דלק יקר זה טוב. נקודה

עם פרסום טור זה, שבוע לאחר העלאת המס על הדלק וערב לפני התייקרות נוספת, אני עומד להפוך לשנוא העם, ולכן אפתח בשני גילויים נאותים. א': יש לי מכונית פרטית, שאני משתמש בה לפעמים ונהנה מכך. ב': לפעמים אני משתמש גם בתחבורה ציבורית, ומודע לכך שרשת הרכבות והאוטובוסים בישראל היא איומה ונוראה.  

ולמרות האמור לעיל, אני משוכנע שדלק יקר זה טוב, נקודה. דלק יקר מאוד זה טוב מאוד, ודלק עוד יותר יקר - מצויין. הסיבה: ייקור הדלק יגרום לחלק מאתנו לנסוע קצת פחות במכוניות, והמכוניות (כולל שלי) הן, בפשטות, אויב האנושות.

המכוניות הן אויב כי הן הורגות בני-אדם: מאז מלחמת העולם השניה, תאונות הדרכים הן הגורם הנפוץ למוות לא-טבעי בעולם. המכוניות אחראיות לעשרות אחוזים מזיהום האוויר - וכאלה יהיו גם המכוניות החשמליות, כי גם חשמל מיוצר משריפת דלק. הן הופכות את העולם למקום רועש, מסריח ומטונף, מלא גרוטאות מתכת.

דלק יקר הוא טוב כי הנפט התייקר, ובתי הזיקוק אינם צריכים לסבסד לנו את ההתייקרות ולעודד אותנו לנסוע. התשובה להתייקרות הנפט צריכה להיות ירידה בביקוש - כי נפט הוא החמצן של האויבים הכי גרועים שלנו.

אכן, דלק יקר הוא קודם כל מס. מרבית מחיר הדלק מגיע למדינה באמצעות מס הבֶּלו. אבל בניגוד למע"מ ובדומה למס הכנסה, הבלו הוא מס לעשירים ולמעמד הביניים, ולא לחלשים, ובניגוד למס הכנסה, זהו מס שהנישום יכול לווסת כרצונו, מס שמוטל רק על מי שבא לו לנסוע במכונית.

כי המכונית איננה מצרך יסוד חיוני, אלא פינוק שנועד למי שבא לו. חרדים, עובדים זרים, סטודנטים, חיילים, קשישים, וסתם כאלה שהאוטו שלהם במוסך, בשלילה, בין מכירה לקנייה או אצל בן/בת הזוג - מסתדרים איכשהו בלעדיו. רוצה לקחת את החברה למועדון? תשלם. רוצה לקחת את הילדים לפיקניק? תשלם. לא רוצה לסחוב את הקניות? תשלם. רוצה לגור בצמוד קרקע? תשלם. המעסיק שלך רוצה שתגיע לעבודה בזמן? שישלם. אין "לא יכול בלי האוטו", יש "לא רוצה".

אגב, לא בטוח שהמכונית באמת משפרת את איכות חייהם של כל הנוסעים. דיווש והליכה מהנים ובריאים מנהיגה, ואפשר לחצות באופניים ואפילו ברגל כל יישוב בארץ חוץ מירושלים וחיפה. ומי שאין לו זמן לכך, כי הוא צריך לעבוד כל הזמן, יכול לעבוד ברכבת במקום לנהוג בפקקים.

אכן, התחבורה הציבורית מחורבנת, אבל עומס המכוניות בכבישים הופך גם אותם לסיוט. הדרך המהירה ביותר בין כל מרכזי הערים הגדולות – ירושלים, תל-אביב, חיפה, אשדוד, ראשון לציון, פתח-תקווה, נתניה ובאר שבע היא בתחבורה ציבורית, ומי שמתעקש לעשותה במכונית, מתוך הרגל, פינוק או בשביל האגו ("שאני אסע באוטובוס?!") - שיסבול, וישלם.

התייקרות הדלק לא תעשה צדק מוחלט. העשירים באמת ימשיכו לנהוג, מי שחי על הקצה - יצטרך לוותר. אבל החיים אינם אוטופיה קומוניסטית, וההנאות והפינוקים לעולם לא יתחלקו באופן הוגן. תושבי עיירות הפיתוח ירגישו אי-נוחות רבה יותר. אבל גם בעיירות הפיתוח העניים באמת מסתדרים איכשהו בלי מכונית בכלל. צרי העין יכולים להתנחם בכך שתושבי כפר ורדים, למשל, ייפגעו יותר מתושבי בת-ים ופתח-תקווה.

תאמרו - יש דרכים נוספות לחסוך. נכון. הממשלה לא חייבת 700 שרים, אפשר לוותר על הפחתת מס הכנסה, אפשר לייעל את חברת החשמל ואולי גם את צה"ל. כל זה נכון, אבל אינו סותר: המדינה צריכה כסף, וצריכה להקטין את השימוש במכוניות, וכדאי לה לשלב בין השניים. רוצים לנסוע באוטו בכל זאת? תשלמו.