איראן בוחרת: כל מה שרציתם לדעת

ברפובליקה האיסלאמית ישנו שלטון תיאוקרטי שמתבסס על אנשי הדת - ובראשם המנהיג העליון האיתוללה עלי חמינאי. המשטר אמנם מעניק מידה מסוימת של חופש לאזרחים במטרה לשמור על יציבותו, אך נוקט יד קשה כלפי המתנגדים לו. מתנגדים פוליטיים מושלכים לכלא בלי משפט, המיעוטים האתניים סובלים מרדיפות והומוסקסואלים מוצאים להורג. אך למרות היד הקשה, המשטר מאפשר מידה מסוימת של חופש ביטוי ועיתונות, שמוביל לדיון ציבורי פורה מאוד, בין אם בעיתונים ובין אם באינטרנט.

האם הבחירות באיראן הן דמוקרטיות?

האלמנט הדמוקרטי המובהק היחידי בבחירות באיראן הוא יום הבחירות עצמו – שבו יוכל הציבור האיראני לבחור מי ינהל את המדינה, ישפיע על מצב הכלכלה, יקבע עד כמה ייאכף קוד הלבוש האיסלאמי, ואילו פנים ייצגו את איראן בעולם. התהליך הפוליטי המוביל ליום הבחירות שופע בהתערבות בלתי-דמוקרטית של השלטון. למרות שכל אחד יכול להגיש את מועמדותו להתמודד על התפקיד הנכסף – רק ועדת הבחירות המרכזית תקבע מיהם המועמדים המאושרים, תרתי משמע. השנה, למרות שיותר מ-450 מועמדים, בהם 42 נשים, הגישו את טפסי ההרשמה לוועדת הבחירות המרכזית, אושרה מועמדותם של ארבעה בלבד: הנשיא המכהן ושלושה נוספים, מיר חוסיין מוסווי, מהדי כרובי ומוחסיין רזאי. כולם פוליטיקאים ובעלי תפקידים בהווה או לשעבר במשטר, הנאמנים למנהיג חמינאי.

איראנית מחזיקה בתמונתו של מוסווי. החופש לבחור? (צילום: רויטרס)

לא בהכרח. יש לזכור שאיש לא צפה את בחירתו של מחמוד אחמדי-נג'אד - שהיה עד אז אדם אלמוני יחסית - בבחירות הקודמות לנשיאות שנערכו ב-2005. גם בחירתו של מוחמד חאתמי הרפורמיסט ב-1997 היתה בלתי צפויה – והעידה כי העם האיראני היה חפץ בשינוי.

במידה רבה כן. ההצבעה בבחירות – שתיערך משעות הבוקר המוקדמות ועד הערב – מתנהלת בצורה חופשית והוגנת. אמנם משקיפים זרים לא יתפרשו בקלפיות כדי לפקח על ההצבעה, ולעתים נרשמים מקרים של שוחד בחירות וזיופים, אך באופן כללי, כל אחד מהמצביעים רשאי להצביע על פי מצפונו ועמדתו. התוצאות יפורסמו יום לאחר הבחירות. אם איש מהמועמדים לא יגרוף רוב של יותר מ-50 אחוזים מן הקולות, תרחיש סביר למדי במערכת הבחירות הנוכחית, ייערך סיבוב שני בין שני המועמדים שזכו לתמיכה הגבוהה ביותר, שיתקיים תוך שבוע. סביר להניח ששני המועמדים שיעלו לסיבוב השני הם הנשיא המכהן, ויריבו העיקרי, מיר חוסיין מוסווי.

על פי נתוני משרד הפנים באיראן, ישנם במדינה כ-46 מיליון בעלי זכות בחירה – אבל לא כולם ינהרו לקלפיות. ישנם רבים שמדירים רגליהם מהקלפיות, במטרה למחות על המשטר המדכא ולא לתת לו לגיטימציה, או לאור חששותיהם שהמשטר יתערב בתוצאות ויטה אותן לפי רצונו. משום כך, שיעור ההצבעה שנרשם במדינה בבחירות קודמות לא היה גבוה, ולרוב נע בין 50 אחוזים ל-60 אחוזים.

אחמדי-נג'אד. נהנה מתמיכת השכבות החלשות (צילום: AFP) 

הרפורמיסטים, או כפי שנוהגים לכנותם בתקשורת הבינלאומית "המתונים", משתייכים לזרם הדוגל בערכי המהפכה האיסלאמית, אך בה בעת מעוניין לערוך שינויים שיטיבו עם האזרח, לקדם חקיקה מתקדמת, להגדיל את זכויותיהן של הנשים, ולהרחיב את חופש ביטוי והזכויות האזרחיות. עם זאת, פתיחות זו בנושאי פנים אינה בהכרח מנבאת פתיחות ומתינות בנושאי מדיניות חוץ. הרפורמיסטים אולי נוקטים טון מרוכך יותר בנוגע לאפשרות של משא ומתן עם המערב – אך אינם נבדלים מהשמרנים בנוגע לעמדות כלפי ישראל. גם באשר לסוגיית הגרעין אין הבדל – מאחר שהמנהיג העליון חמינאי הוא זה המחזיק בסמכויות בנושא, וקובע את האסטרטגיה.

הנשיא המכהן נגד ראש הממשלה לשעבר

האם הציבור באיראן מרוצה מתפקודו של אחמדי-נג'אד?

לא בהכרח. רבים מאוכזבים מהמצב הכלכלי הקשה ששורר במדינה, מהאינפלציה הדוהרת והאבטלה הגואה, שנפגעיה הם בעיקר צעירים. "מאוכזבי אחמדי-נג'אד" סבורים כי הוא הקדיש תשומת לב הרבה מדי לזכויות הפלסטינים ולתמיכה בחמאס וחיזבאללה – על חשבון הטיפול בנעשה במדינה. בתקופתו הוחל באיראן קיצוב הדלק שמעורר במדינה ביקורת, ולא כולם מרוצים ממדיניות החוץ התקיפה שהוא מנהל כלפי המערב, שבגינה נקלעה איראן של בידוד בינלאומי.

הנשיא המכהן נהנה ממנגנון ממשלתי מאורגן, וזוכה לתמיכתן של השכבות החלשות – בעיקר באזורי הפריפריה. עם זאת, מתנגדיו מציינים כי הוא "קנה" את תמיכתם של העניים: באחרונה הואשם אחמדי-נג'אד כי הוא חילק לעניים "שוחד בחירות" בדמות דמי קצבת עוני, ואף נטען כי סיפק עשרות טונות של תפוחי אדמה בבתי חולים, אוניברסיטאות ומשרדי ממשלה, במטרה לקנות את קולו של הציבור.

אישה ליד כרזות תמיכה ברזאי. האם מצב הנשים ישתפר? (צילום: רויטרס) 

מוסווי זוכה לתמיכתו של הנשיא לשעבר מוחמד חאתמי, מנהיג הזרם הרפורמיסטי באיראן, והוא נהנה מתמיכתם של מצביעים צעירים רבים, בעיקר בזכות השימוש הנבון שהוא עושה ברשת האינטרנט ובייחוד באתרים כמו פייסבוק וטוויטר. הוא פונה בעיקר למצביעים משכילים המתגוררים בערים, סטודנטים, וגם מבוגרים, הזוכרים לטוב את שנות השמונים, שבהן כיהן כראש ממשלה.

בתקופה שהובילה לבחירות התפרסמו בעיתונים או בתחנות טלוויזיה איראן עשרות סקרים - אך מאחר

שמדובר בסקרים שהוזמנו על ידי המועמדים עצמם, צריך לקחת את תוצאותיהם בעירבון מוגבל. רבים מהסקרים התפרסמו בכלי תקשורת של המשטר התומכים בנשיא, או באתרי אינטרנט המזוהים עם מועמדי האופוזיציה. באיראן אין אף מכון סקרים עצמאי ובלתי תלוי שיכול לספק תחזית מהימנה של העתיד לבוא. בערב הבחירות עצמו לא צפויים להתפרסם תוצאות מדגמים; את התוצאות נדע רק לאחר ספירת הקולות.