המשבר בבריטניה: "אֵם הפרלמנטים ירדה לזנות"

"הפוליטיקה הבריטית העלתה עובש" - כך מסביר העיתונאי והפרשן שאול צדקא המתגורר בלונדון את המשבר החמור שבו שרויה המערכת הפוליטית בבריטניה. "אפשר לומר שכבר היו תהפוכות ברחוב דאונינג, אבל לא בקנה מידה שכזה", הוא אומר ל-ynet בשיחת טלפון מביתו. "התופעות של אקסודוס המוני מתוך הממשלה, או של כמה שרים המתארגנים יחדיו לכאורה כדי לתקוע סכינים בפניו של ראש הממשלה, אינן זכורות בתולדות הפוליטיקה הבריטית המודרנית. גם כשתאצ'ר הודחה ממפלגתה ב-1991 לא היינו עדים לתופעה כזו חריפה - שבה הממשלה מתפרקת לעינינו מבפנים, נמסה ומותכת לחלוטין".

ספק אם איש בבריטניה - או בכל מקום אחר בעולם - ירצה להתחלף בימים אלה עם ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון. בשבועות האחרונים נאלץ בראון להתמודד לא רק עם מיתון הולך ומחריף, אלא גם עם השלכותיה של הפרשה שחשף העיתון "דיילי טלגרף", שדיווח כי מחוקקים ונבחרי ציבור גבו החזרי הוצאות בלתי כשרים מקופת המדינה. החשיפה כרסמה באמון שרוחש הציבור לנבחריו, אך מאחר שרבים מקרב חברי הקבינט של בראון התגלו במערומיהם, הפרשה פגעה קשות בתמיכה בו ובמפלגת השלטון. המצביעים הבריטים ניצלו את שתי מערכות הבחירות שעמדו לרשותם בימים האחרונים - הבחירות למועצות האזוריות והבחירות לפרלמנט האירופי - כדי להביע את מחאתם. בבחירות המקומיות, נחלה הלייבור מפלה צורבת ביותר, וכל הסימנים מעידים כי היא ספגה מפלה קשה לא פחות בבחירות לפרלמנט האירופי.

"אתמול כשהופעתי בתוכנית הטלוויזיה של ה-BBC שבה אני נוהג להשתתף, אמר לי המגיש שהפוליטיקה בישראל מחווירה לעומת הפוליטיקה הבריטית. הסכמתי איתו שהשחיתות הבריטית מאפילה על זו בישראל, אך ציינתי כי ההבדל היחיד הוא שבישראל השרים אינם פורשים", מתלוצץ צדקא.

שיטה אנכרוניסטית ופרימיטיבית

"במערכת הבריטית ישנן הרבה מאוד בעיות הנובעות מכך שהיא לא עברה תהליך של מודרניזציה - אלא העלתה עובש ונקלעה לסטגנציה", מסביר צדקא את שורש הבעיה. "עד כמה שזה נשמע אבסורדי, חבר פרלמנט בבריטניה רשאי להעסיק קרובי משפחה על חשבון המדינה או להחזיק בג'וב נוסף - ורבים עושים זאת. כדי להגיש הצעת אי-אמון לפרלמנט יש צורך באישורה של הממשלה. זו שיטה מאוד אנכרוניסטית ואפילו פרימיטיבית. למרות שנהוג לראות בשיטה הבריטית את 'אם כל הפרלמנטים', אני חושב שהרבה מדינות כבר התפקחו מהאשלייה הזאת. הייתי אומר שאם הפרלמנטים הידרדרה לזנות".

השרים שפרשו (משמאל): סמית, בלירס, פרנל, האטון והון (צילום: AFP)

בראון, איפוא, אינו אשם בחולייה של המערכת הפוליטית בבריטניה. "השיטה שבה חבר פרלמנט יכול לבקש הוצאות של עד 24 אלף ליש"ט בשנה כי הוא חייב להחזיק בית באזור הבחירה שלו קיימת מאז שנות השישים. גורדון בראון לא אחראי לכך. אבל לחוסר מזלו השיטה התנפצה לרסיסים דווקא עכשיו. אבל לבראון עצמו יש בעיה קשה אחרת, והיא חוסר היכולת להנהיג. הוא לא היה מסוגל להעביר שרים גרועים מתפקידיהם".

"לבראון היו בעיות עם שרים – או בעיקר שרות, כמו שרת הפנים ג'קי סמית והשרה לענייני קהילות הייזל בלירס - שלא תפקדו", מפרט צדקא. "כאשר נחשף שהן ניסו לסחוט את השיטה עד תום, היתה לבראון הזדמנות פז להיפטר מהן, אבל לא הוא לא עשה את זה. אחרי שג'קי סמית התפטרה, התברר שהיא ביקשה להתפטר כבר לפני חודשיים אבל בראון לא נתן לה ללכת - כי חשש שהדבר ייצור את הרושם שהממשלה מתפרקת. באשר להתפטרותה של בלירס, היא באה בעיתוי מאוד לא נוח מבחינתו. ישנם בפוליטיקה כמה כללי משחק, ואחד מהם הוא ששר לא מתפטר ערב בחירות. בלירס התפטרה ערב הבחירות במועצות המקומיות, שהוא התחום שעליו היתה מופקדת. למעשה הוא יכול היה להיפטר ממנה שבועות קודם לכן, כשהיא הודתה שלא שילמה מס. אבל הוא לא עשה את זה. היו כאן שרות שפישלו ובגדו בבראון, אבל לו לא היה אומץ לסלק אותן".

בראון עוד ישרוד, אך הלייבור תודח בבחירות

למרות שעיתוני בריטניה מכנים את מחר ה"די-דיי" הפרטי של גורדון בראון, ברוח 65 שנה לפלישה לנורמנדי, צדקא מעריך שהוא ישרוד עוד זמן מה - למרות שגורלו וגורל מפלגתו נחרץ. "כרגע, אין איש בלייבור שעשוי לקרוא תיגר על מנהיגותו ולהודיע כי הוא מתמודד נגדו על ראשות המפלגה, כי כל מי שנחשבים ליורשים אפשריים 'נכלאו' בתוך הקבינט החדש שלו", הוא מסביר.

הוא גם מעריך כי מפלגת השלטון לא תמהר להדיחו ולמנות למפלגה ראש חדש. "אם הלייבור תקיים בחירות חדשות לראשות המפלגה, ייבחר מנהיג שלישי למפלגה בתקופה של פרלמנט אחד, שגם הוא, כמו בראון, לא נבחר על ידי הציבור. המנהיג החדש יצטרך להתמודד עם כל ה'ג'יפה' שהשאיר אחריו קודמו: המשבר הכלכלי, ההוצאות וכל השאר. הרפש המפלגתי שנוצר יכתים אותו - ואין סיבה להכתים מנהיג חדש לפני בחירות, במקום להשאיר את בראון עד למועד הבחירות הקרובות". בכך יכולים חברי הלייבור לפעול כפי שעשו השמרנים ב-1991, אז אילצו את תאצ'ר לפרוש זמן קצר לפני הבחירות, והמפלגה בחרה יושב ראש חדש בטרם נערכה ההצבעה.

לטענתו, גם החלפתו של בראון במנהיג אחר קודם לבחירות לא תמנע את הבלתי נמנע. "יהיה מנהיג הלייבור אשר יהיה, המפלגה תנחל תבוסה קשה מאוד בבחירות הבאות. במצב הנוכחי לא נראה כאילו דבר יוכל לעצור את הניצחון הסוחף העתידי של השמרנים - למרות שגם הם היו נגועים בשחיתות, כמו המחוקק פיטר ויגרס, שגבה החזרים על הקמת 'אי ברווזים' לגינתו, ופוטר בידי דיוויד קמרון. במצב אחר, הניצחון של השמרנים יכול היה להיות סוחף הרבה יותר. אבל הציבור זוכר יותר את חטאיה של מפלגת השלטון, ולכן הלייבור תידרס תחת גלגלי הבוחר".

עדנה לעיתונות הכתובה. עיתוני בריטניה חוגגים את המשבר (צילום: AFP) 

אסון לפוליטיקאים - חג לעיתונים

למרות שאלה הם ימים שחורים לפוליטיקה הבריטית, המשבר הנוכחי עשה חסד עם מגזר אחר - העיתונות הבריטית. גורם עלום-שם בגזברות הפרלמנט הבריטי הוא זה שהעביר לעיתון "דיילי טלגרף" דיסק ובו מסמכים וקבלות על כל ההחזרים שביקשו חברי הפרלמנט בארבע השנים האחרונות. העברת המידע התאפשרה בזכות חקיקת החוק המחייב את מוסדות הציבור לנהוג בשקיפות - חוק שאותו ניסה לעכב יושב ראש הפרלמנט, שאולץ אף הוא להתפטר.

"זה אחד הדברים המרעננים בפרשה הזאת: יש כאן עדנה לעיתונות הכתובה, ועלייה מסוימת בצריכת עיתונים", מספר צדקא. "הדיילי טלגרף מקדיש לפרשה כל יום שמונה עמודים בממוצע, ומפרסם את החומר טיפין-טיפין; אולי זה יסתבר כסקופ הממושך ביותר בהיסטוריה של העיתונות. עיתונים אחרים, שלבטח רוצים לחתוך ורידים על כך שהחמיצו את הסקופ הזה, מנסים להדביק את הפער, כדי לא להיראות כמי שמשתרכים אחרי הטלגרף. העיתונות חוגגת על ההיבטים הרכילאיים של פרשת השחיתות, כמו למשל, על העובדה ששרת הפנים ביקשה החזר על רכישת פקק לאמבטיה שעלותו 88 פני. זה מראה כמה פתטיים וקטנוניים נראים חברי הפרלמנט בעיני הציבור. נכון שבשוליים העיתונים גם סיקרו את מפלת המורדים הטמילים בסרי לנקה וציינו מלאות 65 שנה לפלישה לנורמדי, ונכון שנאום אובמה הדיח את הפרשה מהכותרות הראשיות

ליום אחד, אבל כולם עוסקים בנושא הזה".

צדקא לא חושב שהתעקשותו של בראון להישאר בתפקידו פגעה בו. "איני חושב שהסירוב פוגע בו או מעורר תרעומת – כל עוד אין בחירות חדשות. אם הוא מתפטר הקריירה שלו מחוסלת. במקרה הטוב ביותר, הוא יהיה חבר בבית הלורדים. אבל חשוב לציין שהציבור ברובו רוצה בחירות עכשיו, ובבריטניה אפשר לארגן בחירות תוך שבועיים. גם אם בראון יוחלף מחר, הדבר לא ישפיע על העובדה המוגמרת והידועה מראש - שבבחירות הבאות, הלייבור לא ינצחו".