איך ייתכן שאורך המבט שלנו שווה לאורך היצר?
נשים וגברים, תפוסים ופנויים, שולחים מבטים אלו באלה. מה ניתן ללמוד על ההבחנות ביניהם על פי המבטים שלהם בלבד? אפשר, למשל, למדוד את המוטיבציה של זה בזה. מחקר חדש מנסה למצוא הבחנות במבטים על פי סטטוסים שונים של אנשים
מה ניתן ללמוד על נועצי המבטים רק על פי המבטים שהם שולחים במין השני? ניתן ללמוד משהו? האם אפשר ללמוד מהמבטים, ולו מעט, על ההבחנה בין גברים לנשים, או על ההבחנה בין תפוסים ופנויים?
ספרות המחקר מלמדת על קשר מובהק בין אופי המבט לבין אופי העניין שהמסתכלים מגלים באחרים. נפש האדם היא נושא מחקר מעניין, מאז ומתמיד, ויצר האדם הוא נושא אולי מעניין יותר, אבל לא תמיד ולא לגבי כל עניין, ניתן למדוד במדויק מהלכים נפשיים, או את גודל היצר. הדרך הטובה למדוד אותם היא לפעמים דרך עקיפה. המבט שזו נועצת בזה הוא גורם מדיד, ולכן ככל שניתן להסיק ממנו על נפש ויצר האדם - כך נוכל למדוד אותם בעקיפין.
כך, למשל, ניתן למדוד את המוטיבציה על פי מדידה כזו או אחרת של המבט שלו. לדוגמא, ניתן למדוד בדיוק רב את משך הזמן של המבט, ולהסיק מכך על מה שעובר במוחו של המתבונן.
ככלל, ככל שאדם מסתכל יותר על אדם אחר, כך הוא מוצא בו יותר עניין. כמו כן, נמצאה קורלציה מובהקת בין הזמן שגברים מביטים בתמונות מעוררות לבין רמת הטסטוסטרון שלהם. קורלציה דומה נמצאה אצל נשים בין רמת התשוקה המינית לבין הזמן שלוקח להן להגיב על תמונות מגרות.
סטטוס של פנויים או תפוסים
והנה מחקר חדש המנסה ללמוד על המבט במין השני, על פי סטטוס של תפוסים או פנויים.
המחקר נערך באוניברסיטת אינדיאנה בארצות הברית, בראשות הפסיכולוגית הת'ר רופ (Heather Rupp), והוא התפרסם לפני חודש בכתב העת Human Nature.
אוכלוסיית המחקר כללה 56 נשים (הנמנעות מאמצעי מניעה הורמונאליים), ו- 59 גברים הטרוסקסואלים, בטווח גילים של 26-17 ומרקע אתני שונה. שיטת המחקר התבססה על 510 תמונות של פנים משני המינים ובטווח הגילים של המשתתפים במחקר. המשתתפים נתבקשו לדרג את התמונות על פי הקריטריונים הבאים: ריאליזם, גבריות/נשיות, אטרקטיביות, או נגיעה בלב, כאשר ההנחייה היא לסמן את הדירוג של כל תמונה על פי תחושה ראשונית ומהר ככל שניתן, לא מאוחר מארבע שניות לתמונה.
הנחת החוקרים היתה, לאור מחקרים בתחומים שונים, שימצא הבדל כלשהו בין תפוסים לפנויים ובין גברים לנשים. נראה שהנחה כזו מקובלת גם על השכל הישר של רבים מאיתנו. אני מכיר לא מעט אנשים שמוכנים להתווכח שעות בשאלה, כיצד משפיעה הזוגיות על המבט שנשים וגברים נועצים בנשים וגברים אחרים. אני שומע בעניין הזה דעות די זלזלניות המתייחסות רובן כולן אל אנשים נשואים.
רופ והצוות שלה מצאו שאין הבדל משמעותי בין ההתייחסות השיפוטית של נשים תפוסות ופנויות אל תמונות פנים של גברים, כמו גם להיפך. הבדל שכן נמצא מתייחס לזמן התגובה לתמונות. גברים משתי הקבוצות (תפוסים ופנויים) הגיבו פחות או יותר במשך זמן דומה, בעוד שנשים פנויות הגיבו בממוצע לאט יותר מנשים תפוסות.
מה עם האינטואיציה הנשית?
אז זהו - יש לנו מדידה מדויקת, אבל מה הקשר בין זמן התגובה לנפש האדם?
ניתן, בשלב זה, לשחק בפרשנויות. צוות המחקר מעלה שתי אפשרויות. האחת אומרת שייתכן שיש כאן השתקפות לממצאים של מחקרים אחרים על פיהם נשים, בהשוואה לגברים, מרגישות בממוצע מחוייבות גדולה יותר לזוגיות. האפשרות השנייה, שבעצם קשורה לראשונה, אומרת שהפער בין זמני התגובה יכול ללמד כנראה על מעורבות קוגניטיבית בהחלטה לגבי הדירוג של כל תמונה. תהליך קוגניטיבי דורש יותר זמן מאינטואיציה, ולכן נראה שמי שמאחרות בתגובות קובעות את הערכה שלהן לא רק על פי אינטואיציה.
הפרשנות השנייה עומדת בסתירה לדעה הקדומה על פיה נשים פועלות בעיקר מתוך רגש ואינטואיציה, בשונה מגברים שעל פי הדעה הקדומה פועלים יותר על פי שיקול דעת.
שתי הפרשנויות האלה מזכירות לי ראיון שפרסמתי עם דוקטורנטית רווקה בנושא של פנטזיה. היא אמרה בראיון שהיא מתקשה לפנטז על גברים שהסיכוי שלה להיפגש איתם שואף לאפס. הקוגניציה שלה מפריעה לה בריגושים.
