היוזמה המצרית תקועה, ישראל מחפשת חלופה

היוזמה המצרית תקועה וכתוצאה מכך נקלעו למבוי סתום גם המאמצים להביא לשיקום רצועת עזה, לשחרור גלעד שליט ולפתיחת המעברים לרצועת עזה. הסיבה לכך היא שראש המודיעין הכללי המצרי, הגנרל עומר סולימאן, נכשל גם השבוע בניסיונו המי יודע כמה לגשר על חילוקי הדעות והאיבה העמוקה בין חמאס לפתח. בלי הסכם פיוס בין שתי הממשלות הפלסטיניות, ה"מגה הסדרה" שיזמו המצרים אינה יכולה לצאת לדרך.

הפיוס בין הפתח לחמאס הוא מרכיב קריטי ביוזמה המצרית, מפני שהוא צריך לספק את התשתית בשטח ליישום ה"מגה הסדרה", שנחשפה ב-ynet, שגם ישראל וגם מצרים שותפות לה.

 על פי מתווה היוזמה המצרית, הסכם בין הפלגים אמור לאפשר לרשות הפלסטינית, בהנהגתו של אבו-מאזן, לחזור לרצועה ולהשתתף בניהול ענייניה - באמצעות מועצה משותפת לשני הארגונים, על-ידי ניהול משותף של ביטחון הפנים ברצועה ופיקוח משותף, יחד עם גורמים ערבים ובין-לאומיים, על המעברים - כולל מעבר רפיח.

כל אלו היו אמורים לאפשר את הזרמת כספי הסיוע - 4.5 מיליארד דולר - לשיקום רצועת עזה, לפתיחת המעברים מישראל וממצרים ולסלול את הדרך לבחירות כלליות לנשיאות ולפרלמנט הפלסטיני בגדה וברצועה בעוד חצי שנה. ה"מגה הסדרה" כוללת גם "תפירת" עסקה, שבמסגרתה ישוחרר גלעד שליט בתמורה לשחרור אסירים פלסטינים הכלואים בישראל. בנוסף היא גם כוללת פיקוח על השימוש במלט ובבטון, שיגיעו מישראל לשיקום ההריסות ברצועה, כדי שלא ישמשו להתבצרות ולחפירת מנהרות לחימה על-ידי חמאס. לאור כל זה מובן למה נתנו המצרים אולטימטום לפלסטינים להגיע לפשרות ביניהם עד ליום שלישי הבא. "אם לא תגיעו להסכם, נמשוך את ידינו מהתיווך", הודיעו המצרים.

האולטימטום עשה רושם על הפלסטינים, בעיקר על חמאס שירוויח מההסדרה יותר מכולם. אבל רושם לחוד ועמדות לחוד. חמאס, ובעיקר פתח, לא היו מוכנים לוותר על דרישותיהם ולכן הסתיים בלא כלום השבוע המשא-ומתן בין שני הארגונים, בתיווך מצרי. אך המצרים לא אמרו בינתיים נואש. הם האריכו את מועד האולטימטום וקבעו מועד חדש - 28 ביולי, כתאריך יעד לחתימת הסכם הפיוס.

"לא יעמדו בזמנים"

גורמים בישראל, הבקיאים בנעשה בזירה הפלסטינית, מעריכים כי קלושים הסיכויים שזה יקרה גם במועד החדש. להערכתם, חילוקי הדעות בין הפתח לחמאס הם כה עמוקים בשל ניגוד האינטרסים בין שני הארגונים, עד שכמעט אי אפשר לגשר עליהם. אבו-מאזן וראש הממשלה, סלאם פיאד, למשל, אינם מעוניינים בהסכם שיאפשר לחמאס להשתתף כגורם לגיטימי בבחירות בעוד חצי שנה. הם חוששים שחמאס ינצל את חולשת הפתח, כדי לצבור רוב בציבור הפלסטיני ובאופן זה להשתלט לא רק על עזה אלא גם על אש"ף ועל מוסדות הרשות הפלסטינית ובאמצעותם על הגדה.

סולימאן והנייה. אין הסכמות עם חמאס (צילום ארכיון: רויטרס)

גם בישראל חוששים מאוד מתרחיש כזה ואומרים שהוא לא רק סביר, אלא גם ריאלי. בישראל מעריכים גם שאפילו אם יצליח הגנרל המצרי סולימאן לגבש נוסחאות שיאפשרו חתימת הסכם פיוס בין פתח לחמאס - הסכם כזה לא יחזיק מעמד ויופר על ידי-צד אחד או שניהם. ממש כשם שהופרו הסכמי הפיוס הקודמים בין שני הארגונים בשלוש השנים האחרונות.

על אף הערכות הפסימיות, מעניקים קובעי המדיניות בירושלים ובוושינגטון שהות נוספת למצרים לממש את היוזמה השאפתנית. נדיבות זו נובעת לא רק מרצון טוב, אלא בעיקר מחוסר ברירה. היוזמה המצרית ל"מגה הסדרה" היא כעת המהלך היחיד שיש לו סיכויים להתיר את הפלונטר בזירה הפלסטינית, מצרית ישראלית ולאפשר לא רק את שיקום עזה, אלא גם להתניע מחדש את המשא-ומתן על הסדר קבע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. כל עוד אבו-מאזן הוא רק נשיא ברמאללה ואינו מייצג את עזה - אין סיכוי אפילו ליוזמה אמריקנית לכפות הסדר כולל על הצדדים.

חמאס לא מעוניין בהתלקחות

לישראל אין לכאורה סיבה למהר ולהאיץ במצרים. חמאס הטמיע סוף-סוף את לקחי "עופרת יצוקה" והוא אינו מעוניין בהתלקחות נוספת. קהיר רוצה בצורה כמעט נואשת להתחיל בשיקום הרצועה ולהסיר את המצור הכלכלי עליה, כדי להקל על מצוקת התושבים. מספר הפליטים העזתים החיים כעת בתוך הרצועה, בלי מקום גורים ותנאם מחיה נאותים, נאמד ב-30 אלף. כתוצאה מכך נמנע חמאס משיגור רקטות ומייזום פיגועים נגד ישראל. חמאס אף מתאמץ לכפות ריסון על ארגונים פלסטינים סוררים וקיצוניים, המנסים לגרור אותו לעימות עם צה"ל. בעיקר ארגונים הקשורים בג'יהאד העולמי (אל-קאעידה), שהולכים וצוברים נפח ויכולות ברצועה ומאיימים על ההגמוניה של חמאס.

גם המאמצים המוגברים של מצרים למנוע הברחות נשק וחומרי נפץ לשטח הרצועה, תורמים כעת לרגיעה דה-פקטו שהשתררה בזירה העזתית-ישראלית. מאז "עופרת יצוקה" חשפו המצרים 60 מנהרות מתחת לציר פילדלפי ותפסו בסיני שני מצבורי ענק של נשק ובהם 260 רקטות וכחצי טון חומרי נפץ.

עם זאת, מציינים גורמים הבקיאים בנעשה בשטח, כי המצרים יכלו לעשות הרבה יותר למניעת ההברחות. הפיצול וחוסר התיאום בין זרועות הביטחון המצריות, הפועלות בשטח, הוא אחת הסיבות לכך. לצבא המצרי, שבראשו עומד הגנרל טאנטאווי, למודיעין הכללי ולמינהלת חקירות הפנים המקבילה לשב"כ אצלנו - אין אינטרסים זהים ולכן גם מוטיבציה שונה לסכל הברחות. סיבה נוספת היא השחיתות בדרגים הנמוכים.

לכן יש שיפור מנקודת ראות ישראלית בלחימה המצרית בהברחות, אך לא יותר מכך. המסקנה היא שההנהגה המצרית עדיין לא החליטה כנראה לטפל בנושא בנחישות ובנחרצות, כמו שהיא מסוגלת. השאלה היא מה יקרה בעוד כחודש-חודשיים, כאשר חמאס יראה שמאמציו להביא לשבירת המצור ולשיקום הרצועה נכשלו וכי הוא אינו זוכה ללגיטימציה שהוא מקווה לה בזירה הבינלאומית כתוצאה ממדיניות הממשל החדש בוושינגטון.

ומה עם שליט?

ההערכה היא שחמאס, בכל זאת, עלול ליזום התלקחות כדי ליצור משבר שיחייב להגיע עימו להסכם. אבל מה שמדאיג את ישראל יותר מהכל הוא עניינו של גלעד שליט. במצב הקיים חמאס מעוניין מאוד בעיסקת שחרור אסירים, אך בגלל חילוקי דעות פנימיים אינו מוכן להגמיש את דרישותיו. היוזמה המצרית, אם תתממש, עשויה ליצור אווירה ופיתויים לחמאס שכדי להשיגם גם הפלגים הקיצוניים יסכימו להתגמש.

השאלה היא מה יקרה אם היוזמה המצרית תיכשל. במקרה כזה תעמוד ממשלת ישראל בפני לחץ פנימי גובר להביא לשחרור גלעד שליט ובפני לחץ בינלאומי ואמריקני גובר להקל על מצוקת האוכלוסייה בעזה.

 כלומר, לפתוח את המעברים בלי להתנות מעשה כזה בשחרור החייל החטוף ובפיקוח על השימוש בחומרי הבנייה שיועברו לידי חמאס. כדי למנוע מצב שבו ישראל תיאלץ ותיגרר לקבל החלטות המנוגדות לאינטרסים שלה - כדאי שקובעי המדיניות בירושלים יכינו כבר עכשיו חלופה ליוזמה המצרית. זו צריכה לכלול אולי ערוץ חלופי למשא-ומתן עם חמאס, ואולי ערוץ מצרי שיתמקד אך ורק בנושאים השנויים במחלוקת בין ישראל לעזתים, ובראשם: גלעד שליט תמורת אסירים פלסטינים ופתיחת המעברים.