מה אתם באמת מבינים מהתעודות?

ריחו של החופש הגדול כבר באוויר, היומן מלא במסיבות סיום והופעות, דמעות ה'עוף גוזל' מוכנות לכל מקרה בזווית העין, אבל רגע לפני, יום חשוב לפנינו – יום חלוקת התעודות. כשנפגוש את ילדינו באותו יום, העיניים ידברו עוד לפני המילים. ניצוץ גאה וחיוך – תעודה טובה, עיניים מושפלות – "אינך ממצה את הפוטנציאל", "עליך לשפר את התנהגותך" ועוד מילים שצלילן צורם עוד בטרם הובהרה משמעותן.

פעם משכו לילד באוזן (במקרה הטוב) כשהתעודה לא סיפקה את ההורים. האם חל מאז שינוי במבנה התעודה? האם מעבר לראיית התלמיד כמספר, ניתן לתת ביטוי לפרמטרים אחרים ולא פחות חשובים בתעודה?

"ישנה רק תעודה אחת רשמית של מדינת ישראל וזו תעודת הבגרות", אומרת לאה רוזנברג, סמנכלי"ת ומנהלת המנהל פדגוגי במשרד החינוך. "תעודות סוף השנה בשתי נקודות זמן, מהוות תנאי מסוים להמשך - בסוף כיתה ו' ועם סיום חטיבת הביניים. מעבר לכך, אין הנחיות של משרד החינוך בנושא התעודות, לא לגבי עצם חלוקתן ולא לגבי המבנה שלהן. בבתי ספר רבים לא נוהגים לחלק תעודות בכיתות א' - ג' ובהמשך כן. ישנו מיעוט של בתי ספר בהם עד סוף כיתה ו' לא נותנים הערכה כמותית. בבתי ספר מסוימים נותנים במקום תעודה תדפיס של ההישגים ביום ההורים".

רוזנברג: "מבנה תעודה אופטימאלי יכלול את כל המרכיבים של להיות תלמיד ראוי בבית הספר. הוא יכלול מרכיבים לימודיים, אך גם פרמטרים חברתיים כמו יחס לחברים, למורים ולסביבה. תלמיד מבלה הרבה מאוד מזמנו במערכת החינוך והתעודה צריכה לתת ביטוי להישגים שלו ולשאלה איזה תלמיד הוא היה לא רק במקצועות הלימוד. אם למשל הוא חבר פעיל ותורם במערכת העיתון הבית ספרית או חונך ילדים, זה צריך לבוא לידי ביטוי בתעודה".

התעודות הסטנדרטיות, שהן אוסף של מספרים או אותיות, הנפוצות ברוב בתי הספר, לא נותנות מענה למטרה זו.

"יש היום המון תעודות מגוונות. בית הספר יכול להתאים את מבנה התעודה למטרותיו, לרוח בית הספר ולאני מאמין שלו. בית הספר צריך לדון בנושא התעודה בכובד ראש ולגבש את המבנה המתאים עבורו. השילוב המנצח לדעתי הוא השילוב בין ההערכה הכמותית לבין ההערכה המילולית. אני חושבת שמורים מתחילים להבין שתפקיד ההערכה היא לשם שיפור".

"אבל ביסודי הוא היה נהדר"

ב"מעבר אפק", היו עד לפני 3 שנים תעודות פתוחות לחלוטין – נייר יפה עם שורות, שהמחנכות היו ממלאות. השורות התייחסו בעיקר לחוזקות של התלמיד ולנקודות טעונות שיפור שנכתבו ממקום של חיזוק. בחלק האחרון התלמיד העריך את עצמו, מה היה לו טוב ובמה רוצה להתקדם בהמשך.

"שמנו לב שההורים לא מבינים את כוונת הכתוב", אומרת גלעדי. "בגיל זה, התעודה מיועדת לתלמיד ולהוריו. אם ההורה קורא את התעודה ולא מבין מה רוצים ממנו, לא ניתן להשיג שיתוף פעולה.

"בעיה משמעותית נוספת שנוצרה הייתה במעבר לחטיבת הביניים. כאשר התלמידים קיבלו לראשונה תעודת אמצע שנה בשפה מאוד ברורה וחד משמעית של ציונים, ההורים הופתעו. הם אמרו 'אבל ביסודי הוא היה נהדר'. אנחנו לא חשבנו שהוא היה נהדר, אבל התברר שהם לא פירשו נכון את התעודה.

"התפיסה והתרבות הבית ספרית רואה את ההישגים לא כדבר החשוב ביותר, אלא חשוב כמו התפתחות רגשית ונפשית. שינינו את התעודה. חשוב לנו שהיא תהיה מחוברת לרוח הבית ספרית, אך שגם תיתן תמונה מדויקת. לפני ששינינו את מבנה התעודות אצלנו יזמנו שיח פילוסופי שעשינו על מנת להבין מה חשוב בתלמיד. הגענו ל-3 נושאים מרכזיים: יכולת עבודה ושיתוף פעולה בתוך קבוצה, יכולת לקבל את האחר וכמה הוא מוכן לתרום למען אחרים. אלו נושאים שחייבים לבוא לידי ביטוי.

"היה לנו חשוב שהתעודה לא תהיה ארוכה. היא כוללת שני עמודים - כל ההיבט הלימודי וההתנהגותי, כאשר לכל מקצוע יש 3 קריטריונים בהם התלמיד מוערך ולא יותר, ומתוכם ניתן לראות מהי מידת השליטה שלו במיומנות או בידע וכיצד הוא מתפקד שם. ההערכה היא מילולית – טוב, טוב מאוד וכו'. בעמוד השני המחנכת מעריכה את התלמיד באופן כללי, כולל כמה שורות שבהן היא כותבת רק את הצדדים החזקים שלו. כשרואים קשיים, נכתוב משפטים המנסחים צורך בשיפור – 'השתדל להיות'. אנחנו נותנים תעודה פעם בשנה וחושבים שבאמצע השנה מספיקה שיחה".

"יש הורים שמאוד חשוב להם מה כתוב בתעודה. הם מתגאים, מראים לבני המשפחה האחרים ומשתמשים בה כמנוף גם במשך השנה. קבוצה אחרת כמעט ולא מתייחסת לתעודה. ההורים אומרים 'אנחנו יודעים מי אתה והיינו בימי ההורים'. הקבוצה השלישית כוללת הורים שמאוד מתקשים עם מה שנכתב בתעודה. התעודה מאכזבת אותם (או בעצם הילד) ואני מניחה שהם יזרקו אותה הצידה או שישתמשו בה בשביל להביע את אי שביעות הרצון כלפי הילד או כלפי בית הספר".

"בעל-יסודי, התעודות חסרות בעיני", אומרת גלעדי. "הן לא אומרות לי איזה אדם הוא הילד שלי בתוך מערכת החינוך, אלא רק מה הן היכולות הלימודיות שלו. ציונים זה לא הכל, אפילו בגרויות ניתן לשפר והעולם לא נגמר בסוף יב'. את העבודה האמיתית אני צריכה לעשות כשאדע איך הילד שלי מתפקד בבית הספר כאדם וזה לא תמיד כפי שהוא בבית".

בסיס לתחרות

כיום בעיקר בעל-יסודי, הממוצע שניתן בסוף על אוסף של פרמטרים כמו מבחנים, נוכחות, שיעורי בית וכו', משטיח את ההישגים ואינו יוצר מוטיבציה גם אם ילד התאמץ והצליח במבחן.

"באמצעות התעודה את יכולה גם לקבוע סדרי קדימויות של המערכת", אומרת רוזנברג. "אם למשל יש ילד שמתקשה בהכנת שיעורי בית, ניתן להחליט שאצלו השיקלול של הפרמטר הזה בציון יהיה נמוך יותר. אין ספק שבשיקלול משקולות יש לקחת בחשבון את המאמץ שהושקע בהישג".

"יש תוכנית בנושא זה, והתוכנית צריכה לקבל אישור של השר והמנכ"ל החדשים. אין לי לו"ז בנושא. זוהי שאלה עקרונית של מדיניות. אחד הדברים שמאוד חשובים לשר ולמנכ"ל הזה הוא שקודם כל, כל תלמיד ימלא את חובתו הבסיסית הכוללת גם נוכחות בבית הספר ובזמן".