המחזה שלכם.

10. כמו באהבה, נסו ליהנות מן התהליך. המחשבה שייסורים מולידים יצירה טובה יותר, היא אגדה.   

סביון ליברכט, מחזאית, סופרת ומתרגמת, נולדה במינכן ב-1948. המחיזה את "סינית אני מדברת עליך" ו"תפוחים מן המדבר", המבוססים על ספריה. וכן כתבה את המחזה" סוניה מושקט". בנוסף, כתבה את "סוסים על כביש גהה", "צריך סוף לסיפור אהבה", "איש ואישה ואיש",  "מקום טוב ללילה", "נשים מתוך קטלוג" ועוד.

עוד בפרויקט:

• עשרת הדברות במוזיקה ובמחול / מוקי וסהר עזימי
  
• עשרת הדברות בקולנוע ובטלוויזיה / אבי נשר ורני בלייר
  
• עשרת הדברות לסלב המתחיל / דודי מליץ