רפובליקת הפלאפל

בכל מדינה ריבונית דאגו המייסדים להגדיר את מהותה בקצרה. למשל, סין היא "הרפובליקה העממית". גרמניה - "רפובליקה פדרלית". האנגלים כדרכם ניסחו מסר קצר וקליט: "הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד". בנמצא אף שמות שנבחרו בקפידה מתוך ז'אנר הפנטזיה: "נסיכות ליכטנשטיין". "הממלכה הירדנית ההאשמית", "הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג". אם תחפצו במשהו רקוב, בוודאי תוכלו למצוא אותו ב"ממלכת דנמרק", ושוויץ, היא בכלל "קונפדרציה הלווטית" (אבל בינינו, את מי שוויץ מעניינת).

השאלה המתבקשת ברורה: מה איתנו? הכיצד זה שאף פרסומאי זריז טרם הציע סלוגן שיווק הולם עבורנו? אפילו עיון במקורותינו העתיקים אינו מסייע לבירור העניין מעבר לאזכור: "ישראל המכונה מדינה" בסרט "גבעת חלפון". מכיוון ש"לכל איש יש שם שנתנו לו אויביו", ניסיתי למתג עצמנו בעזרת צוררינו כ"יישות הציונית". אלא שלצערי נסראללה ושותפיו לדרך אינם מעודכנים. מזה זמן רב שמדובר ב"יישות הפוסט-ציונית" וזה כבר משהו שונה לגמרי.

עניינים אלה עלו על סדר יומי העמוס בעקבות נאום בר-אילן. אז הסתבר, כי הערבים מסרבים להכיר בישראל כמדינה יהודית. הערכתי האינטואיטיבית רומזת לי, כי גם לא מעט יהודים יתנגדו להגדרה זו. ואפילו יהיה רוב להגדרת ישראל כמדינה "יהודית" ו"דמוקרטית", צפויים אנו למלחמות אחים. איזו מההגדרות תצויין ברישא ואיזו בסיפא? "יהודית-דמוקרטית" או שמא "דמוקרטית-יהודית"?

כיצד תקבל משפחת העמים מן עוף כלאיים כזה, שאפילו אינו מסוגל להגדיר את עצמו? ניסיון להכריז על עצמנו כעל "ממלכה" עלול לחדש את הקרע התנ"כי בין יהודה לישראל. בין נאמני ממלכת יהודה סעדו ה-3, לבין ממלכת ישראל בר-און ה-6, מלכי שושלת כוכב-נולד. לכן מן ההכרח לפנות לאפיקים חדשים.

ראשית, יש להודות בעובדה כי ישראל אינה באמת "מדינה". מדובר באוסף קנטונים המאוגדים בקשר רופף. לכן יש להגדיר כל אחד מהם בנפרד, ולבסוף לנסות לאחד את כולם תחת מכנה משותף. כך יאוחדו מחוזות ואחשדרפנויות דוגמת "התיאוקרטיה ההלכתית של בני ברק" עם "הישות הצמחונית של מצפה אמירים" ואולי גם עם "הישות הפלצנית של תל אביב". כולם תחת השם הכולל: "ארצות הברית של ישראל".

אלא שבין ה"ארצות" שלנו

לא שוררת ברית. לכן ייתכן כי התואר ההולם ביותר את צורת השלטון בישראל הוא דווקא "רפובליקת פלאפל". מדובר בצורת התנהלות התואמת את הנעשה ברפובליקות הבננה, למעט העובדה שבמזרח התיכון הכל הרבה יותר חריף, מטוגן, ומטפטף על הבגדים. אמנם כותפותיהם של הגנרלים שלנו מעוטרות בפלאפלים ולא בבננות מוצלבות, אך בדרך כלל זה כל ההבדל.

לסיכום העניין, עלי להודות שבכל זאת יש צד חיובי בחוסר ההגדרה ובעמימות. כך יכול לחיות כל פלג עם התחושה כי הוא המגזר הנבחר. אם בכל זאת נדרשת הגדרה תמציתית למהותה של מדינתנו, אף זה ניתן לביצוע. יש בנמצא הגדרה המסוגלת לייצג את היותנו ווכחנים אינסופיים, קרי יהודים. זאת בנוסף להיותנו דמוקרטים נטולי יכולת הכרעה, וכל זאת ללא אמירה מפורשת של הדברים. ברצוני להציע כי על כל נייר רשמי ובכל אירוע דיפלומטי תקרא מעתה מולדתנו: "הקהילה הבלתי מוגדרת של ישראל".