הפצצה המתקתקת של אובמה
אם ייכשל במבחן הקוריאני, גם פירוק המאחזים כולם לא יעזור לו במזה"ת. הצרה היא שארגז הכלים כמעט ריק. והכל תלוי בסינים
כהוכחה לנחישותה מבצעת צפון-קוריאה שורה של פרובוקציות. היא חידשה את העבודה בכור הגרעיני ביונגביון ועשתה ניסויי שיגור בחמישה טילים מכל הסוגים. מדובר אמנם בטילים קצרי טווח יחסית שחלקם הגנתיים, אבל שוגרו גם טילים בליסטיים המסוגלים לפגוע ללא קושי בסיאול. רמז ברור שפני המדינה לעימות. אם לא די בכך, פרסם אתמול דובר צבאי בפיונגיאנג הצהרה בה הוא תובע מחדש בעלות על חמישה איים בסמוך לגבול הימי בין צפון-קוריאה לדרום-קוריאה (שבו הראשונה אינה מכירה). הוא גם איים לפגוע בכלי שיט דרום קוריאניים ואמריקניים מכל הסוגים שישוטו באותו אזור.
מהלכיה של צפון-קוריאה מציבים בפני ממשל אובמה את האתגר
הצרה כעת היא ש"ארגז הכלים" האמריקני והבינלאומי כמעט ריק. האפשרות של נקיטת פעולה צבאית או מהלכים שעלולים להביא להתלקחות מלחמתית, אפילו אינם נשקלים בוושינגטון. הסיבה העיקרית היא שלפי כל ההערכות, לא נשקפת כרגע סכנה מיידית שצפון-קוריאה תעשה שימוש בשש הפצצות הגרעיניות, שבמערב מניחים שנמצאות ברשותה. ההערכות הללו נובעות גם מהעובדה שצפון-קוריאה לא הצליחה עדיין להתאים פצצות אלו לראש קרב של טיל. בנוסף, כ-40 אלף חיילים אמריקנים נמצאים בדרום-קוריאה להגנתה, והתלקחות מלחמתית מסכנת אותם. ולכל זאת יש להוסיף את היותה של אמריקה כבר מסובכת צבאית בעיראק ואפגניסטן (וגם בפקיסטן). נותרו לכן הסנקציות הכלכליות והדיפלומטיות.
לא פוחד להרעיב
מועצת הביטחון כבר הטילה סנקציות חמורות על צפון-קוריאה, אחרי הניסוי הגרעיני הראשון לפני שנתיים וחצי. נראה גם שהמשטר בהנהגתו של קים ג'ונג איל מוכן להניח לאזרחי ארצו לרעוב, ובלבד שישמר בידו את יכולותיו הגרעיניות והטיליות. התפרקות מהן עשויה להיראות כחולשה, שתאיים על שרידות המשטר. נותרו שתי סנקציות אפקטיביות: האחת - אם סין תפסיק את הספקת הנפט, הדלקים והסחורות, שהיא מזרימה לצפון-קוריאה; האחרת - מצור ימי על פיונגיאנג. המטרה הרשמית היא מניעת ייצוא נשק להשמדה המונית, אבל בפועל הוא מגביל מאוד את השיט והסחר הבינלאומיים.
הצעד הזה אינו חידוש - את הסנקציה הזו הטילה כבר מועצת הביטחון ב-2006. מדובר במעין מצור ימי, שיאפשר לחברות באו"ם לעצור כלי שיט הבאים או יוצאים מצפון-קוריאה כדי לבדוק ולוודא שאינם מובילים נשק להשמדה המונית, טילים או חלקים וחומרים לייצורם בארצות זרות. אבל הסעיף הזה בהחלטת מ-2006 לא יושם על-ידי ארה"ב ובעלות בריתה, מחשש שהפעלתו תגרום לצפון-קוריאה לצאת למלחמה.
זו גם הסיבה לכך שדרום-קוריאה סירבה - עד אתמול - להצטרף ל"יוזמה לביטחון מפני הפצה של נשק להשמדה המונית" בתחילת השנה הנוכחית. על היוזמה חתומות 95 מדינות, כולל ארה"ב, רוסיה, צרפת, בריטניה וישראל, והיא נועדה בין השאר למנוע הברחת נשק לחמאס בעזה. סין, הודו ופקיסטן סירבו להצטרף. כעת, לאחר הצטרפותה של סיאול המאוימת, הבהירה צפון-קוריאה כי תראה בכל מעצר של כלי שיט כהכרזת מלחמה עליה - ותגיב צבאית מיד ובעוצמה.
המפתח לענישה וללחץ על פיונגיאנג נמצא בידי סין. מזה יומיים מקיימות חברות מועצת הביטחון התייעצויות סגורות בעניין התגובה לניסוי הגרעיני. ההערכה היא שרוסיה תהיה מוכנה ללכת להחרפת הסנקציות הכלכליות ואולי אף להטלת מצור ימי. אבל סין שומרת בינתיים את קלפיה קרוב לחזה. אם אובמה לא יצליח לרתום אותה למהלך, הוא צפוי להיכשל. לכן הכל תלוי עכשיו במסעו של שר ההגנה גייטס לבייג'ינג בשבוע הבא, שנקבע מראש ומקבל עכשיו חשיבות מיוחדת.
אשר לבעיה האיראנית - מאפייני המשבר הצפון-קוריאני מזכירים אותה, במידה רבה. לא רק בטהרן עוקבים מקרוב אחרי מה שקורה ויקרה במזרח אסיה - גם בקהיר, בריאד, במדינות המפרץ הערביות וכמובן בישראל. גם אם ישראל תקפיא לחלוטין את הבנייה בהתנחלויות, תפרק את כל המאחזים ותעשה מחוות מפליגות לפלסטינים - אם תיכשל ארה"ב במבחן הקוריאני, אין לה סיכויים רבים להצליח בזירה המזרח-תיכונית.