מי ניצח בקרב על העצים בתל-אביב?

הכול התחיל ברוח טובה: כמה תושבים ניסו לעצור כריתת עצים עתיקים בקטע הצפוני של רחוב אבן גבירול. תל אביב היא עיר שנבנתה בחולות וחשופה לשמש. כעבור מאה שנה הלא ראויים תושבים שלה לצל בחודשי הקיץ הלוהטים?

נשמע פשוט. אך לא: הצל טוב לתושבים, אך למופקדים על העיר חשוב יותר הסדר המוקפד. ראש העיר, חולדאי, הוא איש צבא וכמו כל קצין טוב הוא רוצה שורה ישרה כסרגל ובלי פילים בקנה. אפילו שלצורך כך נחוץ לקצץ כמה אפים בולטים מדי.

המאבק על העצים:

• מחבקי העצים עצרו את השיפוצים / אילן גולדשטיין
• עצי הסיסם באבן-גבירול "יעברו דירה"
  

חולדאי הוא גם טייס, על כן הוא נוהג לראות את רחובות העיר מגבוה, וכמו בצילום אוויר מה שבולט הוא התוואי: קווים ישרים, מדרכות רחבות ,כביש סלול היטב. ובלי שום שטויות – כל מיני עצים או קפריזות של תושבים שמקלקלים את השורה.

אבל קבוצת תושבים קטנה ונטולת לובי התארגנה להגן על העצים מפני הכורת. בתמימות רבה האמינו שאפשר, ואולי אפילו קל לשכנע: הרי העצים הם חיוניים כל כך בעיר בה בוערת בשמש הקיץ - עניין של שכל ישר. אבל לטייסים, כאמור נקודת ראות אחרת.

התושבים ניהלו מאבק מלא חן: ציטוטים הולמים הופיעו על העצים המועדים לכורת, עצומה המנוסחת בנימוס והנושאת חתימותיהם של כשלושת אלפים תושבי האזור נשלחה לחולדאי ולכל האחראים לכריתת העצים. בסוף גם כונסה ועדת מומחים שקבעה כי העירייה פעלה באופן שקרי לאורך כל הדרך. העצים לא היו חולים, לא נבדקו חלופות המאפשרות את הצלת העצים, לא היתה כוונה להעתיק את העצים אלא לכרות אותם וטובת התושבים לא נלקחה בחשבון.

אבל בעירייה היתלו בתושבים ואמרו להם שהושגה "פשרה". אלא שמעבר לכמה משפטים נטולי משמעות, המשמעות הבולטת מה"פשרה" היא זו: העצים יכרתו ולעזאזל התושבים. עצים שגילם כגילה של המדינה ייכרתו, הקשיבו היטב – "משום שהם זקנים!" עצים זקנים? הרי כל ילד יודע שעצים מסוגלים לחיות גם מאה ומאתיים שנה.

לפני כמה ימים שלחתי מכתב לחולדאי בבקשה לחוס על עץ אחד ויחיד: עץ זה נמצא ברחבה המצוייה בין שדרות נורדאו לרחוב הבשן. בצילו של עץ רחב ענפים זה, מזה שנים יושבים זקנים וזקנות מלווים במי שמסייעים להם, שעות ארוכות, בשעות הבוקר ואחרי הצהריים. אם יגדעו גם את העץ הזה לא יוותר להם מקום אחר לנוח בו שאינו מוצל. מכתבי לא נענה, כמובן.

ממרום נקודת מבטו, תת-אלוף חולדאי יכול לרשום לעצמו ניצחון על קומץ תושבים לא חמושים. בעוד שבוע-שבועיים יכרתו העצים "הזקנים והחולים". לנו יישארו רק הזכרונות של עצים שלא יתנו עוד צל בששים השנים הבאות.