קבלת האחר - גם אם הוא רב

יש אנשים שזירת הגלדיאטורים של התקשורת האינטרנטית היא עבורם בית חמים ונוח. יש מי שכתיבת טוקבק ארסי ומתלהם שאין מאחוריו ולו שמץ אמת או בקשת טובתו של מאן דהוא היא עבורם תחביב ראוי לשעות הפנאי, או אפילו מקצוע ודרך חיים. מבחינה זו, מאמר התגובה של פרופ' אשר כהן לדברי הרב יהושע שפירא, הוא טוקבק לכל דבר.

כשם שלא עמד לרב שפירא תואר הרב שאותו הוא נושא בזכות עמלו והשגתו בתורה, כמו גם בשל מסירות נפש בלתי נלאית של ימים ולילות שבהם הוא עושה כאיש ציבור לאהבת ישראל, כך לא תעמוד לפרופ' כהן הפרופסורה שלו כדי לנסוך חזות מלומדת על טענות הסרק שהטיח בו.

ילמדנו מר כהן איזו שייכות יש למצוות אהבת ישראל עם פסיקה הלכתית, ואיזה מקום יש לה במסגרת דיון בין דעות והשקפות עולם. יתכבד ויעלה בפנינו בדל ראיה מכל מרחבי ספרות השו"ת על פוסק שעשה שימוש בנימוק כזה כדי לתת גושפנקא הלכתית לדעה מסוימת, או על גדול בתורה שהאשים רב אחר בשנאת ישראל מכיוון שהתנגד לדעתו כשנימוקו עמו. אפשר היה לצפות ממי שהוא בעל ידע אקדמי עשיר שידע להבחין בבלבול התחומים הברור שבטענתו.

כהן מלין על כך שהרב שפירא מתנגד לאורחותיו של בית הכנסת "שירה חדשה", למרות המקורות המפורשים המצדדים, לדבריו, בסדרים הנהוגים בו. אם כך לא על הרב שפירא תלונתו, אלא על כל רב אורתודוכסי באשר הוא (ראה דעתו של הרב שרלו). ייתכן שעל פרופ' כהן לבדוק את מידת התמצאותו באופן שבו יש ללמוד מקור הלכתי ולנתחו, בדרך להטמעתו בבית הכנסת הלכה למעשה.

נראה שפרופ' כהן לא נזקק לשאלת המקורות המפורשים או שאינם מפורשים אלא כדי להטיח דברים ברבנים המרגיזים את שלוותו. לו כשלעצמו אין שאלת המקור מעלה או מורידה כהוא זה, עבורו קיים רק החופש לעשות כפי שמתחשק לו. אם כך, יואיל נא להניח את המקורות לאלו שזקוקים להם באמת, ויעשה כרצונו ומנימוקיו שלו. איש לא יסתום את פיו.

גם הנפנוף בשאלת הגיור מעוררת תהייה: מה לו לכהן להכניס ראשו בין שני צדדים שאין לו עמם דבר? מדובר בסוגיה שהרב שפירא אוחז בה בעמדה ברורה, ואפשר שהיא היתה אפילו מוצאת חן בעיני כהן (לו היה טורח להגיע לכינוס התמיכה ברב דרוקמן, שבו השתתף הרב שפירא באופן פעיל), אך לגמרי במקרה. יש תהום עמוקה בין מי שמסמן את תוצאת הדיון מראש עוד לפני שפתח את הספר, אם בכלל, לבין מי שטורח לרדת לעומק הדין מתוך אמונה שיש אמת אלוקית שצריכה להתברר מתוכו – לשבט או לחסד.

לאן נעלמה הפתיחוּת? הנאורות?

חזון ביעותים נגלה לפרופ' כהן בעומדו בלובי המלון בימים שטרם הבחירות. דמותו הקודרת והמזוקנת של הרב שפירא (מה בכלל הוא עושה כאן?) הסוגרת על תקוותה הנאורה של היהדות, הרב פרופ' הרשקוביץ,

כשהיא לופתת בידה חותמת כשרות מלובנת. אגב, למרות ששמו של הרב פרופ' הרשקוביץ השתרבב ל"סערת הניאו-רפורמיזם" כדמות מפתח, הרי ככל הידוע לי אין לרב שפירא דבר נגדו.

ההחלטה האישית שקיבל הרב שפירא הייתה לצנינים בעיני כהן, אך למעשה גם עצם נוכחותו לא הייתה לגיטימית בעיניו. כבר כשראה את הרבנים ישובים בכורסאות הלובי, הבין שנסתם הגולל על אחדות המחנה. נותר לנו רק לדמיין מהם מושגיו על אותה אחדות, ועד כמה הוא מוכן לקבל רב כבר-שיח, כל שכן כבעל עמדה חולקת.

אכן, טוב שנכתבו דבריו של פרופ' כהן. הם מלמדים כמאה עדים על מכבסת המילים המאפיינת את השיח הנאור שלו – מילים כמו קבלת האחר, לגיטימציה לחלוק, פתיחות, ואולי גם אהבת ישראל. כן, אולי גם עוד קצת אהבת ישראל.