מתקן שעוני הקוקייה: הולך עם חיוך לעבודה
אבי אסף עבד בשירות המדינה 35 שנה. כשפרש החליט לעשות הסבה מקצועית, ואחרי שלוש שנות לימוד הפך לשען קוקיות מהקו הראשון. והוא מאושר, למרות שאין הרבה עבודה, ו"שעוני קוקייה אינם חלק מהתרבות המקומית"
מוזרות הן דרכי הגורל: כבעל שעון קוקייה המלווה אותי כבר כעשור, נחרדתי לגלות בוקר אחד שהקוקייה ממאנת לצאת מביתה ולהשמיע את קולה, וכי השעון פשוט נעצר.
חיפוש אינטנסיבי אחרי שען קוקיות בקושי העלה שם אחד, ולאחר שהגעתי אליו, קיבלתי הצעת מחיר לא ריאלית בעליל, כולל כל מיני הסברים מלומדים מדוע להשקיע קרוב לאלף שקלים בתיקון השעון. אמרתי נואש, והחלטתי שהשעון היפיפה יהפוך לקישוט על הקיר מאחורי, ויציג את השעה הנכונה פעמיים ביום.
עברו שבועות והשקט ללא התקתוק המרגיע עשה את שלו. הפעם, אחרי חיפוש אינטנסיבי באינטרנט, מצאתי בפורום שעונים ללא כל קידום עצמי קישור לאתר של אבי אסף, המעיד על עצמו כי הוא במקצועו שען קוקיות.
העמסתי בעדינות את הגברת על גלגלי השיניים שלה, וכשהגעתי למעבדה - זיהה האיש את הבעיה כהרף עין, שלל במחי יד את האנליזה הנוראית של השען הקודם, ואז ניגש ועשה לקוקיה אמבטיה מפנקת בתמיסה מיוחדת, כיוון קצת פה, מתח קצת שם שם - והופ חזרה לה הגברת לחיים.
כששאלתי כמה יעלה התיקון, השפיל מבט בצנעה וביקש חמישים שקלים. בו ברגע ידעתי שנתקלתי באדם ישר ויוצא דופן. לאחר שבועות ארוכים של לחצים, ניאות אסף להתראיין - ואף להצטלם.
"אין כמעט עבודה", צוחק האיש, שעבד בשרות המדינה מעבר לים במשך 35 שנה, וכשפרש בכבוד החליט לפתוח מעבדה המתקנת שעוני קוקייה. "שעוני קוקייה אינם חלק מהתרבות המקומית, אין לארץ ייבוא מסודר, וניתן להשיג קוקיות רק בחו"ל, שם מחירן נע מ-20 אירו למיני קוקייה פשוטה ועד לאלפי אירו למי שרוצה את הקוקייה עם תיבות נגינה וחבילה שלמה".
"גם אלו הרוכשים שעונים בביקורים בחו"ל שבים לארץ, מפעילים את השעון, ואחרי כמה ימים פשוט משתגעים מהקול של הקוקייה ואז נגמר הסיפור", אומר אסף.
צריך לבקר את האיש כדי להבין שמאחורי החזות החביבה מסתתר מוח חד כתער, שלך תדע מה עשה בעבר עבור מדינת ישראל. אותו מוח ממוקד כעת בפתרון בעיות של מנגנונים עדינים המניעים גלגלי שיניים, ומפעילים קוקיות בשלל צלילים שונים.
"למדתי בילדותי מכניקה, וכיום זה מצדיק את עצמו", מסביר אבי את ההחלטה על שינוי הקריירה. "מדהים לראות מנגנונים שעבדו עשרות שנים ברצף ואז דממו, וכעת ומספיקה נגיעה קטנה שלי בחלק זה או אחר כדי למנוע מהשעון להיזרק לפח, ומעתה הוענקו לו עוד חצי יובל של חיים".
למד את התורה תוך שלוש שנים
מה שכי מדהים בסיפורו של אבי אסף הוא שבניגוד לשענים העוסקים בתחום כל ימי חייהם, בדרך כלל דור שני או שלישי במקצוע - אבי למד את התורה תוך שלוש שנים בלבד, ולראייה החזיר את החיים לקוקייה שלי, העובדת ממש בעת כתיבת שורות אלה כאילו לא חלתה מעולם.
"הלכתי בגילי המופלג להיות שוליה אצל בעל מקצוע בתחום, ודחסתי מאות על גבי מאות שעות של למידה לתוך שגרת היום יום שלי", מסביר אבי. "המשפחה כלל לא מרוצה מההסבה בלשון המעטה, אבל ההתמחות שלי, ושלוש השנים של העבודה שעשיתי - הפכו אותי לשען קוקיות מהקו הראשון, ונכון להיום אני לא חושש משום אתגר קשה ככל שיהיה".
"השינוי הזה הפך אותי לדעתי לאחד האנשים הבודדים שקם בבוקר והולך לעבודה עם חיוך ענק. נכון שאין הרבה עבודה, אבל אני מצליח לעמוד ביעדים שהצבתי לעצמי, ועצם העובדה שאנשים אט אט באים, בין אם נכוו מקולגות, או בין אם שמעו עלי מאחרים - הופכת אותי למאושר"
לדבריו, "אפשר לספור על יד אחת את האנשים שמתקנים קוקיות בישראל, ואחרי שלוש שנים בלבד, בגיל מבוגר כשהראייה לא חדה והגוף קצת בלוי - אני גאה שהגעתי למה שהגעתי. ולראייה הקוקייה שלך שחזרה לחיים בהשקעה אפסית ובזכותה אתה פה".
