97 שנות כיבוש ליטאי
למה ברוב הישיבות הארץ ישראליות (הישיבות הספרדיות) נהוגה שיטת לימוד ליטאית? מדוע החרדים בני עדות המזרח מתדפקים על מוסדות החינוך האשכנזים ומהיכן צמחה הפטרונות הליטאית? מחקר קובע כי הכל החל בשנת 1912 ויש גם הצעה לפתרון
כמעט כל נער או נערה חרדים המבקשים להירשם כתלמידים מן המנין במוסד חינוכי-ליטאי, נדרש למלאות שאלון עצמי מפורט. השאלון או הריאיון הזה, הפך לאחד המסמכים המושמצים ביותר בחברה החרדית. שכן אין כמעט ניסיון לייצר כלי לאיתור מועמדים מתאימים למוסד המבוקש, או להציע סוג של מבחני משכל למיון הולם למקום הלימודים.
השאלון מתרכז בעיקר בפרטים אישיים, פרסונליים, תרבותיים, כשהמרכיב המרכזי בו הוא הדרישה לציין את מוצא האב, את מוצא האם, את בית הכנסת בו מתפללת המשפחה בשבת, ואת מקום הולדתו של הסב.
הדברים אמורים כמובן - למי שעדיין לא תפס את האקספוזיציה - בסוגיית הקיפוח העדתי שבמוסדות החרדיים: מה כבר לא נאמר על הבוטות של קיפוח הצעירים המזרחיים, ועל נורמת 'המכסות' הידועה שהיתה לקונוונציה במוסדות היוקרה של מקומות הלימוד האשכנזים. כמה הצעות של מטמורפוזה חינוכית ספרדית חדשה כבר נוסו ולא צלחו, אילו סנקציות ואיומים בדבר פנייה לבית המשפט החילוני עדיין לא נאמרו, כמה בקשות, תחנונים, כינויי גנאי, דברי כעס, מרמור, מתוך לב כואב ופצוע, עדיין לא הוטחו במנהלי המוסדות האשכנזים?
ומכל מקום, גם לאחר תיאור הצבע, ותחושת הדמוניות הפרימיטיבית של מנהל המוסד הליטאי בימים של המאה עשרים ואחת, מסתבר, כי בספר מחקר מרתק, מאתר הד"ר יעקב לופו ממכון פלורסהיים את שורשי התופעה כבר בראשית המאה עשרים, אולי אפילו קודם לכן, בארועים שהתרחשו במרוקו, בעיקר לאחר כינון הפרוטקטורט הצרפתי בה, בשנת 1912, ושלהם היתה השפעה פסיכולוגית- מתמשכת על נפש בן התורה הספרדי.
הספר, שהוא הרחבה של עבודת דוקטוקט שנכתבה באוניברסיטת סורבון, נקרא בשם: 'ש"ס דליטא - ההשתלטות הליטאית על בני התורה ממרוקו', והוא מחולק לארבעה פרקים המקבילים לארבע תקופות: מראשית המאה העשרים ערב מלחה"ע הראשונה ועד תופעת 'חברת הלומדים' של ימינו והקמת תנועת ש"ס. התקופה הדומיננטית והמשפיעה ביותר היא כאמור, ראשית המאה הקודמת, עת החלו לנשב הרוחות החדשות של המודרניזציה, שהאפקט שלהם על יהודי מרוקו היה עצום.
שלום, ציוויליזציה
המפגש הראשון של יהודי מרוקו עם הציוויליזציה נערך תחת חסותה של צרפת הקולוניאלית, כשסוכנת התרבות המרכזית שלה בקרב היהודים היתה חברת 'אליאנס' שהוקמה כבר ב-1860. רשת אליאנס הוקמה מתוך מטרה ראשונית לסייע, לתמוך,אנשי 'אליאנס' שהיו משופעים בתקציבים ממשלתיים ובקשרים מיניסטיריאליים ענפים האמינו כי עוצמתה ויוקרתה של 'אליאנס' תגרום לנהירה המונית של בני הנוער למוסדותיה, כשהרבנים המקומיים שצריכים היו לחשוש מן השלטונות לא יצאו נגדם בפומבי. ואמנם 'אליאנס' שגשגה ופרחה, והיתה למוסד החינוכי החשוב של יהדות המזרח, היא הפעילה שבעים וששה בתי ספר במרוקו בלבד כאשר למעלה מ- 50% מכלל התלמידים היהודיים במרוקו נמנים על חניכיה. בבתי הספר הפרטיים למדו אלפים בודדים. שליטתה ונצחונה של 'אליאנס' היו מושלמים. אלא ש'אליאנס' שכחה לקחת בחשבון נתון מכריע אחד: הרבנים הליטאיים שמעבר לים.
העוצמה הליטאית
הרבנים הליטאיים, החלו להופיע במרוקו תקופה קצרה לאחר כינונה של 'אגודת ישראל' ב-1912 ופעלו בה עד לראשית שנות השבעים. הרבנים הליטאים, שהגיעו לארץ המזרחית לעתים בחירוף. נפש, היו חדורי להט ואמונה, וטעוני תחושת שליחות להצלת היהדות. הבולטים ביניהם היו הרב הלפרין שפעל בעיקר לפני השואה, הרב קלמנוביץ, הרב ליבמאן, והרב שניידר שנוכחותם הורגשה בעיקר, לאחר ובעקבות השואה.
הרבנים הליטאיים חשו ברוחות העזות של הקידמה והריחו את ריח החופש הקורץ לצעירים הנבוכים. הם חזו את היהדות האורטודוקסית מתפוררת, ואת 'עולם התורה' -בתקופה של פוסט שואה - עומד בפני חורבן ונטישה המוניים. ההרגשה הכללית היתה שהם מצויים בשעת חרום לאומית, והם החלו להקים במרוקו מוסדות חינוך ובתי ספר כמו 'אם הבנים', 'מחזיקי הדת', 'אוצר התורה', ישיבות לבוגרים, כשבמקביל חלק נכבד מהצעירים המרוקאיים המוכשרים מועברים לישיבות הגדולות באירופה מתוך מטרה להשלימם כגדולי תורה וכראשי הישיבות של דור העתיד.
האם הם הצליחו במשימתם? ממסמכים ומכתבים רבים שמצטט לופו בספר, נדמה שכן. כך למשל כותב מר מויאל מנהל בית הספר אליאנס סבמקנס בדו"ח ביניים ששלח לצרפת: "מספר התלמידים פחת, לא שמספר הנושרים לא נורמלי, אלא שהוא לא אוזן בצורה מספקת ע"י גיוס תלמידים חדשים. הסיבה היא התחרות שעושה לנו איזה "תלמוד תורה" שהוקם בחופשה האחרונה תחת השם 'גן הילדים'. זה מן 'יגדיל תורה' כבטטואן. היזם הוא איזה שהוא 'רבי זאב', רב פולני אשר באמצעות תככים התסיס והגדיל את הפנאטיזם".
המלחמה היתה כמעט עקובה מדם. המאבק וההסלמה בין שתי הגישות הלכו וגברו.
מאבקי תקציב, הבטחות איומים, ואפילו הלשנות שגרמו לגרושם של חלק מן הרבנים הליטאיים, היו לחלק אינטגרלי מן המערכה. בשעה שכזו התבררה 'עליונותם' של הרבנים האשכנזים שהורגלו למאבקים ולהתבדלות מול החברה הנוצרית באירופה, מול הרבנים במדינות האיסלאס שמעולם לא נדרשו להתייצב במלחמה על האידיאה היהודית. ה'עליונות' הזו יצרה עם הזמן פטרנליזם כלפי ה'מקומיים' וההתבטלות בפני הרבנים האשכנזים היתה מוחלטת.
ההיטמעות המנטלית, בקונוונציות ובהתנהגות האשכנזית כמעט והפכה בהמשך לאידיאל כפי שאפשר לזהות בהתבטאותו של אחד מחשובי הרבנים במרוקו: "כמה מן הרבנים שלנו לקו בתחום ההשקפה היהודית. אלמלא זכינו לאמץ את הנורמות של הקהלות החרדיות-אשכנזיות, אני לא יודע לאן היינו מגיעים ומה היה עולה בסופנו"...אני גאה בכך שאני תלמידם של גדולי ליטא. שם עוצבה השקפת עולמי, אין לי שום קומפלקס...
הקונספט המורכב המתואר כאן בקיצור רב, הוא הבסיס לפי לופו, לאיבוד האותנטיות הספרדית ולהחלשות הזהות שלה מול האליטה האשכנזית. ברוב ישיבות הארץ-ישראליות הקרויות 'ישיבות ספרדיות' נהוגה שליטת לימוד ליטאית. בודדות, או מעטות מאד הן 'הישיבות הספרדיות' שמעזות להוציא את עצמן מן ההגמוניה הליטאית.
גם את הקמתה של תנועת ש"ס, מזהה לופו כחסך הנובע מתחושת קיפוח ספרדית, ולאו דווקא מרצון לחזור לשורשים - לתרבות הספרדית, או לשיטת הלימוד המזרחית אותה מעולם לא הכירו מקימי שס- הלא הם אריה דרעי וחבריו בוגרי ישיבת חברון.
הקונספציה הזו מסתבר, היא שמובילה את הספרדים הרבים להתדפק על דלתות מוסדות החינוך האשכנזים. חוסר היכולת לייצר מוסדות עצמאיים, הנובעת מתחושת שפלות ספרדית מתמשכת המשולבת בפטרנליזם אשכנזי מוגבר, היא כפי הנראה הבסיס להנצחת הקומפוזיצה של קיפוח ואפלייה.
הפתרון
מאחר שמדובר בספר המבוסס על עבודה מדעית, אפשר לצאת מתוך הנחה, שהתיאוריה של החוקר, אוששה ונמצאה אמפירית. כיוון שכך נדמה, כי הפיתרון היחידי הוא איפוס האפוטרופוסות האשכנזית על הסקטור הספרדי וזקיפת קומתו של הספרדי, לפחות בעיני עצמו. איך לעשות את זה? ניתוק אשכנזי מודרג מהפטרונות הליטאית בצורה של עצירה מוחלטת של קבלת תלמידים ספרדיים -מתוך יוזמה אשכנזית-ליטאית למוסדות לימוד אשכנזיים למשל, עשוי לאלץ את גדולי התורה הספרדים להקים בתי ספר, סמינרים, ומוסדות חינוך, עצמאיים תרבותית, שאינם נופלים מרמתם של אחיהם הליטאיים. שכן, כל עוד ימשיכו האשכנזים, ראשי המוסדות, לגרור מתוך אימפריאליזם תרבותי את הצעירים המזרחיים המוכשרים אל תוככי ההגמוניה הליטאית, לא יתרחש לעולם סוג כלשהו של טרנספורמציה אמיתית בתוך הסקטור הספרדי- חרדי.אז, אשכנזים ליטאיים יקרים, אם אתם באמת דואגים לעולם התורה הספרדי, קחו אחריות לאומית, הרפו מעט מהיד הליטאית שכל כך סייעה בעבר וכעת היא קצת 'לוחצת', ועצרו את ההיטמעות והזליגה הספרדית - אליכם.
לפנייה לכתב/ת 
