לא רוצים לצאת מהבוץ

יש סיבה לחזור למילואים. לפחות לאנשים שקצו במקיאטו הקצר ובלאטה על בסיס סויה. עם כל הכבוד לתרבות המערב, כמעט בלתי אפשרי למצוא במסעדות ובבתי קפה סתם נס-קפה, שלא לדבר על קפה שחור מבושל היטב עם הל. אמנם ברשת בתי הקפה של לנדוור ניסו לצאת פעם בליין שלם של קפה שחור בטעמים, אבל ידוע שעדת שותי הקפה השחור לא זקוקה למשחקים ארומטיים. אז איפה השחור הקטן והחזק? ככה השלכנו מסורת רבת שנים לפח האשפה של ההיסטוריה, יחד עם הספגטי המוקרם?

"פעם גם שתינו יין פנטזיה בארבעה שקלים מהסופר והרגשנו נורא אקזוטיים בגלל הבועות, והיום עברנו לקאוות ושמפניות‭,"‬ מזכיר אופיר פרימר, מבעלי חברת מועדון הקפה ואויב אישי של הקפה הטורקי. "מה לעשות, קפה שחור לא נחשב למוצר איכותי, ובהיררכיה של עולם הקפה הוא מצוי בדרגות הנמוכות יותר. בהכנה של אספרסו צריך לשמור על דיוק בהרבה פרמטרים: טמפרטורת המים, היחס בין כמות המים והקפה, הלחץ של המכונה. הקפה השחור לא מגיע לרמות האלה של תחכום. גם אני שמעתי על אלה שנוסעים לטיול ג'יפים, וכשהם מכינים בשטח קפה שחור, הם מרתיחים אותו שבע פעמים. זו אגדה אורבנית. אין מה להשוות את המורכבות של הקפה השחור או הנס-קפה לקפה שמוכרים לנו היום ברשתות‭."‬

זו חוצפה! קפה שחור זה ישראל, זהו סלע קיומנו.

"סליחה, גם כובע טמבל הכי מזוהה איתנו, אבל מישהו עוד חובש אותו על הראש? הרי אנחנו לא רוצים לחזור אחורה. צריכת הקפה האיכותי בארץ גדלה מאוד בשנים האחרונות, וכשמגלים מה זה טוב ומתרגלים לטעם מסוים ולאיכות גבוהה, כבר אי אפשר לסגת מזה. כולנו אוהבים להתרפק בנוסטלגיה על מה שהיה, אבל מה לעשות, אנחנו כבר לא שם. הקידמה לקחה אותנו למקומות טובים יותר. אין על מה לבכות, כי לא התנתקנו ממשהו איכותי. להיפך, אנחנו צריכים להביט בגאווה על ההישגים שלנו בשנים האחרונות. תרבות הקפה אצלנו השתנתה באופן דרמטי. הפכנו למדינה שבה המודעות לקפה טוב הולכת וגדלה, ואיכות הקפה גבוהה מאוד, אפילו בהשוואה לאירופה. הרי גם באוכל לא רצינו להישאר עם השניצל והפירה, והתקדמנו לכמהין וכבד אווז, אז זה ייראה מגוחך לחזור עכשיו לנס-קפה ולקפה השחור‭."‬

יש סיבה לחזור למילואים (צילום: רויטרס)

הכחדת הקפה השחור מביאה איתה גם תגובת נגד נוסטלגית. ברק גורן, בעליה של מסעדת בין עזה לברלין בירושלים, מגיש במסעדה רק קפה בוץ, ואין לו שום רגשי נחיתות לאור העובדה המביכה שהוא עצמו שותה נס על חלב, רותח ובלי קצף, ממש כמו ששתו לפני שני עשורים בשלישות ברמת גן.

"אני מת על קפה שחור ועל נס קפה על חלב. אין מצב שהמשקאות האלה ייעלמו מהנוף פה, וגם אין סיבה. אלה הטעמים שאנחנו רגילים אליהם, אז למה להחליף? בתל אביב, כשאנשים יוצאים למסעדה, הם מחפשים את הריגוש והחוויה. בירושלים אנשים מחליפים בית בבית. כשאנחנו כבר יוצאים למסעדה, אנחנו רוצים להרגיש בה בבית. ללכת עם הכפכפים, שיפנקו אותנו וייתנו לנו לשתות את הקפה בדיוק כמו שאנחנו מכינים בבית. האור האמיתי הוא שמישהו אחר עושה כלים אחרי שאנחנו הולכים הביתה".