אחרי 27 שנים: יונה באומל חסר, יוסי כץ עוד מאמין
יום השנה לקרב סולטן יעקוב צוין השנה ללא דוברם הבולט ביותר של הנעדרים, אביו של זכריה באומל, שנפטר לפני כשבועיים. שותפיו למאבק עדיין לא הרימו ידיים, וראש עמותת "לחופש נולד", איל בן ראובן, אף טוען: "ישנה התקדמות בנושא, אבל אני לא יכול לפרט"
12 ימים לפני ציון מלאת 27 שנים לקרב סולטן-יעקוב, נפטר יונה באומל, אביו של זכריה באומל - אחד משלושת נעדרי הקרב. יוסי כץ (86) אביו של הנעדר יהודה כץ, חושש גם הוא למות בלי לדעת מה עלה בגורל בנו. יום השנה להיעלמות הבנים היה אתמול (יום ה').
בשיחה עם ynet בחלוף 27 שנים מהיום ההוא שבו נחטפו בנו, באומל וצבי פלדמן, אמר כץ כי הוא מקווה שלמרות שותפות הגורל עם יונה באומל, סופו יהיה אחר. "היינו שלושה בסירה אחת", הוא אומר. "פטירתו בישרה לי שהזמן לא עומד מלכת, דור הולך ודור בא. רכבת הזמן היא נשק הבריאה. אני חי עם הזמן והזמן חי איתי, אבל אנחנו לא מרימים ידיים ומאמינים שהגורל בסופו של דבר יחזיר לנו את יהודה בחיים".
הזמן אמנם לא עמד מלכת, אבל עקשנותו ואמנותו של כץ עודן עומדות. "אני לא נביא, אני יודע רק דבר אחד - אדם חייב להיאבק נגד הגורל שלו, ובאותו הזמן חייב לדעת שהוא לא יכול לנצח אותו",
אלוף במיל' איל בן ראובן, ראש עמותת "לחופש נולד" שעומד בקשר מתמיד עם משפחות הנעדרים, מניח כי "לא ניתן לשלול את האפשרות שיונה באומל מת מצער".
"אין ספק שהוא מת בכאב גדול. הוא אדם שהקדיש את חייו על מנת להחזיר את בנו ולא זכה לכך. ידוע לכול אילו מאמצים אדירים הוא השקיע", אמר.
בן ראובן נפגש עם באומל שלושה שבועות לפני מותו. "יונה מאוד כעס על מערכות הביטחון", סיפר, "על כך שלא הצליחו להביא פתרונות לבנו. התחושה שלו הייתה שלא נעשים דברים. בגלל זה גם אסר לפרסם את התמונה של זכריה בכלי התקשורת. הוא לא רצה שיטפלו בנושא הזה בכלל. באתי להגיד לו שאנחנו ממשיכים ונמשיך לעשות כל מה שאפשר על מנת להחזיר את שלושת הנעדרים. שיידע שעושים דברים, ולכן שיוריד את האיסור. הפגישה הייתה פגישה מאוד חמה, הוא היה מאוד חלש אבל עדיין נחוש להמשיך ולעשות. הוא לא איבד תקווה מעולם. הוא היה אמור לחזור אלי בטלפון ולהגיד לי האם הוא מוכן לחזור בו מהאיסור - אבל לצערי הוא לא הספיק. היה קשה לראות את העצב הגדול של האיש הזה".
לדבריו, למרות לכתו של באומל, המשך המאבק לא ייראה אחרת. "זה כאב גדול מנשוא שההורים של החבר'ה האלו הולכים ונגמרים, אבל אנחנו מחויבים להמשיך", הוא מסכם. "הנושא הזה לא קל, אבל הוא חייב להיות חם, חייב להישאר על סדר היום הציבורי. לצערי, אם נעשה משאל בקרב בני הנוער כיום, כמה מהם זוכרים שישנם עדין בנים שלנו שלא חזרו הביתה, אני מרשה לעצמי לומר שהתוצאות יהיו מאוד קשות. ישנה התקדמות בנושא, אבל אני לא יכול לפרט יותר. הדברים האלו נמשכים יותר מ-27 שנים לכן אני נזהר אבל אני ידוע להגיד שעושים מחפשים ומייצרים תהליכים מאוד רציניים בנושא. ישנם אנשים שעושים רבות בנושא הזה עד כדי סיכון חיים".
לפנייה לכתב/ת 
