מה רוחני פה?

נילס בוהר, המדען הדני המפורסם, תלה על דלת משרדו פרסת סוס למזל. חבר ספקן שאל אותו: האם אתה באמת מאמין בזה? "ברור שלא", ענה בוהר; "אבל אומרים שפרסת סוס עוזרת גם לאלו שאינם מאמינים בה".

יחס דומה אני מוצא במגזרים רחבים של החברה הישראלית כלפי תופעות הניו-אייג'. אנשים אומרים: "אני לא יודע אם הפנג-שווי הזה באמת רציני, אבל ליתר ביטחון הזזתי את הכורסה". רק על רקע האווירה הזו אפשר להסביר את הווידוי של שרי אריסון, על המסרים שהיא מקבלת מעולמות עליונים. אפשר להבין את אריסון: גם היא רוצה להיות רוחנית. נורא אופנתי היום להיות רוחני. אפילו מדונה רוחנית.

לאחר הריאיונות של אריסון, מתמקד הדיון הציבורי, בתקשורת וברחוב, בשאלה האם יכול להיות שהחזיונות של אריסון אכן אמיתיים. אך השאלה צריכה להיות שונה לחלוטין: מה לזה ולרוחניות? היהדות מלמדת אותנו, שלהיות רוחני פירושו לחיות חיים בעלי ערך ומשמעות: לתת צדקה, לגמול חסדים, להתפלל וללמוד תורה. חוויות פסאדו-רוחניות שאינן מתבטאות באורח החיים הממשי, חשיבותן אפסית ומשמעותן מעטה.

בנק הפועלים שבשליטת

שרי אריסון פיטר בשנת 2003 כ-800 מעובדיו. הבנק היה אז בשיא שגשוגו העסקי, ומנהליו הסבירו שהפיטורים נועדו לשמור על השגשוג וההצלחה. וראה זה פלא: בנק הפועלים מידרדר והולך, לעומת בנק לאומי, שלא פיטר עובדים ובכל זאת שיפר את מעמדו במערכת הבנקאית. כך שאולי לא היה כאן הכרח עסקי, אלא רק אטימות.

במקום לבזבז מיליונים על מסעות פרסום כאילו-רוחניים, אריסון הייתה יכולה לסבסד בכסף הזה את המשך עבודתם של מאות העובדים שפיטרה. אז הייתי מעריך אותה כאישה רוחנית באמת.

הרב יהודה עמיטל סיפר פעם על תלמיד לשעבר שבא לחלוק אתו בהתרגשות את חוויותיו מטיול בהודו. "מצאתי שם רוחניות אמיתית", אמר התלמיד. הרב עמיטל דפק על השולחן: "במקום שנותנים לאנשים למות ברחוב כמו כלבים, אין רוחניות אמיתית!".

הנביא מיכה ניסח זאת טוב ממני: "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך". ה' לא מבקש מאתנו תקשורים, לא חוויות שמימיות ולא אקסטזה מיסטית; הוא מבקש משפט, חסד וצניעות. זו רוחניות יהודית אמיתית.